באמצע הריאיון עם פרופ' יעקב שויקה ובנו ד"ר רוני שויקה, אני נזכרת בסרט 'הערת שוליים' של הבמאי יוסי סידר.
הסרט עוסק במתח בין אב ובנו, שני פרופסורים בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. שויקה האב והבן אהבו את הסרט, אבל יש פער גדול בינם ובין העלילה המתרקמת בו. היחסים בין פרופ' שויקה ובנו טובים מאוד. ולראיה - השניים עובדים יחד כבר שנים רבות, למרות שהם מגיעים מתחומים שונים. רוני הוא דוקטור לתלמוד, ואביו הוא מומחה במדעי המחשב. החיבור שבין המורשת היהודית ותחום המחשבים הוא המקום שבו הם מומחים ומשתפים פעולה.
פרופ' שוויקה נולד לפני כמעט שמונים שנה בקהיר, ועלה לארץ בגיל עשרים. משפחתו במקור מארם צובא, היא העיר חלב שבסוריה. אחותו היא אמם של הסופר הרב חיים סבתו והרב שבתי סבתו. כשהגיע לארץ החליט ללמוד בחוג למתמטיקה באוניברסיטה העברית, בעקבות אהבתו לתחום בתקופת לימודיו בתיכון. כשסיים את הדוקטורט במתמטיקה, התחיל להתפתח בתחום המחשבים. שויקה האב נמשך מיד לעולם החדש, ומאז הוא שקוע בו. הוא היה מעורב בפרויקטים רבים בתחום המחשוב וייעץ לחברות ולארגונים. בין היתר הצטרף לפרויקט השו"ת, ועמד בראשו כמה שנים. לפני כעשור החל לעמוד בראש 'גנזים' - יחידת המחשוב של פרויקט פרידברג לחקר הגניזה הקהירית. כיום עוסק המכון באחזקת אתר הגניזה ובפרויקטים נוספים, בהם שינויי הנוסחאות בתלמוד הבבלי.
בנו, ד"ר רוני שויקה (49), שילב בלימודי התואר הראשון תלמוד ומחשבים. לדבריו, ייתכן שהבחירה במחשבים קשורה לאביו. אחרי סיום התואר הראשון התמקד במחקר התלמוד. לאורך השנים שיתף פעולה עם אביו בייעוץ לחברות עסקיות שונות, ולפני כתשע שנים הצטרף אליו למכון גנזים. התחום שבו עוסקים האב ובנו, מחשוב כתבי יד, הוא פורץ דרך בארץ ובעולם. רק בעשר השנים האחרונות התפתח התחום הנקרא ""Digital Humanities, בשלב זה עדיין לא בישראל.
"אנחנו לא מסכימים על כל דבר"
כשאני שואלת את רוני למה בחר לעבוד עם אבא, הוא צוחק ואומר: "קודם כול זה נוח, צריך להתפרנס". אביו מוסיף בחצי חיוך: "מצד שני, אדם צריך עובדים טובים". גם הבן אבי, ד"ר לתנ"ך, עובד איתם בחצי משרה, ופרופ' שויקה שמח לעבוד עם הבנים: "הם מוכשרים, ואין כל כך הרבה אנשים מוכשרים בעולם. הם מסורים, נאמנים. ואני גם רוצה לשתף אותם ולקדם אותם". רוני מודה שהשניים לא תמיד מסכימים: "המקומות השונים שאנחנו מגיעים מהם - אבא ממדעי המחשב ואני ממדעי הרוח - אלו גישות שונות, ואנחנו לא מסכימים על כל דבר". הוא לא מרגיש בצלו של האב: "אין פה תחרות, בגלל שאנחנו נמצאים בתחומים שונים. הרי בסופו של דבר הקריירה שלי לא נבנית על מדעי המחשב".
רוני הוא הבכור מבין שמונת ילדיו של פרופ' שויקה, אשר רואה בגאווה גדולה את העובדה שילדיו עוסקים בתחומים מגוונים - תנ"ך, כלכלה, אחות בבית חולים, חברת תוכנה, עורך דין, נגר ועוד. שויקה האב: "אצלנו במשפחה כולם קשורים מאוד אחד לשני, גם הנכדים בינם לבין עצמם, וזה בזכותה של אשתי". עניין המשפחתיות בא לידי ביטוי גם במכון גנזים שבראשו הוא עומד. במקום עובדות כחמש עשרה מתכנתות, כולן חרדיות. פרופ' שויקה מציין בגאווה כי מאז הקמת המכון נולדו לעובדות כשבעים ילדים, והוא זוכר את כולם.
לרוני שני בנים קטנים, וקשה לדעת באיזו דרך יבחרו. האם יש נכד שימשיך אותם? פרופ' שויקה לא בטוח, אבל פתאום נזכר שנכדתו הבכירה (מבין הבנות) תסיים השנה פרויקט מיוחד במכון טל - תואר ראשון במדעי המחשב שנה לאחר התיכון.
איך אתם רואים את הציווי "והגדת לבנך"?
פרופ' שויקה: "אני מחשיב את הדבר כעקרוני ומהותי לא רק ביהדות. אני מאמין שאדם צריך להעביר לבנים, והבנים לבנים, לא רק את היהדות באופן כללי, אלא גם את המנהגים הספציפיים שלמד אצל אביו. עד כדי כך אני מחשיב את זה, שהוצאתי לאחרונה קונטרס שנקרא 'ואל מעלת אבותם ישובו', שבו אני מתאר את המנהגים שנהגו בהם בקהילה שלנו במצרים. זו למעשה שרשרת הדורות. וזה מה שגרם ליהדות המזרח להתפרק, שניתקו את שרשרת הדורות. היום ברוב הקהילות הספרדיות בארץ חסר השלד הנכון". פרופ' שויקה עמד על כך שכל בניו שלמדו בישיבות תיכוניות יהיו בשבתות בבית ויראו את מנהגי משפחתו. הדבר לא תמיד היה קל, ובמקרה אחד נאלץ להוציא את בנו מהמוסד החינוכי.
הבן רוני: "לכל אדם יש שאיפות בחיים, ודברים שהוא רוצה להגשים. אבל החיים שלנו קצרים, ואין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו. היינו רוצים שהילדים שלנו ימשיכו לעשות מה שאנחנו לא הספקנו. בשביל זה אתה צריך שהבנים יאהבו את מה שאתה עשית, יעריכו. לא בדיוק אחד לאחד, אבל המפעל שאתה התחלת - שיהיה מי שייקח את המושכות וימשיך באותו כיוון. זו לא גאווה, אלא תחושה שיש כאן משהו יותר גדול מהבן שלי והבן שלו. אנחנו צריכים להעביר את זה הלאה. זה אתגר מאוד גדול במיוחד בחברה של היום. אם הילדים שלנו הולכים בכיוון שאנחנו היינו רוצים מבחירה שלהם - מבחינתנו זו שמחה גדולה".
פרופ' שויקה: "והגדת לבנך זה לאו דווקא שאם אני מדעי המחשב אז הוא מדעי המחשב, אם אני תלמוד אז הוא תלמוד, אלא שהבן מאמץ את דרך ההורים. כל הילדים שלנו יראי שמיים, אף אחד מהם לא כופר ואף אחד מהם לא חרדי. כל המשפחה הולכת באותה דרך. לא שימשיכו מה שאני עושה ממש, שימשיכו את הדרך".
הבן: "זה אתגר מאוד גדול. יש כאן מורשת שקיבלנו שהיא מאוד משמעותית. אנחנו זוכרים שהיינו ילדים, כמה היינו מתרגשים מתפילות יום כיפור. האם אנחנו מצליחים להעביר לילדים שלנו את מה שההורים שלנו העבירו לנו?".
אתם מצליחים?
הבן: "התשובה האמיתית היא שלא. הסביבה השתנתה, בתי הכנסת הם לא אותם בתי כנסת, המשפחה שאנחנו גדלנו בה זו לא המשפחה שהילדים שלי גדלים בה, הדור השתנה. אבל הם מקבלים משהו אחר. צריך לכבד גם את זה, ולא להגיד חבל שהם לא היו כאן לפני ארבעים שנה".