בין המאפיינים של יהודי שומר מצוות הוא הזקן שהוא מגדל על פניו.
זו אינה המצאה של דורנו, כך מקובל מימים ימימה. כידוע, עד הפקודה החדשה שהונהגה בצה"ל, היה כל חייל שומר מצוות זכאי לשמור על זקנו, על פי אורח החיים שאליו הוא מורגל. כרב צבאי לשעבר, אני יכול להעיד כי לא התעוררה כל בעיית משמעת בנושא הזקן, והמפקדים קיבלו תמיד בהבנה וללא כל ערעור את הזקן אשר על פניו של החייל. יתר על כן, לעתים ידעו גם לכנות בחיבה את בעל הזקן "אבו זקן".
אני רואה בפקודה החדשה התעמרות שלא לצורך בחייל הדתי. איני מוכן לקבל בשום אופן את ההנחיה שקצין השלישות בכל דרג שהוא יהיה זה שקובע אם החייל יורשה לגדל זקן. עם כל הכבוד לקצין השלישות, איזו הבנה יש לו בענייני דת ואמונה? לצורך עניינים אלו עומד לצדו איש מקצועי בדמותו של הרב הצבאי, כפי שקיימים אנשי מקצוע אחרים כמו רופא, פסיכולוג וכדומה שמתפקידם לייעץ ועל פיהם קציני המטה פועלים.
היעלה על הדעת שקצין השלישות לא יפעל על פי הנחייתו של הרופא הקובע את מחלתו של החולה? ואכן, במקרים שמפקדים לא פעלו על פי אנשי המקצוע הם הועמדו לדין. אז מדוע להנחייתו של הרופא יש להישמע ועל פיו יש לפעול, ולהנחייתו של הרב הצבאי המכיר את החייל וממליץ ומאשר לו לגדל זקן אין את אותו תוקף?
על הרבנות הצבאית לעמוד בתוקף לבל ישונו ההוראות. דהיינו, הרב הוא הממליץ הבלעדי ויש לקבל את המלצותיו.
הרב אבשלום קציר
לשעבר עוזר הרב הצבאי הראשי