חג הפסח מסמל את היציאה מעבדות לחירות, את זה כולנו יודעים. אנחנו גם יודעים לספר שבפסח צריכים להשתחרר מ'החמץ' – מ'היצר הרע', או בלשון חכמים: "השאור שבעיסה". אבל כמה מאתנו יודעים באמת מה היא עבדות ואיך יוצאים ממנה, ומה היא חירות וכיצד לכוון אליה?


מה שמדהים בעיניי הוא ההבנה שהחירות אינה פריצה של כל הגבולות וירידה מן המסילה אלא בדיוק להיפך
זכיתי להיפגש השנה עם מאמר נפלא של הרב קוק שמסביר בצורה מופלאה את הדברים. אני חייב להודות שאחרי שקראתי את המאמר הבנתי עד כמה לא הבנתי שום דבר על 'חירות' אמתית עד אז, ועד כמה ה'חירות' המדומה שמוכרת לנו תרבות המערב היא בעצם עבדות גמורה וחוסר אמון באדם וביכולתו להגיע לחירות אמתית.

הרב קוק מסביר ב'עולת ראי"ה' שישנם שני עניינים המסמנים לנו את חג הגאולה: 'חירותנו' ו'ביעור חמץ', ושניהם תלויים גם זה בזה.

ישנם תנאים לגאולה - ה'חירות' העצמית, שהיא חירות הגוף מכל שיעבוד זר הכופה את האדם ומוריד את ערכו, "אך חירות זאת החיצונית אינה נקנית אלא על ידי חירות הנשמה, מכל מה שהוא מטה אותה ממסילתה הישרה והאיתנה היצוקה במהותו העצמית". מה שמדהים בעיניי הוא ההבנה שהחירות אינה פריצה של כל הגבולות וירידה מן המסילה אלא בדיוק להיפך – חירות היא שמירה מכל מה שמנסה להטות אותנו ממסלול זה. ממשיך הרב ואומר כי שני סוגים אלה של חירות אינם באים, "כי אם על ידי הביעור מכל גבולו כל דבר המעכב את חירותו שזהו חמצו, השאור שבעיסה, שהזֵיקו מצוי ביותר בעת אשר אור של גאולה מתנוצץ עליו".

ספר העיקרים אומר: "ובעבור זה היה החכם אומר: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות
השאור הוא בעצם חתיכת חמץ שהתעפשה עד שאינה ראויה יותר למאכל ולמרות פחיתותו תכונה אחת נשמרה בו והיא - היכולת להתפיח את העיסה ובכך לגרום לנו 'להחמיץ' את המטרה ואת הסדר הנכון של הדברים
רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה וכו'. רוצה לומר כי זה דבר נכון מצד טבע השכל, כי השכל יגזור השתעבדות הפחוּת לנכבד, כי מזה הצד השתעבדו בעלי החיים למין האדם. ואולם טבע החומר ויצר הרע, שהוא שאור שבעיסה, מנגד לזה ומחשב להרע ולמרוד תמיד ולזלזל בכבוד הגדול". השאור הוא בעצם חתיכת חמץ שהתעפשה עד שאינה ראויה יותר למאכל ולמרות פחיתותו תכונה אחת נשמרה בו והיא - היכולת להתפיח את העיסה, היכולת לקחת משהו נמוך ושפל ולצבוע אותו בצבעים זוהרים, למלא באוויר ולנפח דברים מעבר לפרופורציות, ובכך לגרום לנו 'להחמיץ' את המטרה ואת הסדר הנכון של הדברים.

וכך בדיוק פועלת תרבות המערב: זו תרבות שמנפחת לממדי ענק דברים חסרי משמעות ומקטינה את הדברים החשובים באמת וכך אנו נשאבים לעולם שכל כולו דמיון וחיים רחוקים אלפי שנות אור מהמסלול האמתי והישר התואם את מעלת נשמתנו.

בהמשך המאמר מסביר הרב קוק שהחירות היא היכולת להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלנו, לתכונה הנפשית של צלם הא-לוהים שבקרבנו, וכך ניתן לחיות חיים בעלי מגמה ומשמעות, להבדיל מבעל רוח העבדות שלא מוצא תוכן ועניין כי אם במה שטוב ויפה אצל האחר השולט עליו שליטה רשמית או מוסרית.

כתבתי ובקיצור, מלחמת השחרור עדיין לא הסתיימה וכנראה שגם לא תסתיים עד מאה ועשרים, אבל לפחות נדע לא להיכנע מבלי להשיב מלחמה. שיהיה ביעור נעים!

--

לא ידעת לאן / מתוך האלבום 'אברהם'

חג שמח!

אבי.

---

מתוך מגזין ערוץ 7