''סירבתי להיות השר שיפנה את ימית''

במלאת 34 שנים למסירת סיני למצרים מספר השר לשעבר משה ארנס על הוויכוח עם בגין ומצדדי ההסכם, ועל ההצעה שקיבל לכהן כשר ביטחון.

שמעון כהן , ט"ז בניסן תשע"ו

בגין שאל את ויצמן ודיין ולא אותו. ארנס
בגין שאל את ויצמן ודיין ולא אותו. ארנס
צילום: משה שי. פלאש 90

מחר (שני) יצוין במצרים יום חג לאומי, חג השבתו של חצי האי סיני מידי ישראל לידי מצרים. זאת במלאת 34 שנים ליישומו של הסכם קימפ דיויד.

לקראת האירוע שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם הפרופ' משה ארנס, מי שלימים היה גם שר הביטחון וגם שר החוץ בממשלות ישראל ובתקופת ההסכם הביע את התנגדותו למהלך אותו הוביל ראש הממשלה המנוח מנחם בגין.

בתחילת הדברים נשאל פרופ' ארנס אם לטעמו פרק הזמן שחלף מאז ההסכם ההוא יכול ללמד אותנו אם צדק הוא בהתנגדותו או שמא צדקו תומכי המהלך. ארנס משיב ומחדד את ההבדלים בעמדות השונות ומציין כי "המחלוקת הייתה על תנאי ההסכם. איש לא התנגד לניסיון להגיע לשלום עם המצרים.

''היה ברור שהניצחון של צה"ל במלחמת יום כיפור הוא שהביא את המצרים למשא ומתן. חשבתי אז ואני גם חושב היום שלא הייתה כל סיבה שאנחנו, שהצלחנו להביס את המצרים ארבע פעמים אחרי שהם תקפו אותנו, צריכים להעביר להם את כל מה שהם איבדו במלחמה".

מוסיף ארנס ואומר: "הייתי בעד פשרה ולא חשבתי שצריך למסור את הכול. בגין חשב אחרת וזה מה שהוכרע".

כשנשאל אם מתווה חלופי כלשהו יכול היה לתת מענה לרצון להגיע להסדר מול המצרים, ארנס משיב בביטחון: "לא רואה מדוע לא", ונימוקו עמו: "אני לא חושב שבאותה העת, המצרים, אחרי התבוסה הגדולה של מלחמת יום כיפור - הארמיה השלישית הייתה מכותרת וצה"ל היה בצד המערבי של התעלה 101 ק"מ מקהיר, זו הייתה ממש תבוסה שאמנם המצרים ניסו לקשט אותה ולעשות רושם שכאילו הם נצחו, אבל בלב ליבם הם ידעו שהם נחלו תבוסה גדולה מאוד – אני לא חושב שהם חשבו על אפשרות של מלחמה נוספת

''כך שהטענה שאם בגין לא היה מסכים לויתור על הכול האלטרנטיבה הייתה מלחמה נוספת עם מצרים, אני לא חושב שזה היה מציאותי. המצרים לא היו מוכנים למלחמה נוספת אחרי מה שקרה במלחמת יום כיפור".

"לדעתי צריך היה להיות קשוחים יותר במשא ומתן הזה, אבל מי שעמד אז ליד בגין היו עיזר ויצמן ומשה דיין והם לחצו עליו לוותר על הכול", אומר ארנס וכשהוא נשאל אם זה הם או אולי הוא, בגין, שרצה להוכיח לעולם כולו ולעמו בארץ פנימה שאינו אותו איש מדון ומלחמה כפי שציירו אותו בשנות האופוזיציה, ארנס משיב ואומר כי "אין לי ספק שזה היה הרצון והשאיפה שלו, אבל זה לא צריך היה להביא אותו לויתור עד המילימטר האחרון, אבל עובדה היא שהוא הסכים לזה".

בגין שאל את ויצמן ודיין ולא אותו. ארנס
צילום: משה שי. פלאש 90

ארנס מתייחס להשלכות ההסכם ההוא גם על שאר הגזרות וקובע כי מדובר בתוצאה שלילית נוספת של ההסכם: "התוצאה השלילית הכרוכה בהסכם הזה היא התקדים כפי שנוצר, לפחות כפי שהוא מתקבל בעיני הערבים, שישראל תצטרך לסגת חזרה לקווי שביתת הנשק כפי שנקבעו לאחר מלחמת העצמאות, לא רק בעיני אלא גם מול הסורים בגולן וגם מול הפלשתינאים.

''זה תקדים שהוא מאוד לא נוח לנו. אני מקווה שבעניין הגולן התקדים הזה כבר לא רלוונטי גם בעיני העולם, גם אם יש אנשים שלא מוכנים להודות בזה, ולגבי הפלשתינאים – ישנה עדיין הדרישה והאמונה הזו שכשם ישראל נסוגה לקו שהיה קיים לפני מלחמת העצמאות, כך היא צריכה לסגת לקו שביתת הנשק עם הירדנים כפי שנקבע ב-59'".

ובחזרה להסכם קימפ דיויד והויכוח הציבורי סביבו. פרופ' ארנס נשאל אם להערכתו ניתן היה להציב על שולחן הדיונים מתווה חלופי שאינו נסיגה עד הגרגר האחרון ועם זאת מתווה שיהיה מקובל על המצרים.

ארנס מזכיר כי "הגבול שאליו ישראל נסוגה הוא לא הגבול המצרי משכבר הימים. הגבול המצרי עד 1907 היה מאל עריש עד ראס מוחמד, שארם א-שייח ותחת לחץ הבריטים הטורקים הסכימו להעביר את הקו לשם ואפשר היה להתפשר על הקו ההוא, מאל עריש לראס מוחמד. הייתי בעד פשרה. לא סברתי שצריך לשלוט על כל סיני במידה וניתן להגיע להסכם, אבל לא לוותר על הכול".

באשר לתגובתו של בגין לטענותיו שלו, אומר ארנס כי "חשוב להדגיש שאין תקדים בהיסטוריה של היחסים בין עמים שמדינה שתקפה, במקרה זה מצרים, תקבל בחזרה את כל מה שהיא מפסידה. לא כך פעלו מול הגרמנים אחרי מלחמת העולם השנייה.

''זה תקדים שלא קיים בהיסטוריה. אבל מי שהתלווה לבגין היו דיין וויצמן. הוא לא ביקש ממני להתלוות אליו לשם ולכן לא הייתה לי אפשרות להשמיע את קולי בתקופה שצריך היה לקבל את ההחלטה".

מוסיף על כך ארנס ומספר על שהתרחש בינו לבין בגין בתקופה שלאחר מכן. "בגין ביקש ממני להיות שר ביטחון לאחר שעיזר ויצמן התפטר, ואז עמדנו על הקו של אל עריש וראס מוחמד טרם הרסנו את ימית וטרם פינינו את שדות התעופה שבנינו בסיני.

''אמרתי שאני לא מוכן להיות שר הביטחון שיהרוס את הישובים שבנינו שם בסיני והטענה שלו הייתה שסיני זה לא ארץ ישראל. הוא אמר שלא כתוב בתנ"ך שזו ארץ ישראל

 והרב גורן אמר לו שזו לא ארץ ישראל וז'בוטינסקי מעולם לא טען שזו ארץ ישראל. בעיניו ארץ ישראל היא ארץ ישראל המנדטורית, גבולות המנדט הבריטי. אני לא הסתכלתי על המציאות מנקודת ראות ליגאליסטית כזו. אני לא בטוח שגבולות המנדט הם גבולות ארץ ישראל. הסתכלתי  על כך במבט האסטרטגי ולכן ראיתי שאנחנו בוחנים את הסוגיה מנקודות ראות אחרות".

"זו הייתה גם דעתו על רמת הגולן עד שמאוחר יותר החליט להחיל את החוק הישראלי על רמת הגולן, וזו הייתה גם דעתו לגבי עזה. הוא לא היה מוכן לוותר אפילו לא על מילימטר כיוון שעזה מבחינתו היא חלק מארץ ישראל".

בעקבות סירובו זה של ארנס נטל בגין על עצמו את כהונת שר הביטחון למשך כשנה, "ולאחר מכן העביר את התפקיד לשרון, ואריק עשה את זה והוריד את ימית".

לקראת תום השיחה עמו נשאל פרופ' ארנס אם שינויי השלטון שלא הובילו לביטולו של ההסכם מעידים על משהו באשר לנכונות המהלך ההוא בקימפ דיויד. "מה שנכון לגבי מצרים ונכון גם למדינות אחרות שבהן יש דיקטטור כשליט, הוא מעוניין לשמור על מקומו.

''סאדאת רצה לשמור על מקומו. הוא ידע שהתבוסה במלחמת יום כיפור הייתה יכולה להפיל אותו, ולכן היה להוט להגיע להסכם, וכך לגבי מי ששולט כיום במצרים, הוא מעוניין לשמור על מקומו, ומנקודת ראות זו הוא רואה זהות אינטרסים מסוימת בין ישראל למצרים. הוא מתנגד לאחים המוסלמים, לחמאס ולאל קעידה והטרוריסטים השונים שפועלים בסיני.

''הם סכנה עבורו ומבחינת המאבק נגדם הוא רואה את ישראל כשותפה. אנשים שמחזיקים בשלטון בכוח זה מה שמעניין אותם וזה מה שמניע אותם. כל יתר הדברים הם משניים לעומת השמירה על הכיסא".