כלת פרס ישראל, המשפטנית פרופ' רות גביזון, עוררה בשבוע שעבר עניין רב בפוסט שפרסמה בפייסבוק ומתחה בו ביקורת קשה על תנועת המגדר, והיא ממשיכה לחדד את מסריה בתגובות לתגובותיהם של קוראיה.
"אני גדלתי בהתחלה של התנועה הפמיניסטית", הסבירה. "חשבתי אז ואני עדיין חושבת שתחילתה והתגבשותה הראשונים יצרו את התנועה החשובה ביותר של התקופה המודרנית. כיום נראה לי שהכוח המשחרר והבונה של הפמיניזם מצוי דווקא בתנועות הפמיניסטיות הדתיות.
"הן מקבלות את המשפחה והחברה ורוצות שינוי פעיל ביחסי המינים בתוכה. קדמה נטו. גם בעולם הלא דתי ישנם עדיין קולות פמיניסטיים חשובים אבל גם אני חוששת שהפוליטיזציה והרדידות של התקשורת וגם המשפטיזציה הופכות חלק מהמאבק החשוב הזה למסוכן לחברה ולנשים עצמן".
גביזון ציינה שהפוסט שלה "שבר את כל השיאים שהגעתי אליהם של חשיפה ושיתוף", וראתה בכך סימן שקלע לבעיה ממשית. "הכלל המגן ממלא כבר תפקיד הפוך של פגיעה במתלוננות, שכן המקרים המתוקשרים הם לעתים של נשים שנראות חזקות, שמתלוננות בצורה שלא נראית תמה או אמינה במיוחד", הסבירה.
"והעיקר הוא שגם אם הסיפור עצמו מתחיל כסיפור של קרבן, ההשפעה של התקשורת היא של דמוניזציה של שני הצדדים. מולה המציאות נראית אחר כך חיוורת יותר ולא מצדיקה את ההתלהמות. וזה מצידו גורם לתחושה קשה של חוסר נחת. ולהתקפה מוכללת... גישה שדבקה יותר בניואנסים תהיה לדעתי מועילה יותר מגישה שקובעת מלכתחילה שהאשה תמיד צודקת. למרות שנכון שהיא מכבידה על מתלוננות".
גביזון הוסיפה כי "הבעיה היא שנוצרו גם נורמות של לחץ, חברתי או ציבורי או מקצועי של פסיכולוגים, לבחור בדרך המשפטית. זה נראה כמו לעודד נשים להתלונן. אני חושבת שצריך לתת לאישה להחליט. ולפעמים זה חוסר אחריות ללכת לקו המשפטי. למשל בטיפוס מקרים שלא דיברנו עליו שעלה גם בפסק הדין הזה. תלונות על סמך זכרונות מודחקים. בעיקר בתחום המשפחה".
בתגובה לגולש שטען שאין צורך ברעיונותיה כי ממילא הם מצויים במקורות היהדות, כתבה כי "מרשים מאוד שהתנ"ך מבין שגם אנשים צדיקים וגיבורים גדולים עושים טעויות. והדבר לא גורם לכך שיסלקו אותם בבושת פנים מתפקידיהם. יש גינוי ויש עונש אבל לא חיסול. אולי גם זה לקח שנכון ללמוד? לא טוב לחברה שעל כל חטא בה נענשים בנידוי ובסיום כל תפקיד ציבורי?".
בפוסט המקורי אמרה גביזון כי שוויון לנשים "חייב לבוא יחד עם אחריות" וכי "הגיע הזמן לבחון מחדש את הנורמות שהשתרשו אצלנו בעניין יחסים בין גברים לנשים".
לצד גברים "לא רגישים ונצלנים", טענה, "יש גם נשים מורכבות, שלפעמים שמחות על קרבה לגבר בכיר שפגשו, ולפעמים רוצות לנקום בו כאשר הקשר אינו צולח. גם כאשר הוא היה קשר שהשותפים לו פעלו שניהם בתום-לב".
בהתייחסות לפרשת בוכריס תהתה, "מי שעלולה להרוס חייו של קצין מצטיין ומשפחתו אינה יכולה להידרש לעמוד מאחורי טענותיה מול רשויות הבדיקה עצמן? לצד דיסקרטיות גדולה ותמיכה שלמה – ובלי חשיפה מוקדמת בתקשורת של תלונתה של ה' מהמשטרה, עם הצהרות של חברות כנסת ופעילות פמיניסטיות? כך שאם הבדיקה תביא לסגירת התיק, לא תהיה כאן מלחמת עולם?".