יש משהו מרתק בסדרת החשיפות בימים האחרונים על עמדותיהם של חברים לא זוטרים במיוחד במפלגת הלייבור הבריטית.
פתאום אנחנו הישראלים, אלו שקוראים באופן שוטף בעיקר עברית, נחשפים להלכי רוח מסוימים שככל הנראה רווחים הרבה יותר ממה שהיינו רוצים להאמין, בקרב חוגים הרבה יותר רחבים ממה שהיינו רוצים לחשוב.
הרעיון החם כרגע בעולם הוא, כך מסתבר, טרנספר של היהודים מישראל. כן, שמעתם טוב, לא טרנספר של תושבי יו"ש ומזרח ירושלים לגבולות 67', זה הרי בכלל רעיון ציוני. הרעיון החדש הוא לקחת את כל היהודים מכאן, מישראל, ולהקים להם מדינה במקום אחר, אי שם.
אם תהיתם לאן מתכוונים לקחת אותנו, אז תדעו שהרעיון המוביל הוא לאתר בשבילנו טריטוריה על אדמת ארצות הברית (מה שמעלה את הסברה שבמקרה כזה לפחות האנגלית שלנו תשתפר). אבל החלק הזה של הקונספציה הוא רק רעיון, עוד לא משהו מגובש ממש.
ולמה זה אמור לעניין אותנו? הרי אין באמת שום דרך להזיז אותנו מכאן, במיוחד לאור קיומו של מפעל הטקסטיל הידוע בדרום.
התשובה פשוטה: חשוב להבין את זה בשביל לא לפתח אשליות. הערעור על זכות קיומה של ישראל לא נוגע לשאלת השטחים. גם אם מחרתיים תקום ישראל ותודיע על נסיגה חד צדדית מכל השטחים שמחוץ לקווי ה-4 ביוני 67' מרווח הנשימה המדיני שישראל תקבל בתמורה יהיה בלתי מרשים בעליל. תוך שנתיים סביר להניח שנחזור מבחינה מדינית לנקודת ההתחלה.
כי הבעיה של העולם אתנו איננה הכיבוש, הבעיה היא עצם קיומה של מדינת ישראל. כל היתר - זוטות וקשקושים