תרגילי עומר - סיפור לילדים

"מה קרה?" שאלתי אותו בדאגה. הוא משך בכתפיו ולא ענה.

נכנסתי אחריו לחדר, הוא התיישב על המיטה ופיו מעוגל כלפי מטה. רגע לפני שהבכי התפרץ ממנו, חיבקתי אותו חזק ואמרתי: "אלישיב, אין שום דבר בעולם שחבילת שוקולד עם סוכריות קופצות לא יכולה להתגבר עליו, נכון?". פיו התעקם לחצי חיוך, ואני שלפתי את חבילת השוקולד האהובה עליו.

תוך כדי אכילה, סיפר אלישיב שהיום הוא שוב נכשל בתרגילים שהמורה ביקשה ממנו לפתור על הלוח. אלישיב לומד בכיתה ב', אבל כבר זמן רב הוא לא מצליח להתמודד עם תרגילי חיבור וחיסור פשוטים, ששאר חבריו למדו לפתור כבר מזמן. הבטחתי שאעזור לו לחשוב על פתרון, ובינתיים ביקשתי שיספר לי על משהו נחמד שהיה היום בבית הספר.

אלישיב נגס בקוביית שוקולד נוספת, הביט מהורהר בקיר, ואז נזכר: "המנהל הכריז היום על מבצע ספירת העומר! הוא אמר שכל מי שיזכור לספור כל ערב עם ברכה, יקבל פרס גדול לפני חג השבועות. המורה חילקה לנו לוח מצויר יפה של ספירת העומר, ובכל ערב שאנחנו סופרים – מדביקים סמיילי על אותו יום בלוח".

בעוד אלישיב מספר, הבזיק במוחי רעיון. "תראה לי את הלוח", ביקשתי. אחי הקטן רץ לכניסה, שם הניח ליד הדלת לוח פוליגל גדול ומעוטר. "הנה", הראה לי בגאווה. ביקשתי ממנו שיעזור לי לתלות את הלוח על הקיר בחדרו, ממש מול המיטה. כשסיימנו את המלאכה, אמרתי לו: "עכשיו תתחיל במבצע ספירת העומר ותספור כל ערב, כמו שהמנהל אמר. אחר כך תראה שזה יעזור לנו עם עוד משהו". אלישיב הביט בי במבט תמה, אבל אני רק חייכתי ויצאתי.

כעבור שבועיים נכנסתי שוב לחדרו. 14 ימים בלוח היו מסומנים עם סמיילי. "את רואה? אני מצליח בינתיים לספור כל יום", הצביע אלישיב בהתלהבות. "יפה מאוד", עודדתי אותו, "ועכשיו נעבור לשלב נוסף במבצע: חיבור וחיסור העומר". אלישיב לא הבין: "איזה מבצע זה? יש בסוף פרס?". הנהנתי בראשי: "הפרס יהיה משהו משמח מאוד. ועכשיו נתחיל". הוריתי לו להסתכל בלוח ולומר לי כמה ימים עברו. "מה הבעיה? ארבעה עשר", הפטיר. "יופי", אמרתי, "ולפני שבוע, פחות שבעה ימים, כמה ימים היו לעומר?" אלישיב הביט בלוח, התאמץ קצת ואז אמר: "שבעה ימים". "מצוין", מחאתי לו כף. "נמשיך: כמה ימים עברו מהיום השלישי לעומר עד היום השביעי?". אלישיב הוליך את ידו על הלוח: "אמממ, ארבעה!". "אז כמה זה שלוש ועוד ארבע?" המשכתי. עכשיו הוא כבר ידע בקלות את הפתרון לתרגיל.

כך המשכנו לתרגל חיבור וחיסור של מספרים בכל ערב של ספירת העומר. לאט לאט אלישיב למד לחבר ולחסר מספרים יותר ויותר גדולים. כשהתקרב חג השבועות, הוא ידע לומר בקלות שעשרים ועוד עשרים הם ארבעים, וששלושים פחות חמש עשרה הם חמש עשרה.

יום לפני חג השבועות חזר אלישיב מבית הספר ובידו חבילה גדולה עטופה בנייר מרשרש. "זכיתי בפרס על מבצע ספירת העומר!" בישר לנו, "ספרתי כל ערב, והמנהל העניק לי פרס מול כל הכיתה". יחד איתנו פתחנו את הנייר והסתקרנו לגלות מה המתנה. אבל רגע לפני שהסרנו את העטיפה, אלישיב הזדקף ושאל אותי: "רגע, ומה עם הפרס על מבצע חיבור וחיסור העומר?". הבטתי בו: "תגיד לי בעצמך מה הפרס...". אלישיב הרהר לרגע, ופניו אורו: "היום כשהמורה קראה לי לפתור תרגיל על הלוח, פתרתי אותו בקלות כמעט בלי לחשוב. זה פרס אמיתי!".