זוכרים שהיינו מתייצבים בבית הספר אחרי החופשה, והמטלה הראשונה הייתה לכתוב חיבור על איפה היינו ומה עשינו?
אז ככה: השנה בילינו בקטנה. לא רחוק מדי ולא מאתגר מדי (חוץ מהניסיון למצוא חנייה ליד הפרק הלאומי ברמת גן). למען האמת, אני לא מבינה לאן נעלמו להם כל הימים והשעות שנראו פרושים על לוח השנה כהבטחה זוהרת של פנאי. מה בסך הכול עשינו? קצת גאוקשינג (ואם פספסתם את הטור על זה, חפשו בוויקיפדיה). גילינו שאפשר להחביא אוצרות אפילו בתוך פנס רחוב, ויש לנו גם חדשה מסעירה לגאוקשרים: יש שלושה מטמונות חדשים ונחמדים באזור קרני שומרון.
תגלית נוספת הייתה שאפשר לבלות נהדר בגינה קטנה וריקה בבית יהושע לא פחות טוב מאשר בפארק הלאומי. רשמו לפניכם לחגים הבאים עלינו לטובה: הארץ מלאה יישובים צדדיים ונעימים שאף אחד לא שמע עליהם חוץ מהתושבים שלהם, וברבים מהם יש גינות חביבות וריקות.
גרנולה פסחית
דווקא יש לי חשד איך ימי חול המועד זלגו לי מבין האצבעות - הם נשפכו לתוך הסירים במטבח ונשטפו עם הכלים האינסופיים. וכמה שביליתי שם, כל הזמן הייתה לי הרגשה שאין מה לאכול.
אבל לא יפה לקטר. ברוך ה' שרדנו, וכרגיל, המתכונים של ניקי ב' המופלאה כיכבו בשולחן החג. גם עליה כבר כתבתי פעם. אז אם אתם לא יודעים מי זאת, פשוט חפשו אותה ברשת ותתחילו לחגוג במטבח. כן, גם מאותגרות הבישול שביניכן. אחת ההברקות שלה השנה היא מתכון קליל לגרנולה כשרה לפסח, והצאצאים שהתלוננו על מחסור בדגני בוקר כשל"פ היו ממש מבסוטים מהתוצאה. פסח אמנם נגמר, אבל החלטתי להביא לכם אותו כשירות לציבור שנשאר עם עודפי מצות.
אז קחו שש מצות, ושברו אותן לחלקים לא קטנים מדי. שפכו פנימה שפע של אגוזים, שקדים, גרגירים וזרעונים (במתכון היא מזכירה קשיו, פיסטוק, אגוזי מלך, פקאנים, שבבי שקדים וגרעיני חמניות ודלעת, חצי כוס מכל סוג. לטעמי אתם יכולים לדחוף כל דבר דומה שיש לכם בארון). הוסיפו שליש כוס שמן, שתי כפות גדושות של סילאן או דבש, שתי כפות סוכר חום (אני עשיתי עם דמררה, יצא סבבה), כפית שטוחה של קינמון וקורט מלח. ערבבו את כל המושמוש היטב, ושטחו בתבנית. הכניסו לתנור לארבעים דקות בחום של 150 מעלות, ומדי פעם תנו ערבוב קל. גם כשזה יוצא מהתנור ערבבו עוד פעם או פעמיים. הוסיפו שתי כוסות של פירות יבשים כמו צימוקים, חמוציות וכו' ואתם מסודרים. נשנוש נהדר, חוץ מהעובדה שצריך ליטול על זה ידיים.
הבריחה מהמחשב
בעיניי, אחת הסיבות החשובות ליציאה מהבית בחופשים היא כדי לעשות ניתוח הפרדה בין הילדים למסך המחשב. לא שאנחנו לא מגבילים אותם, אבל כולכם בוודאי תסכימו שהרבה יותר בריא לנשום אוויר צח ולחוות את העולם באופן יותר מוחשי ופחות וירטואלי. זה, אולי, היה הרעיון בבסיס חדר הבריחה, המצאה שהתפשטה וממשיכה להתפשט בעולם, כולל בארצנו הקטנטונת. למרות שסביר יותר להניח שהממציאים פשוט רצו להרוויח כסף.
באופן אישי, אני בקושי מבינה מה הילדים מוצאים במשחקי המחשב. אבל סוג אחד כן נחמד בעיניי - משחקי קווסט, או הרפתקה, שבהם צריך לבצע משימה בעזרת פתרון חידות ושימוש בחפצים. לפני עשר שנים החליטה קבוצת מתכנתים להחזיר את הקווסט לעולם האמיתי, ויצרה חדר עם ארבעה קירות (או יותר), חפצים אמיתיים ומשימה שצריכה להיעשות. כיום הקונספט של חדרי הבריחה, escape rooms כפי שהם נקראים, הוא כזה: קבוצת אנשים ננעלת בחדר עם סיפור רקע ותפאורה מתאימה, ותוך שעה הם צריכים למצוא בין החפצים רמזים שונים כדי לצאת משם.
חדרי בריחה יכולים לעסוק בסיפורי זוועה על רוצחים סדרתיים, או סתם בהינעלות במעבדה סודית עם פצצה מתקתקת. בארץ צצו בשנים האחרונות חדרים כאלה כמו פטריות אחר הגשם, ויכול מאוד להיות שיצא לכם להיות באחד כזה במסגרת פעילות גיבוש במקום העבודה. אני שמעתי עליהם רק לא מזמן, אבל אחד הילדים החליט שזו יכול הלהיות תעסוקה נחמדה לחול המועד והזמין לנו מקום. כך מצאנו את עצמנו בדרך לניו-יורק (בכאילו) עד שבקונקשן באיסטנבול נחשדנו כסוכני מוסד ונאזקנו לספסל. עכשיו לך תשתחרר.
האמת? היה כיף גדול, וכל המשתתפים הסכימו שזה היה שווה את המחיר. זכינו לשעה של שיתוף פעולה משפחתי פורה, אתגר מחשבתי ורשות לפרק כל דבר שבא לנו בלי צורך להתנצל אחר כך. העובדה שהמפעילים של המקום עוקבים אחריך בעזרת מצלמות ומצלצלים עם טיפים עוזרת כשאתה נתקע (וכנראה גם מונעת אי אלו מריבות), אבל נראה לי שגם בלי הסיוע היינו מצליחים לצאת מהחדר. אם לא תוך שעה, אז תוך שעתיים. את השעות שאחרי ההשתחררות בילינו בתכנון חדר הבריחה הערכי ברוח היהדות שנבנה במחסן שמתחת לבית. אם ייצא מזה משהו אעדכן אתכם, אבל אל תבנו על זה.
אם היה לי זמן ומקום, יכולתי לקחת את רעיון חדרי הבריחה למקום פילוסופי של מערכת היחסים בין העולם הווירטואלי למציאות, עם דיון מטריד על אנשים שדווקא העולם שבתוך המסך אמיתי בשבילם יותר מאשר החיים כאן עלי אדמות. אבל זה נושא כואב שדורש טור בפני עצמו.
eramati@gmail.com