בילדותו הצטיין בלימודיו, אבל היה חסר ביטחון עצמי וספג מכות מילדי כיתתו.
גם לאחר שעבר לישיבה קטנה לא הצליח להיקלט מבחינה חברתית.
אחרי שעזב את הישיבה, עבר לישיבה אחרת וגם בה לא נקלט. לאחר מכן עבר לפנימייה של נערים שנפלטו מכל המסגרות ונפלט גם ממנה. הוא נשאר בבית ולא הסכים לעבוד או ללמוד והתרועע עם נערי שוליים. הוריו נכנסו יחד איתו למשבר עמוק ושלום הבית שלהם התערער.
ואז נולד נכדם הראשון, בנו של בנם הבכור, והכניס מעט אור לחייהם. הם סיכמו עם המחותנים שפדיון הבן ייערך בביתם. ועם כל השמחה, צרת הבן לא נשכחה. חמדה שמעה על יהודי מיוחד בשם גדליה שמטפל בבחורים כאלה, ודחקה בעופר לפנות אליו. הוא הציע לעשות זאת לאחר הפדיון, אבל היא טענה שאסור להם להפסיד אפילו רגע.
עופר התקשר לגדליה והלה הזמינו לביתו שהיה בשכונה מרוחקת, שעופר לא ביקר בה מעולם, וברחוב שאת שמו לא שמע אף פעם, ברחוב הבנים 15, קומה רביעית. איכשהו הצליח עופר לאתר את המקום ונפגש עם גדליה, יהודי מרשים כבן שישים ששמע בקשב רב על מקרהו של יוחאי. בסיום שיחתם אמר כמה תובנות מאוד מעניינות וביקש שעופר יגיע עם יוחאי במוצאי השבת הקרובה. זה לא היה פשוט, כי ביום ראשון הייתה צריכה להתקיים מסיבת הפדיון, אבל עופר קבע איתו בכל זאת.
עופר חזר לביתו והחל לארגן את האירוע. הוא השיג את הידיעון הדתי בעירו כדי לחפש גמ"ח למגש מיוחד בשביל פדיון הבן. פורסם שם גמ"ח למטרה זו ועופר התקשר למספר.
"שלום, אני מתקשר בקשר לפדיון הבן".
"הגעת למקום הנכון", אמרה האישה מעבר לקו, "יש לנו מגש כסף מהודר".
"אנחנו עושים פדיון הבן לנכד ביום ראשון בצהריים. הייתי מעוניין לקבל מכם את המגש".
"תגיע אלינו במוצאי שבת. אי אפשר לפני כן".
אז נזכר בפגישתם עם אותו גדליה במקום המרוחק והצטער בלבו. מן הסתם הגמ"ח נמצא באזור הדתי ליד ביתם. איך יספיק לעשות את שני הסידורים בנוסף לסעודת מלווה מלכה וההכנות לפדיון הבן?! הוא שאל: "מה הכתובת שלכם, בבקשה?"
"רחוב הבנים 15, משפחת לבני..."
לקח לו כמה שניות לעכל את דבריה. הוא מתגורר חמש עשרה שנה בעיר ועוד לא שמע את שם הרחוב הזה, והנה הוא צריך להגיע באותו זמן לאותו בניין לשתי מטרות שאין ביניהן לכאורה שום קשר...
"איזו קומה?", שאל.
"קומה שלישית", אמרה, והוא נזכר שזו קומה אחת מתחת לדירתו של גדליה.
הוא קבע עם גברת לבני שיבוא כשעה לאחר מועד הפגישה עם גדליה. הוא הצליח לשכנע את יוחאי לבוא עמו לגדליה ולא התאפק מלספר לו על צירוף המקרים.
"נחמד. זה על הדרך", אמר הבן.
האב חייך וענה: "השגחה פרטית זה לא רק עזרה משמיים, אלא אמירה מהקדוש ברוך שהוא איתנו".
הגיע מוצאי שבת. יוחאי חזר להבדלה אחרי בילוי עם חבריו. לאחר מלווה מלכה מקוצר יצאו ביחד לרחוב הבנים 15. לאחר נסיעה של רבע שעה הגיעו לבניין דירות בן ארבע קומות. הם עלו במעלית לקומה הרביעית. גדליה קידם אותם במאור פנים. לאחר שיחה קצרה בחדר עבודתו שבה נכחו שלושתם, ביקש גדליה מהאב לצאת כדי שישוחח עם יוחאי ביחידות.
עופר יצא לסלון. אשתו של גדליה הציעה לו כוס תה. לאחר מכן התיישבה מול המחשב והחלה לראות סרטונים של נכדיה. היא דיברה בטלפון עם בתה על הסרטונים בהתפעלות עצומה ובשמחה עילאית. עופר נזכר בנכדו הבכור שמחר עושים לו פדיון. לא היה לו מושג שאפשר לקבל כזה אושר מנכדים, חשב כשהוא נאנח בזוכרו מדוע הגיע לכאן.
לאחר כחצי שעה יצאו גדליה ויוחאי מהחדר. לראשונה מזה כמה שנים שעופר ראה את יוחאי שמח באמת. היה ניכר שהוא התחבר ליהודי החכם והטוב הזה. גדליה לא האריך במילים, אלא חייך מעט ואמר לעופר: "קבעתי עם יוחאי למוצאי שבת הבאה. אתה לא צריך לבוא איתו".
עופר התקשה להאמין. סוף סוף מתחיל לזוז משהו עם יוחאי!
האב והבן נפרדו מגדליה, ובמקום לפנות למעלית ירדו ברגל קומה אחת למשפחת סגל כדי לקחת את מגש הכסף לפדיון הבן. הם הוזמנו פנימה. גברת סגל ביקשה מעופר למלא טופס ולהשאיר צ'ק עירבון. לאחר שהודה לה לקח בחרדת קודש את מגש הכסף.
כשירדו במעלית לפתע קלט עופר מה הקשר השמימי בין שני העניינים: בזכות הקשר עם גדליה תיפדה, בעזרת השם, נפשו של בנו יוחאי מכל העניינים הרעים. פדיון הבן כפשוטו...
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il