תקנות האופניים אושרו בכנסת ב‑1970. כבר אז נקבע שהם כלי רכב ו"הרוכב על אופניים ירכב קרוב ככל האפשר לשפתו הימנית של הכביש וינהג בזהירות ובמיוחד בעברו רכב העומד או בעקפו רכב הנע באותו כיוון".
בישראל, בניגוד למקובל בעולם, החוקים לא נאכפו והרשויות לא נערכו ליום שבו יתרחב השימוש. בתל אביב-יפו של 2016, רוכבי אופניים מהווים יותר מ‑16 אחוזים מהתנועה והעיר שוקקת באופניים. עם תחילת העבודות על הרכבת הקלה, העיר עוקפת בגדול את יעדי המעבר שלה לתחבורה דו-גלגלית ירוקה.
העלייה בשימוש באופניים יצרה מתח גובר בין הולכי הרגל, האופניים וכלי הרכב, והביאה לסיכון גובר של בני אדם. הפתרון המרכזי הוא כמובן עוד שבילי האופניים. ואכן, תל אביב-יפו חלוצה בתחום ומשקיעה כ‑30 מיליון שקלים מדי שנה בתוספת תשתיות על 130 קילומטרים של שבילי אופניים שכבר מרשתים את העיר.
הגידול בשימוש באופניים מתרחש בכל הארץ, ולכן הכנסת קידמה חקיקה משלימה שמתייחסת גם לאופניים חשמליים, לקורקינטים ולכלים מתקדמים וכן למיקום הרכיבה – בהעדר שביל, יש לרכוב בצדי הדרך, כמקובל בעולם כולו.
אין ספק כי אכיפת התקנות החדשות על ידי המשטרה גורמת לכעס ולהתמרמרות, אולם זהו צעד נדרש לניהול הג'ונגל התנועתי המתרחב על המדרכה. האכיפה תסייע גם ליצירת נורמות רכיבה נכונות יותר לטובת הרחבת השימוש באופניים ובכלים מתקדמים ואישיים נוספים.
עיריית תל אביב-יפו תמשיך לפתח שבילים, ואולם נדרשת מעורבות אינטנסיבית יותר של משרד התחבורה בקידום האופניים כמטרה לאומית - גם בתקנות הבנייה והחניה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, גם בביצוע תשתיות בתחנות רכבת ובדרכים בינעירוניות וגם ביצירת קמפיין ארצי כדי להעביר לנהגים מסר חד משמעי: שימו לב למשתמשי הדרך החדשים בכבישים.
השינוי נחוץ כדי שבסופו של דבר נוכל לחזור הביתה בשלום והאופניים יקבלו את המקום הראוי להם ברחוב, כך שהשימוש בהם יוכל להמשיך ולצמוח על חשבון כלי הרכב ולא על חשבון הולכי הרגל.
מיטל להבי
סגנית ראש עיריית ת"א-יפו ומחזיקת תיק התחבורה, הבינוי והתשתיות