רה"מ אריאל שרון הגדיר את הסכמת ערביי הרש"פ לתוכנית "עזה תחילה" "תרגיל פלשתיני".
בישיבת הממשלה אתמול אמר שרון כי יוזמת שר הביטחון, ולפיה ערביי הרש"פ יקבלו תחילה אחריות ביטחונית מלאה על רצועת עזה, ואחר כך אולי גם בערים נוספות ביהודה ושומרון, היא תרגיל של ערביי הרש"פ. התרגיל נועד ליצור רקע נוח לפגישות שהיו לבכירי הרש"פ עם פקידי הממשל בוושינגטון בשבוע שעבר. בישיבת הממשלה מתחו שרים בימין ביקורת על תוכנית "עזה תחילה". השר יצחק לוי הקשה: "האם ישראל חוזרת לנהל מו"מ עם ערפאת?", ושרון השיב תשובה נחרצת: "ערפאת עומד בראש הטרור, ואף אחד אינו בונה עליו".
קביעתו של שרון כי ערפאת מחולל תרגילים וכי איש אינו בונה עליו לא הייתה נחלת הכלל בתחילתו של הסכם אוסלו, והגורם שהיה צריך לחזות זאת נכשל אף הוא בתפקידו. כך עולה מכתבת תחקיר של העיתונאי יוסי מלמן ב"הארץ". בתחקירו מלמן מצביע על כך שאמ"ן, שהיה צריך להביא בפני הדרג המדיני את הערכותיו על שמירת כוחם של ארגוני המחבלים, ועל כוונותיה האמיתיות של הרש"פ, נכשל בתפקידו, וזאת בשל הקונספציה שבנה לעצמו, והיא, לדבריו, שמנעה ממנו לעשות את הנדרש.
האם המודיעין הישראלי, שטען כי ערפאת נטש את הדרך הטרור, כשל בהערכתו?", שואל מלמן. הוא מציין כי משה, בוגי, יעלון, המכהן כיום כרמטכ"ל, התראיין בינואר 2002 לכתב העת "מבט מל"מ", ובראיון הוא אמר כי כבר בקיץ 1995, כשהחל לכהן בתפקיד ראש אמ"ן, "חשד בפלשתינאים" כי למרות הסכמי אוסלו אין להם כוונה להפסיק את פיגועי הטרור. הוא, לדבריו, התריע על כך בפני ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, והמליץ באוזניו להציב בפני יאסר ערפאת אולטימטום, כדי שיפעל נגד החמאס והג'יהאד האיסלאמי. "על פי תמונת המודיעין אז", סיפר בראיון, "הייתה הרשות מודעת ליכולת הטרור, הכירה את הפעילים, וביניהם יחיא עייש (שכונה בישראל 'המהנדס') ומוחמד דף (ממפקדי הזרוע הצבאית של החמאס), ידעה על מחסני האמל"ח – ולא פעלה נגדם".
בראיון אמר יעלון כי אמ"ן שלט היטב בנעשה ברש"פ ובכוונות שלה, ואף על פי שמסר לדרג המדיני את ההערכות הללו הם לא שעו לאזהרות המומחים שלו.
מלמן אומר כי ספק אם הדבר נכון משום שרק אחרי הפיגוע באפרופו במרץ 97' "זיהה אמ"ן כי ערפאת
נותן "אור ירוק" לפיגועים מוגבלים, שישרתו את מטרותיו. הוא ניתח בבירור את התנהלותו של יו"ר הרשות ואת העובדה שלא זנח לחלוטין את השימוש בטרור (בעיקר באמצעות החמאס והג'יהאד האיסלאמי) ולא יוותר על מימוש זכות השיבה (בשב"כ סברו עד שנת 2000 , כי ערפאת יוותר על זכות השיבה).
מלמן מציין כי מבחינת תפקודו של אמ"ן שהיה צריך לספק מידע והערכות תואמות יש חשש כי מדובר במחדל המזכיר את זה של יום כיפור. אמ"ן העריכו שאש"פ וערפאת, בשל חולשתם בעקבות תמיכתם בעירק במלחמת המפרץ, ובשל התמוטטות בריה"מ, "עלו על דרך השלום". אמ"ן, בסקירתו מאוגוסט 95', כתב: "התבטאויות של ערפאת בפני קהל פלשתיני הן משמעויות": "המושג ג'יהאד, במובנו הרחב, מורה על השקעת משאבים ותשומות מיוחדות (אמצעי מאבק שונים - מדיני, כלכלי, פסיכולוגי, נפשי ועוד) למען מטרה כלשהי, וללא כוונה של מלחמה אלימה". ובסיכום נכתב: "בבדיקת מאפייני פעילותו והתבטאויותיו (הפומביות והלא פומביות) אי אפשר למצוא תימוכין לכך שערפאת אינו מגלה מחויבות להסכם ולתהליך השלום עם ישראל".
מלמן מוסיף כי באותו ראיון גילה יעלון ש"כניסת הרשות לשטח במאי 1994 והתגברות מעשי הטרור בשנים 1996-1994 חייבו את המודיעין לתת תשובה לטרור. אמ"ן בנה אז 'סימנים מעידים' להתפרצות כזאת, בין השאר על פי הסתה בתקשורת פלשתינית". לפיכך, אומר מלמן, במשך יותר משנתיים, מאז החתימה על הסכמי אוסלו, לא בנה אמ"ן שום מערכת של "סימנים מעידים", בעגה המודיעינית, סדרה של אירועים, שהמודיעין קובע לעצמו מבעוד מועד, כי אם אחד מהם, אחדים מהם, או כולם יחד, ייחשפו אצל היריב ויתרחשו, יעיד הדבר על סכנה. במקרה כזה מתפקידו של המודיעין להתריע אצל הדרג המדיני. תפישת "הסימנים המעידים" התגבשה כאחד מלקחי מלחמת יום הכיפורים. מאז קובע אמ"ן הגדרות של סימנים מעידים לכל חזית ולכל אויב.
"נשאלת השאלה", כותב מלמן, "מדוע לא נבנתה 'מערכת הסימנים המעידים'. האם יש בכך כדי להצביע על כך שבשנתיים הראשונות לאחרי הסכמי אוסלו סברו באמ"ן כי אין בהם צורך משום שלא האמינו שאש"ף והרשות הפלשתינית ירצו לחזור לדרך הטרור, או שיהיו מסוגלים לכך?
"אכן מול אש"ף לא בנה מערכת אמ"ן 'סימנים מעידים' כמו מול צבא", מאשר אל"מ במיל' הד"ר ערן לרמן, שכיום הוא משמש מנהל הוועד היהודי האמריקאי, שירת שנים רבות באמ"ן, ובתפקידו האחרון היה משנה לענייני הערכה לראש חטיבת המחקר, תא"ל עמוס גלעד. העובדה שלא נהגתה תוכנית של "סימנים מעידים" בעניין הרש"פ יכולה לרמוז כי אפשר שבמודיעין, במיוחד באמ"ן, אך גם בשב"כ, נפלו בעלי תפקידים קורבן להיווצרותה של "קונצפציה", ולפיה הרש"פ זנחה את דרך הטרור מפני שהיא מעוניינת בתהליך שלום ומפני שתש כוחה הצבאי. מסיבות אלה גם לא תניח למיליציות או לארגונים חמושים כמו החמאס, שינסו לפעול לצדה, ולהתחזק, שהרי הם יכרסמו בסמכותה. מכאן גם הסיקו באמ"ן ובשב"כ מסקנה שלרשות יש אינטרס להיאבק ביעילות בארגונים החמושים ובטרור.
רוב ניכר מהערכות אמ"ן ומסקירותיו בתקופה הנדונה ביטאו את התפישה הזאת, כותב מלמן.
בישיבת הממשלה אתמול אמר שרון כי יוזמת שר הביטחון, ולפיה ערביי הרש"פ יקבלו תחילה אחריות ביטחונית מלאה על רצועת עזה, ואחר כך אולי גם בערים נוספות ביהודה ושומרון, היא תרגיל של ערביי הרש"פ. התרגיל נועד ליצור רקע נוח לפגישות שהיו לבכירי הרש"פ עם פקידי הממשל בוושינגטון בשבוע שעבר. בישיבת הממשלה מתחו שרים בימין ביקורת על תוכנית "עזה תחילה". השר יצחק לוי הקשה: "האם ישראל חוזרת לנהל מו"מ עם ערפאת?", ושרון השיב תשובה נחרצת: "ערפאת עומד בראש הטרור, ואף אחד אינו בונה עליו".
קביעתו של שרון כי ערפאת מחולל תרגילים וכי איש אינו בונה עליו לא הייתה נחלת הכלל בתחילתו של הסכם אוסלו, והגורם שהיה צריך לחזות זאת נכשל אף הוא בתפקידו. כך עולה מכתבת תחקיר של העיתונאי יוסי מלמן ב"הארץ". בתחקירו מלמן מצביע על כך שאמ"ן, שהיה צריך להביא בפני הדרג המדיני את הערכותיו על שמירת כוחם של ארגוני המחבלים, ועל כוונותיה האמיתיות של הרש"פ, נכשל בתפקידו, וזאת בשל הקונספציה שבנה לעצמו, והיא, לדבריו, שמנעה ממנו לעשות את הנדרש.
האם המודיעין הישראלי, שטען כי ערפאת נטש את הדרך הטרור, כשל בהערכתו?", שואל מלמן. הוא מציין כי משה, בוגי, יעלון, המכהן כיום כרמטכ"ל, התראיין בינואר 2002 לכתב העת "מבט מל"מ", ובראיון הוא אמר כי כבר בקיץ 1995, כשהחל לכהן בתפקיד ראש אמ"ן, "חשד בפלשתינאים" כי למרות הסכמי אוסלו אין להם כוונה להפסיק את פיגועי הטרור. הוא, לדבריו, התריע על כך בפני ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, והמליץ באוזניו להציב בפני יאסר ערפאת אולטימטום, כדי שיפעל נגד החמאס והג'יהאד האיסלאמי. "על פי תמונת המודיעין אז", סיפר בראיון, "הייתה הרשות מודעת ליכולת הטרור, הכירה את הפעילים, וביניהם יחיא עייש (שכונה בישראל 'המהנדס') ומוחמד דף (ממפקדי הזרוע הצבאית של החמאס), ידעה על מחסני האמל"ח – ולא פעלה נגדם".
בראיון אמר יעלון כי אמ"ן שלט היטב בנעשה ברש"פ ובכוונות שלה, ואף על פי שמסר לדרג המדיני את ההערכות הללו הם לא שעו לאזהרות המומחים שלו.
מלמן אומר כי ספק אם הדבר נכון משום שרק אחרי הפיגוע באפרופו במרץ 97' "זיהה אמ"ן כי ערפאת
נותן "אור ירוק" לפיגועים מוגבלים, שישרתו את מטרותיו. הוא ניתח בבירור את התנהלותו של יו"ר הרשות ואת העובדה שלא זנח לחלוטין את השימוש בטרור (בעיקר באמצעות החמאס והג'יהאד האיסלאמי) ולא יוותר על מימוש זכות השיבה (בשב"כ סברו עד שנת 2000 , כי ערפאת יוותר על זכות השיבה).
מלמן מציין כי מבחינת תפקודו של אמ"ן שהיה צריך לספק מידע והערכות תואמות יש חשש כי מדובר במחדל המזכיר את זה של יום כיפור. אמ"ן העריכו שאש"פ וערפאת, בשל חולשתם בעקבות תמיכתם בעירק במלחמת המפרץ, ובשל התמוטטות בריה"מ, "עלו על דרך השלום". אמ"ן, בסקירתו מאוגוסט 95', כתב: "התבטאויות של ערפאת בפני קהל פלשתיני הן משמעויות": "המושג ג'יהאד, במובנו הרחב, מורה על השקעת משאבים ותשומות מיוחדות (אמצעי מאבק שונים - מדיני, כלכלי, פסיכולוגי, נפשי ועוד) למען מטרה כלשהי, וללא כוונה של מלחמה אלימה". ובסיכום נכתב: "בבדיקת מאפייני פעילותו והתבטאויותיו (הפומביות והלא פומביות) אי אפשר למצוא תימוכין לכך שערפאת אינו מגלה מחויבות להסכם ולתהליך השלום עם ישראל".
מלמן מוסיף כי באותו ראיון גילה יעלון ש"כניסת הרשות לשטח במאי 1994 והתגברות מעשי הטרור בשנים 1996-1994 חייבו את המודיעין לתת תשובה לטרור. אמ"ן בנה אז 'סימנים מעידים' להתפרצות כזאת, בין השאר על פי הסתה בתקשורת פלשתינית". לפיכך, אומר מלמן, במשך יותר משנתיים, מאז החתימה על הסכמי אוסלו, לא בנה אמ"ן שום מערכת של "סימנים מעידים", בעגה המודיעינית, סדרה של אירועים, שהמודיעין קובע לעצמו מבעוד מועד, כי אם אחד מהם, אחדים מהם, או כולם יחד, ייחשפו אצל היריב ויתרחשו, יעיד הדבר על סכנה. במקרה כזה מתפקידו של המודיעין להתריע אצל הדרג המדיני. תפישת "הסימנים המעידים" התגבשה כאחד מלקחי מלחמת יום הכיפורים. מאז קובע אמ"ן הגדרות של סימנים מעידים לכל חזית ולכל אויב.
"נשאלת השאלה", כותב מלמן, "מדוע לא נבנתה 'מערכת הסימנים המעידים'. האם יש בכך כדי להצביע על כך שבשנתיים הראשונות לאחרי הסכמי אוסלו סברו באמ"ן כי אין בהם צורך משום שלא האמינו שאש"ף והרשות הפלשתינית ירצו לחזור לדרך הטרור, או שיהיו מסוגלים לכך?
"אכן מול אש"ף לא בנה מערכת אמ"ן 'סימנים מעידים' כמו מול צבא", מאשר אל"מ במיל' הד"ר ערן לרמן, שכיום הוא משמש מנהל הוועד היהודי האמריקאי, שירת שנים רבות באמ"ן, ובתפקידו האחרון היה משנה לענייני הערכה לראש חטיבת המחקר, תא"ל עמוס גלעד. העובדה שלא נהגתה תוכנית של "סימנים מעידים" בעניין הרש"פ יכולה לרמוז כי אפשר שבמודיעין, במיוחד באמ"ן, אך גם בשב"כ, נפלו בעלי תפקידים קורבן להיווצרותה של "קונצפציה", ולפיה הרש"פ זנחה את דרך הטרור מפני שהיא מעוניינת בתהליך שלום ומפני שתש כוחה הצבאי. מסיבות אלה גם לא תניח למיליציות או לארגונים חמושים כמו החמאס, שינסו לפעול לצדה, ולהתחזק, שהרי הם יכרסמו בסמכותה. מכאן גם הסיקו באמ"ן ובשב"כ מסקנה שלרשות יש אינטרס להיאבק ביעילות בארגונים החמושים ובטרור.
רוב ניכר מהערכות אמ"ן ומסקירותיו בתקופה הנדונה ביטאו את התפישה הזאת, כותב מלמן.