תפסיקו להיבהל. הקומה השניה מגיעה

מדינת ישראל - אתחלתא דגאולה? חושך כפול ומכופל? ערב רב?

המדינה הזו היא אתחלתא דגאולה. כל הנביאים התנבאו על כך שהגלות תסתיים ונשוב חזרה לארץ. בעיניים שהיו לנו בגלות קישרנו את החזרה לארץ עם גאולה רוחנית שכוללת תשובה מלאה והשראת שכינה במקדש, כדבר אחד שאין לחלק אותו. אבל כשמתבוננים בדברי הנביאים ובמאמרי חז"ל מוצאים ששתי קומות לה לגאולה, האחת הנגלית והנראית לעין, כפי שקוראת לו הגמרא "קץ מגולה".

בשלב הזה העולם הגשמי של האומה חוזר לאיתנו, חוזר לחיים, למרות שהעולם הרוחני עדיין לא שב. כאשר האומה מתכנסת שוב תחת קורת גג אחת עם הנהגה אחת, נעשית לגוף לאומי בעל מערכות חיים אורגניות שמנהלות את כל הציבור החי בארץ ישראל בעצמאות פנימית, כשלכל זה מתלווה שפע גשמי, זו קומה ראשונה.

מתוך החזרה לחיים ובניית חיי הגוף של האומה, תצמח, בעזרת ה' בקרוב בימינו, גם הקומה הרוחנית.

כל הבהלה שאנחנו נבהלים מתופעות של תקופת חיי הגוף נובעות מנקודת מבט שלא היתה אמורה להיות בכלל תקופה ראשונית כזו. גם אדם שגדל להיות תלמיד חכם, צדיק, עובד ה' ודבק בו, בילדותו היה עסוק בענייניו הגשמיים ובחיי גופו, וכך גם כשאנחנו חוזרים לחיות כאומה, בילדות של האומה היא עסוקה בחיי החומר שלה.

אם כל הזמן אומרים לילד אתה בנן של קדושים, אתה אמור להיות צדיק וקדוש, תפסיק לאכול ורק לבכות כשאתה רעב, זה יפגע בו קשות וכמובן נדון אותו באופן לא מוצדק.

קרו פה תהליכים שונים, קיבוץ גלויות, הקמת המדינה, מלחמות מלוות בניסים, מה המשמעות של התהליך הזה שעובר על עם ישראל?

נדמה לי שההסתכלות הפשוטה והאמיתית על הניסים המופלאים שהקב"ה עשה אתנו, מראה שהם בבחינות רבות בעלי משקל היסטורי גדול יותר מכל הניסים שקרו לעם ישראל במהלך הדורות. גלויות מצרים ובבל היו גלויות קצרת בהרבה, כל עם ישראל היה בארץ אחת ובמקום אחד, עם תודעה רציפה למציאות ארץ ישראלית של לפני הגלות.

לחזור מהגלויות הללו זה באמת פלא וניסי ניסים. אבל מה שקרה לנו היום, שאחרי 2000 שנה שבהם נפזרו עצמינו על פי שאול בכל ארבע קצוות הארץ; חזרנו משפות שונות, מתרבויות שונות, מצבע עור שונה והתכנסנו שוב להיות עם אחד; אין מהפך היסטורי ואין גילוי אלוקי כל כך מופלא כמו שאנחנו רואים לעינינו. הניסים הללו הם המלמדים בצורה פשוטה ומובנת על גודל מעלת אהבת ה' לדור שלנו באופן מיוחד.

מצד שני מתלוות לזה, תופעות כמו התחלנות וניתוק מאמונה ומשמירת תורה ומצוות של חלקים גדולים מעם ישראל, ובמיוחד של אלו הדומיננטיים בתהליכים הנ"ל, איך זה מסתדר?

מי שמביט על ימי שיבת ציון בימי הבית השני ועל תקופת שפוט השופטים שאחרי מות יהושע, רואה שכניסה לארץ מובילה לנטייה אל חיי החומר, כשבמהלך הזמן הוא הולך ומצמיח מתוכו את הקומה העליונה הרוחנית.

בתקופת הקמת המדינה ובשנים שקדמו לה, וגם עד היום, היו מגמות של חילון ורצון להרחיק באופן מכוון את עם ישראל מתורה ומצוות.

דבר ראשון, צריך להודות על האמת שהמגמות הללו היו בחוץ לארץ עוד הרבה יותר מאשר בארץ. רמות ההתבוללות וההתחלנות בחו"ל היו גדולות לעין ערוך מאשר בארץ, ולכן להאשים את מדינת ישראל בעניין הזה זו טעות היסטורית פשוטה. האמת היא שגם היום אחוזי ההתבוללות בכל מקום בעולם כפולים ומכופלים פי כמה וכמה מהאחוזים של ההתפוררות בארץ.

יחד עם זאת כל התהליך כולו מגיע מפני שהאומה צריכה להיוולד מחדש, ולידה מחדש מפוררת את החיים הקודמים ומצמיחה אותם שוב מלמטה. הצמיחה מלמטה היא הצמיחה של בסיס גשמי שעליו תלך ותצמח בעז"ה בקרוב המציאות הרוחנית בכל יופייה ותפארתה.

בשנים האחרונות נראה שגם בנושאי לאומיות הם כבר "איבדו את זה", הן במישור הפרטי, כמו בן של ראש הממשלה מ'המחנה הלאומי' שיוצא עם בחורה גויה והן במישור הכללי בגרוש מגוש קטיף וכדו'.

פגשתי לאחרונה ידיד קרוב מאד שלי ממצביעי מרצ. הוא טען באוזניי בתקיפות שהמדינה נעשית ימנית ותורנית מיום ליום. אז מי צודק, אתה או הוא? התשובה שלי היא ששניכם צודקים ובעיקר הוא! נדמה לי, שהיום אנחנו נמצאים בשלב משבר זהות של אומה שכבר ביססה את עולמה הגשמי ועיקר השאלה שהיא שואלת את עצמה עכשיו היא, מהו העולם הערכי הפנימי שלי, מה הזהות העצמית שלי.

השאלה הזאת מסמנת, עם כל חבלי הלידה הקשים והמרים שלה, את הקומה של הזהות העצמית היהודית - שהיא הדבקות האלוקית, הדבקות בתורה ובכל קדושת ישראל.

אנחנו כמו נער מתבגר ששואל את עצמו מי אני באמת, מהם ערכי ומהי דמותי העצמית. וכמו נער מתבגר שיש לו תופעות שפתאום הוא לומד כל הלילה ומתפלל באש גדולה ואחר כך גם מתנסה בעניינים שאינם טובים ויכול להיטלטל בין קצוות - והשאלות האלו עלולות להביא אותו אפילו עד כדי פגיעה בעצמו בדרכים כאלו ואחרות - את כל זה אנחנו חווים עכשיו במובן הלאומי.

כשהאומה עסוקה בלחפש במעמקיה, את הזהות האמיתית שלה, היא עוברת בדרך טלטלות. והטלטלות הללו מלמדות שהיא חודרת יותר פנימה, יותר למעמקים, ומבקשת את עצמיותה. מתוך כל זה בעז"ה יצמח עולם עצמי עמוק של גאולתם של ישראל בקומה הרוחנית שלה. בסופו של דבר זו בשורה נפלאה ובדרך יש קשיים. כל מחנך יודע שלחנך זו בשורה נפלאה, אם כי בדרך יש קשיים.

מה עיצב את התפיסה של הרב בנושא? זו התפיסה הדתית-לאומית הקלאסית?

כמובן, יותר מכל תורת מרן הרב קוק זצ"ל, שבעיני הוא היה בעל העיניים הפקוחות, האלוקיות והמופלאות להבין את המהלך האלוקי של דורנו. בוודאי שאני יונק ממנו את עיקרי תפיסת הדור הזה. זכיתי לשמוע כנער, את רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל ואחר כך לקבל מתלמידיו. לקרוא לזה התפיסה הדתית לאומית הקלאסית אני לא בטוח שזה מדוייק.

ולמה לא מאה שערים או בני ברק? גם שם היו גדולי ישראל שנקטו בדרכים אחרת ביחס לתקופה.

אני מאד מסכים עם "מאה שערים" ו"בני ברק" בחלק שבו הם דבוקים וקשורים לתורה ולמצוות, "חבר אני לכל אשר יראוך". יחד עם זאת ההבנה שאנחנו צריכים להסתכל על האומה כדמות אחת ולראות את העובר עליה, ההבנה הזו לא שימשה בנו 2000 שנה ולכן לא הורגלנו בכך.

לחזור ולראות באומה שלמה, על חלקיה הטובים והפחות טובים, דמות אחת, כשם שאנחנו רואים כל אדם עם כל רכיביו, זו מומחיות עמוקה ומופלגה שנשתכחה מאתנו במשך הגלות וחזרה למקומה באופן מופלא בתורתו של מרן הרב קוק זצ"ל, מרא דארעא דישראל. את כל גדולי ישראל אנחנו מכבדים כבוד מלכים על גדלותם בתורה, אבל הסוגיה הזאת, שבמהלך הגלות לא נלמדה כל כך, התחדשה בבית מדרשו של מרן הרב זצ"ל ואנחנו הולכים לאורו הגדול.

ארועים כמו פינוי ימית או הגרוש מגוש קטיף השפיעו על ההסתכלות?

כשנער או נערה נעשים אנורקטים ומאבדים את התאבון שלהם וגם מספר ק"ג מגופם כחלק מהתבררות של ההתבגרות שלהם, האם אנחנו חושבים אולי הם לא נולדו? בעיני זו תופעת אנורקסיה לאומית. האומה נמצאת בחיבוט פנימי עמוק מי היא ומה היא, ובצדק גמור כי היא בנתה רק את העולם הגשמי והיא עכשיו צריכה לבנות עולם אחר לגמרי.

החיבוט הזה הוא מאד מאד טבעי ולכן גם כשהיא משילה כמה ק"ג בצורה כואבת ומייסרת, אני לא חושב שבגלל זה נכון לחשוב ובוודאי לא להכריע שהיא לא נולדה בכלל. היא נולדה, היא מתפתחת, וההתפתחות מביאה איתה קשיים. הורים שמגדלים ילד בפעם ראשונה והוא מגיע לגיל ההתבגרות לעיתים חושבים שקרתה קטסטרופה, והאמת היא שזהו קושי וכאב שהם טבעיים לגיל הזה.

מאיפה הביטחון בסוגיה כל כך מהותית?

הרב עמיטל היה אומר בעניין הזה דבר נפלא. כמו שאמרה אשת מנוח, לו חפץ ה' להמיתנו... לא הראנו את כל אלה. אם הקב"ה לא היה רוצה לגאול אותנו הוא לא היה עושה לנו ניסים מופלאים כל כך של לידת עם שהתפורר בכל ארבע קצוות תבל ומחזיר אותנו לארץ ישראל, בונה לנו את העם ואת הארץ, את המדינה הנפלאה הזאת.

יש משהו שאילו היה קורה היה גורם לרב לשנות את ההסתכלות?

יש משהו שאילו היה קורה אתה היית חושב שאמא שלך היא לא אמא שלך? אם היו שואלים אותך את השאלה הזאת היית כועס ולא עונה. אני מקווה לא לכעוס אבל אני ודאי לא אענה לך.

המשיח אמר לבעש"ט שהוא יבוא לכשיפוצו מעיינותיו חוצה, איך זה מתחבר לתהליך?

כשהעצמיות הלאומית שלנו תתברר לנו מתוך תהליך ההתבגרות שאנחנו עוברים, אז בוודאי כל העושר העצום של העולם הרוחני האלוקי הקדוש והמופלא של ישראל יתגלה. מעיינותיו של הבעש"ט יפוצו החוצה עם מעיינותיהם של כל גדולי ישראל והם אלו שיביאו את השלמות של הארת משיח.

אז מה זו הגאולה, גילוי שכינה או מדי צבא?

כשיצאנו ממצרים המחנה שלנו נקרא צבאות ה' וחילות דוד המלך גם הם בוודאי צבאות ה'. לאומה כמו לאדם הפרטי יש מעגלים. כמו שלאדם יש ראש מוח ולב, וגם ידיים כדי לפעול לאכול ולהתגונן מפני אויבים, כך גם באומה. לית שכינתא שריא באתר פגים - שכינה לא שורה באתר פגום, שכינה לא שורה על ראש לבד אלא היא זקוקה לכל המעגלים. גם למשה רבנו וגם לדוד המלך היו רגליים והיתה קיבה. התורה מציינת כחלק ממעלת משה רבנו שלא כהתה עינו ולא נס לחו. וכמובן שהדברים נכונים באומה, משיח עושה מלחמות ה', כנפסק ברמב"ם, וגם הוא זה שבונה את בית המקדש.

מה הציור של הגאולה השלמה, איך נראה המשיח?

גאולה שלמה, עיקרה הוא שהעולם כולו מהווה כלי לדרגה של "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". בשביל זה צריך ש"לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", ש"לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי", שיגור זאב עם כבש ואריה עם גדי ירבץ. זהו תיקון המציאות הגשמית ועל כלי מתוקן כזה תתגלה שכינה בקומתה הרוחנית של "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

בחיי היום יום שלי, איזו משמעות יש להשקפה בנושא הזה על עבודת ה' היום יומית שלי? ומהי המשימה הכללית בעבודת ה' שצריך לקחת בשביל להתקדם לקראת הגאולה השלמה?

התחושה שאני חלק מאומה שהיתה בגלות, בצער וכאב בלתי נתפסים, במשך 2000 שנה, ועכשיו חוזרת לארצה ואני זוכה להיות חלק משיר השירים המתחדש של הדוד והרעיה. וכל מה שאני יכול לעשות כדי לקרב ולהקל ולהאיר את השירה הזאת אני יעשה, זאת המשימה הכללית.

הענפים שלה הם כל התורה והמצוות, הפרטיים ובעיקר הכלליים, של בניין האומה בארצה. שהם כוללים צבא, כלכלה, מסחר וחקלאות. ועל כל אלה הם כוללים את הנשמה של הכל שהיא התורה, פנימיות התורה ואור של תורה ותשובה ושל קרבת אלוקים שהיא צריכה להיות לא רק של כל היחידים, אלא בעיקר של האומה כאומה. זה האופי הלאומי שלנו ולכן כל תא ותא כל פרט ופרט שייך לתורה ומצוות.

-----

הדברים המלאים יפורסמו השבת בעיתון "קרוב אליך''