עוד שנה חלפה ויום הזיכרון שוב בפתח. יום שבו עם ישראל כולו מתכנס ומתייחד עם זכרם של הבנים והבנות אשר שירתו את מדינת ישראל ונתנו את חייהם למענה. עבורי, כמו עבור כל אזרחי המדינה, זהו יום מיוחד, קשה ומרגש תמיד.
השנה זהו יום הזיכרון האחרון שלי במדים.
בחודשים הקרובים אסיים את תפקידי כראש מחלקת הנפגעים בצה"ל ואפרוש מהשירות הצבאי.
אני מסיימת תקופת שירות של קרוב ל-30 שנה, מתוכן כעשרים במערך הנפגעים. שירות המורכב מרגעים אין ספור של מפגשים עם משפחות שכולות, מפגשים אנושיים של כאב ושל חסד, של התמודדות עם אובדן ושל אמונה בצדקת הדרך.
למדתי להכיר אנשים ונשים חזקים ובעלי שיעור קומה המתמודדים עם החוסר, הכאב והגעגוע הבלתי נתפס. למדתי מהם עוצמה אמיתית מה היא.
אני זוכרת כאילו היו רק אתמול, מאות רגעים המתאספים לתמונה של שירות: את היציאה למבצע "חומת מגן" את מלחמת לבון השנייה, את מבצע "עופרת יצוקה", את מערכת "צוק איתן". אלפי חיילים נחושים ונכונים להגן על הבית – עלינו, וגם זוכרת עשרות לוויות כואבות. זוכרת את ההודעה על אסון המסוקים וההבנה שנפלו בו 73 לוחמים, את הפיגוע בציר המתפללים שגבה מחיר כבד ואת ההודעות הכואבות על החיילים שנהרגו במבצעים, באימונים, בתאונות, חיילים שנפטרו בעת שירותם וממחלה. משפחות שנותרו חסרות וכואבות לעולם. אני חוזרת למפגשים של מפקדי צה"ל ומערך הנפגעים עם המשפחות השכולות, אמהות, אבות, בני ובנות זוג, אחים, אחיות, בנים ובנות, סבים וסבתות שנושאים עמם את מחירה הכבד של משימת ההגנה על הארץ ושל המאמץ המתמיד לשמור על ביטחון ישראל.
אותן מילים גדולות כמו תעצומות נפש, כוח עמידה, חוסן חברתי והתמודדות עם אובדן קיבלו ביטוי ממשי ומוחשי באותם המפגשים. ראיתי את המטען הערכי הזה בעיניה של אם ששכלה את שני בניה וממשיכה להרצות בפני בני נוער ומתגייסים על ערך השירות,נחשפתי למורשת הבנים והבנות שפגשתי בטקס מצטייני הרמטכ"ל, אחות שכולה שהלכה בדרכו של אחיה ונבחרה למצטיינת בשירותה הצבאי, למדתי שיעורים חשובים על ציונות ואהבת הארץ במפגש עם אישה אמיצה ששכלה את בנה היחיד שעלה ארצה לפניה והחליטה לאחר מותו, לעלות גם היא וכיום היא מתנדבת בצה"ל.
אני לוקחת איתי אין ספור רגעים קשים, כואבים ומרגשים.
אני גאה לסיים את שירותי בצבא, שמפקדיו בדרגים השונים, מחויבים למורשת הנופלים, מחנכים את פקודיהם לאור דמותם ופועלם ועומדים לצד המשפחות השכולות.
אני מודה על הזכות שהייתה לי בארבע השנים האחרונות, לעמוד בראשו של מערך הנפגעים, מערך חשוב ואיכותי, הבנוי מקצינים וחיילים בסדיר ובמילואים, מסורים ובעלי מחויבות אין קץ למשפחות השכולות, לפצועים ולמשפחות הנעדרים. בעשייתם הם מבטאים את אותה ברית קדושה ומחייבת של צה"ל עם אלו שנתנו את הכל בשביל לשמור על ביטחונה של מדינת ישראל.
יחד עם כל עם ישראל אני נושאת תפילה שלא תתווספנה עוד משפחות למעגל השכול. שנזכה להשיב את נעדרי צה"ל לארצנו, ושנצליח להשלים את מחויבותנו להבאתם לקבורה של כלל חללי צה"ל לקבר ישראל ובתוכם את סגן הדר גולדין וסמל ראשון אורון שאול זכרם לברכה.
יהי זכרם של הבנים והבנות ברוך.