נשיא המדינה, ראובן ריבלין, נשא הערב (שלישי) דברים בעצרת הפתיחה של אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל והדלקת נר הזיכרון ברחבת הכותל בירושלים.
"בשנה שעברה, בעומדי לפניכן משפחות אהובות לרגע ביקשתי לחלום". אמר הנשיא בראשית דבריו והמשיך: "התפללתי שאולי מיום זכרון שהיה ליום זכרון זה, לא אפקוד עוד בתי משפחות שעולמן זה עתה חרב עליהן. התפללתי שאולי השנה נעמוד כאן סוף סוף ללא כאבים חדשים. אבל גם השנה המציאות טפחה על פנינו. גם השנה, שוב, הכרתי בנים ובנות מוכשרים, מצחיקים, טובי לב, מלאי אהבה והבטחה. כל אחד ואחת מהם אוצר של חיים. וגם השנה למדתי להכיר אותם מאוחר מדי- כשהם כבר לא היו".
"היום הזה הוא יום אבל- לאומי ואישי. לכל אחד ואחת מאתנו על אהוביו - שאינם", ציין הנשיא והוסיף: "יחד, מבכה היום אומה גדולה את חלליה. עמי, גיבור השכונה שלי, בן 16 בסך הכל. פרדי, אוד מוצל מאש שהתארח אצלנו בליל הסדר תש"ח, ששרד את השואה ונהרג בשדה הקרב. מעוז ובנו ניר, ערן ואבא שלו, דובי, בנים שהלכו בדרכי אבות שאותם לא זכו להכיר כמעט. חוסיין עלי, חתן שלא זכה להגיע ליום חתונתו. הדר, שומרת חומות ירושלים שנפלה בקרב עליה השנה. ורשימת חללינו נמשכת ונמשכת. אף אחד מהם לא תכנן למות. אף אחד מאתנו לא מביא ילדים לעולם במחשבה שיום יבוא והוא ייטמן אותם בעפר והוא יעמוד מעל קברם הפתוח ויאמר עליהם קדיש. אבות ואמהות, אחים ואחיות, סבים וסבתות, אני עומד מולכם ולבי נקרע, לבי נקרע. הילדים שלכם, האהובים שלכם, יצירי אהבתכם, פרי תקוותיכם, מושא הערצתכם, ואין גבול ליגון, ואין שיעור לסבל, ואין עונה לקריאה החרישית- רק דממת המוות".
"בשנה האחרונה לא הספקנו להיות הרבה יחד. התחפרנו כל אחד בצדקת דרכו- יש בינינו מחלוקות", אמר הנשיא והמשיך: "מטבען שהן קשות ביותר ונוקבות, ונוגעות לשורש קיומנו כאן. אבל צה״ל הוא לא רק הצבא של כולנו, צה"ל- הוא כולנו. מפת השכול עוטפת את כולנו בדיוק מצמרר בקנה מידה של אחד לאחד- אותו כאב אותו געגוע, אותה שותפות גורל. נקודות הציון האדומות דוקרות אותו הדבר, בנגבה ובתל אביב, בקרית ארבע ובמע'אר, בשדרות בירושלים בירוחם ובשלומי. אנחנו מוכרחים לזכור- צה"ל אינו מנווט את הספינה. צה"ל עושה כל שביכולתו, בצורה הטובה ביותר והמקצועית ביותר, כדי לוודא שהספינה תוכל לנווט את דרכה במבטחים ותגיע ליעדיה. האמון שלנו בצה"ל ובמפקדיו הוא האמון שלנו בעצמנו. הוא האמון שלנו בעוצמתנו בעמידה מול קורבנותינו, קורבנותיכם, בצדקת דרכנו".
"כבר למעלה משישים ושמונה שנים אנו נלחמים את אותה המלחמה, המלחמה על עצמאותנו." הדגיש הנשיא ואמר: "זוהי מערכה מתמשכת המשנה פנים וצורה. זוהי מערכה כואבת המוסיפה צלקות לגופו ורוחו של העם העתיק והחסון הזה. עדות האבנים שמאחורי, אבני כותל הדמעות והתקווה, כי לא אנשי מלחמה אנו. לא צמאי מלחמה יצאנו אל הקרב- אנו עם חפץ שלום, עם תאב חיים, שונא מוות. אבל אנו מבינים את האמת המרה והאיומה- שיש מחיר כבד אותו שילמתם אתם, הנדרש מאומה הנחושה להגן על חיי אזרחיה ועל עצמאותה. אל יעז איש להעמיד את נחישותנו במבחן, כי בכל מבחן- נעמוד. אתם, שלא הספקתם לאהוב, בזכותכם- אנחנו אוהבים. אתם שלא הספקתם לראות את ילדיכם גדלים, בזכותכם מלאו רחובותינו חיים, ילדים וילדות משחקים. אתם שלא הספקתם להגשים את חלומותיכם, בזכותכם- אנו חולמים".
הנשיא סיים את דבריו ואמר, "במעמד זה אנו זוכרים ומזכירים את מחויבותנו לבנינו השבויים והנעדרים שלא שבו מן הקרב. עוד אנו זוכרים ומזכירים את אחריותנו להביא לקבר ישראל את בנינו שמקום קבורתם לא נודע. יהי זכרם של בנינו ובנותינו האהובים והנעימים, חקוק על לבנו לעד".