1
נאום יום השואה של סגן הרמטכ"ל יאיר גולן היה כה מקומם מבחינה מוסרית וכל כך מביך מבחינה לוגית, שאני מתפתה לחשוב שאולי התחלף לו נאום בנאום.
אולי הוא נשא בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה נאום שהכין לשאת ביום אחר ובמקום אחר. אולי התיאוריה הזאת תוכל להסביר לפחות כמה מתוך השגיאות הגסות ששגה האלוף גולן בנאומו.
2
שרשרת השגיאות החלה בכך שהאלוף גולן ייעד בנאומו את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ליום של חשבון נפש לאומי – חידוש מבית מדרשו של האלוף - ואף התיימר לערוך בעבורנו את חשבון הנפש הזה. מכאן באה ההשוואה האומללה שניסה לערוך בין תופעות שקיימות "כאן בקרבנו היום, ב‑2016" לבין "תהליכים שהתרחשו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט, אז לפני שבעים, שמונים ותשעים שנה". ומה הם אותם תהליכים, לדבריו? "לשנוא את הזר... לעורר חרדות ולהלך אימים... התבהמות, התקרנפות והתחסדות".
אז ככה: גם אם לא ברור שזו אכן הבעיה הכי קשה של החברה הישראלית - אפשר להזדהות עם השאיפה לעקור מקרבנו גילויים של שנאת זרים. ואפשר לדון בכך בכל יום אחר. בשום אופן לא ביום השואה, ולא באסוציאציה לנאציזם. הדיבור על הנאציזם כעל עוד גילוי של שנאת זרים – שכידוע רווחת במידה זו או אחרת כמעט בכל חברה בעולם - הוא זילות של השואה, שלא לומר הכחשת השואה.
האלוף גולן לא הבהיר לאיזו שנאת זרים בקרבנו התכוון בדבריו. בהבנה פשוטה, הטקסט השמאלני השגור שאותו נשא מתפרש כמתייחס לשנאה כלפי ערבים בכלל ופלשתינים בפרט. אם אכן זו הייתה כוונתו, אם את השנאה הזאת הוא התכוון להשוות לשנאת הזרים של הגרמנים, אז נעשה כאן עוול נוסף וחמור כלפי הציבור בישראל. כי אזרחי ישראל רחוקים מלהיות שונאי ערבים משום היותם זרים. הפחד והשנאה כלפי הערבים לא נובע מהיותם הזר והאחר, אלא משום שהם אויב מר שנמצא איתנו בסכסוך ומנהל נגדנו מלחמה עקובה מדם מזה מאה שנה - כולל בעיצומם של ימים אלו.
האם האלוף גולן שכח את זה? איך מלאו לבו לקשור בין איבתנו לערבים לשנאת הנאצים כלפי שכניהם היהודים - שלא עשו להם כל רע, היו אזרחים נאמנים לארצם, ואף נפלו בשירות צבאה כשהתגייסו להילחם את מלחמותיה?
3
ובכלל, מתוקף איזו סמכות מוסרית בא האלוף גולן לערוך בפומבי את חשבון נפשה של החברה הישראלית? איזו התמחות יש לו בנושא? כאדם פרטי הוא רשאי כמובן שיהיו לו דעות, אבל בבואו לטקס לבוש במדי צה"ל ועטור בדרגות אלוף חלה עליו חובת הייצוגיות. האם צמרת צה"ל לקחה לעצמה את תפקיד המטיף בשער על חוליי החברה הישראלית? האם יש לה את הזכות ואת הכישורים לקחת לעצמה את התפקיד הזה?
יום השואה ראוי להיות בעבורנו יום חשבון נפש בעיקר בהיבט אחד: האם אנחנו עושים די כדי שלעולם לא תקרה שואה נוספת. רק בהקשר הזה אלופי צה"ל רשאים ואף נדרשים לתת דין וחשבון לעצמם ולחברה הישראלית. עליהם להבטיח לנו שהם עושים כל מה שצריך כדי שמול שונאי העם היהודי הקמים עליו בכל דור ודור לכלותו נוכל להעמיד כוח צבאי שימחץ כל ניסיון מהסוג הזה. אם חשבון נפש מבקש האלוף גולן, שיבדוק את עצמו היטב ויבטיח לנו שהוא וחבריו במטכ"ל לא ינוחו ולא ישקטו כל עוד לא סרה מעלינו סכנת הצורר האיראני, שמבקש לעצמו נשק גרעיני להשמדה המונית ומתפאר שישמיד את מדינת ישראל.
4
השמאל הישראלי מיהר לאמץ אל לבו את האלוף גולן ואת נאומו. יצחק הרצוג וחבריו נהנו לשמוע את הטקסט המוסרני השגור שלהם יוצא מפיו של סגן הרמטכ"ל. בכך הפכו את עצמם לשותפים גם לעוול ולאיוולת שבדבריו המופרכים, וגם להפיכת טקסי יום הזיכרון לשואה למקור מחלוקת ופלגנות במקום לרגע נדיר של התלכדות סביב המאחד.
גם הגיבוי שמיהר שר הביטחון לתת לסגן הרמטכ"ל היה לא במקום. בנסיבות כאלה, לכל הפחות היה על יעלון להביע גם הסתייגות מדבריו של גולן. במקום זאת הוא בחר להביע בו אמון מוחלט ולטעון שמסלפים את דבריו במטרה לתקוף אותו. כנראה שיעלון היה דווקא מרוצה מהנאום, אולי משום שמונחי ההתבהמות שבהם השתמש האלוף והעלאת נושא טוהר הנשק בצה"ל על ראש שמחתנו בעיצומו של יום השואה, משתלבים היטב עם העמדות שהביע יעלון בקשר לסיפור הירי במחבל בחברון.
5
השר נפתלי בנט התנהל באומץ ובתבונה כאשר מיהר לצאת עוד באותו ערב נגד דברי סגן הרמטכ"ל, לקבוע ששגה בדבריו ולדרוש ממנו לתקנם. בנט ראוי לשבח על צלילות הדעת ועל האומץ. מאידך, המקרה הזה צריך להוביל אותו למחשבה שנייה על כך שהוא ומפלגתו לא ממש התאמצו להילחם נגד העברת ענף התודעה היהודית מידי הרבנות הצבאית לאחריות אכ"א.
בעת שהרבנות הצבאית וחיל החינוך התעמתו ביניהם על הסמכות לעצב את התודעה היהודית של החיילים, בנט התבטא שלא הרב ולא המש"קית (מחיל החינוך) אלא המפקדים הם שאחראים לחינוך החיילים. זו אמירה מעוררת הזדהות, אבל שגויה. המקרה של נאום סגן הרמטכ"ל מוכיח שבכל הנוגע לעיצוב התודעה המפקדים זקוקים לסיוע של אנשי רוח. אפשר לסמוך על מפקדי השדה של צה"ל בכל הנוגע לאימון המקצועי של החיילים ולהטמעת ערכי לחימה כמו אומץ ומקצועיות, דביקות במשימה, אחוות לוחמים ועוד. אבל כשמדובר בהבנת צדקת דרכנו, המוסריות שלנו והערך של קיומנו הלאומי כאן, מסתבר שלא רק מפקדים בני 23 אלא גם אלופים בצה"ל עלולים להתגלות כבעלי תודעה שטוחה ורעועה.
לא קשה לראות שמתחת לפני השטח, מאבק הסמכויות בין הרבנות הצבאית לחיל החינוך הוא מאבק אידיאולוגי מקביל לזה שבין המחנה היהודי-לאומי למחנה הליברלי-אוניברסלי. לא במקרה בעיתון 'הארץ' פתחו במלחמה נגד השפעת הרבנות הצבאית מיד לאחר מבצע 'עופרת יצוקה', שבו הוכחה תרומתה המשמעותית לחיזוק ההכרה ורוח הלחימה. בחיל החינוך מנשבות רוחות אחרות, שם דואגים ל'טוהר הנשק' הרבה יותר מאשר לניצחון. הבית היהודי לא יכול לשבת על הגדר במאבק הזה.
6
לראש הממשלה זה לקח יותר זמן, אבל בסוף גם הוא הבין את חומרת הדברים ויצא נגדם בפומבי. מאידך, יום לאחר מכן נתניהו מיהר לשדר לסגן הרמטכ"ל שהפרשה תמה והעסקים כרגיל.
צריך לזכור שעד לרגע זה סגן הרמטכ"ל לא התנצל ואפילו לא ממש חזר בו מדבריו, אלא הסתפק בהבהרה לא משכנעת שפרסם דובר צה"ל ושאין בה הכרה בטעות, שלא לומר הכאה על חטא. בנסיבות אלו, הנאום המקומם הזה בהחלט צריך להיות עננה שמרחפת מעל לראשו של האלוף גולן, וביחד עם אחריותו הפיקודית לאלימות כוחות הביטחון בפשיטה על עמונה, מטיל צל כבד על מועמדותו לתפקיד הרמטכ"ל הבא. יעקב עמידרור, אפי איתם ועופר וינטר סומנו על ידי השמאל והקידום שלהם נפגע על הרבה פחות מזה. הגיע הזמן שגם להתבטאויות שמאלניות שלא במקומן יהיה צמוד איזה שהוא תג מחיר.
לתגובות: eshilo777@gmail.com