יום הזיכרון שלי - פרויקט מיוחד בערוץ 7. אנשי ציבור בישראל מספרים על החוויה שלהם ביום הזיכרון.
אביגדור קהלני, תת אלוף במילואים ובעל עיטור הגבורה ממלחמת יום הכיפורים, מספר על תחושותיו ביום הזיכרון ויום העצמאות.
קהלני נזכר בימי הזיכרון בילדותו עת היה מגיע לצפות בטקסים בעירו נס ציונה, "היינו כולנו הולכים עם זרים ומניחים אותם על האנדרטה במרכז המושבה ומתייחדים עם הנופלים".
אולם הזיכרונות השתנו כפי שהוא מספר, "אחרי כמה שנים לחמתי בכמה מלחמות ויום הזיכרון בשבילי זה היום שרצות מולי פניהם של אנשים שנפרדתי מהם תוך כדי לחימה".
תא"ל במיל' קהלני איבד רבים מחבריו בקרבות אך בשורה אחת זכורה לו במיוחד, "אני לא אשכח את הבשורה על אחי עמונאל כשהודיעו לי שהוא נפל כשכבר הייתי במרחק 35 קילומטר מדמשק. הזעיקו אותי מהר החוצה והייתה הפסקת אש. עמנואל היה בירח דבש כשהוזעק למלחמה. גם אחיה של אשתי דליה, אילן שמעיה, נפל כשאשתו הייתה בחודש החמישי להריונה. מאז ימי הזיכרון שלנו השתנו, אני מוצא את עצמי על הבמה המרכזית בנס ציונה נואם, והולך אל הקבר. יום הזיכרון הפך להיות הרבה יותר מוחשי. אני יותר נוגע בכאב ודמעות מציפות את העיניים".
קהלני מסביר על חשיבות היום למשפחות השכולות, "יום הזיכרון הוא יום מוזר, כי הוא נצמד ליום העצמאות. משפחות השכול לא צריכות את היום הזה כי הזיכרון נמצא אצלם בכל מקום. מה שהמשפחות צריכות זה את ההזדהות של העם, שהעם יחוש שהוא קיבל מתנה ממישהו שלא איתנו. אני מצפה שכל אחד מעם ישראל ייקח פרח אחד קטן ויניח על אחד הקברים, לא משנה איזה, ויגיד 'תודה ששמרתם לי על הבית".
לדבריו חלק מהחשיבות הוא לדעת להכיר בערכה של המדינה, "אני מקווה שעם ישראל ידע להעריך את מה שהוא קיבל, יש לנו מדינה נפלאה, יפיפיה. ביום הזה צריך לקחת את הדגל ואת הילדים ולהראות להם מה השגנו במשך השנים, וחשוב מאוד לא לשכוח מי הביא לנו את כל הדבר הזה".