לא להרצוג, כן לליברמן

נתניהו וליברמן צריכים לשים בצד את המשקעים האישיים ולכונן קואליציה יציבה עד תום הקדנציה

תגיות: בשבע 694
עמנואל שילה , י"א באייר תשע"ו

לא להרצוג, כן לליברמן-ערוץ 7
בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

1

הנדנדה הפוליטית עולה ויורדת, יורדת ועולה. שעות ספורות לפני סגירת הגיליון חל מפנה חד וחיובי במגעים להרחבת הקואליציה. הרצוג ומפלגתו בחוץ, ליברמן ומפלגתו בפנים – זה הכיוון שמסתמן כעת.

צריך לומר בזהירות: אף אחד לא יכול לשלול אפשרות שבימים הבאים הגלגל שוב יתהפך, והאופציה של צירוף המחנה הציוני לקואליציה תחזור להיות הכיוון המרכזי. אבל בינתיים נרשה לעצמנו לשמוח על כך שראש הממשלה התעשת, לפחות לכאורה, הפסיק לאותת שמאלה והדליק את פנס האיתות הימני.

2

השארת הרצוג באופוזיציה וצירוף ליברמן לקואליציה - זה הצעד הנכון מבחינתם של נתניהו והליכוד. ראשית, משום שצירוף השמאל לממשלה משמעותו הפרת הבטחות מפורשות לבוחר ופגיעה באמינות הליכוד ובאמינותו האישית של נתניהו. גם במישור האלקטוראלי, צירוף השמאל לממשלה ייתפס כשבירה שמאלה, שהבוחר הימני יעניש עליה בהעברת קולות לבית היהודי ולישראל ביתנו בבחירות הבאות.

ובהיבט הקואליציוני, צירוף מפלגת השמאל הגדולה לממשלה יספק קואליציה שהיא אמנם רחבה, אבל מקוטבת בעמדותיה המדיניות והכלכליות, וזו מציאות שמבטיחה מתיחויות וזעזועים קואליציוניים. קואליציה יציבה והומוגנית של 67 ח"כים יכולה להביא את נתניהו וממשלתו להשלמת מלוא הקדנציה של הכנסת ה‑20.

3

אז אם זה כל כך פשוט, למה זה כל כך מסובך? כי בבני אדם עסקינן. כי במערכות פוליטיות בכלל ובסביבתו האישית והפוליטית של נתניהו בפרט יש לא רק אידיאולוגיה ואינטרסים פוליטיים, יש גם יחסים אישיים.

מבחינה פוליטית ואידיאולוגית, נתניהו וליברמן הם שותפים טבעיים. כל כך טבעיים שבבחירות הקודמות הם רצו ברשימה משותפת. אבל כמו שעם השותף הטבעי נפתלי בנט נתניהו נוטה לשתף פעולה רק כשאין לו ברירה, כך גם מצב היחסים האישיים בין ליברמן לנתניהו גרם ליו"ר ישראל ביתנו לבחור באופוזיציה.

זאת ועוד: ליברמן כבר התרגל לעמוד בראש מפלגה גדולה של יותר מעשרה מנדטים. תוצאות הבחירות הותירו אותו עם שישה בלבד. למרות כוחו המוגבל הוא דרש את תיק הביטחון, ומשנדחתה דרישתו העדיף לשקם את כוחו באופוזיציה, תוך שהוא בונה את עצמו כאלטרנטיבה מימין לקואליציה.

4

הזמן שחלף מאז הקמת הקואליציה עשוי להפוך את החיבור לקל יותר. מיד לאחר הבחירות לא היה סיכוי שנתניהו יזיז את יעלון ויעניק את משרד הביטחון לראש מפלגה בת שישה מנדטים. ואם כבר למסור את הביטחון לשותפה קואליציונית, הרי בנט היה בתור לפני ליברמן כראש מפלגה גדולה יותר וכמי שקיבל הבטחה מפורשת לכך לפני הבחירות.

בעיתוי הנוכחי, יעלון הקדיח את תבשילו והחלפתו במשרד הביטחון היא בשביל נתניהו רווח נוסף ולא תשלום מחיר. בינתיים נפתלי בנט התיישב במשרד החינוך, ולפי הצהרותיו אף התאהב בו, והוא לא מאוד לחוץ לעבור משם אל הקריה בתל אביב.

בנט מבין שבכל מקרה הוא לא יזכה בסיבוב הזה בתיק הביטחון, משום שרק חיזוק הקואליציה על ידי צירוף מפלגה נוספת יכול להיות צידוק הולם להדחתו הכואבת של שר בכיר מהליכוד ורמטכ"ל לשעבר. יש להניח שיו"ר הבית היהודי לא ויתר על חלומו להתמנות לשר הביטחון ובכך לחזק את מעמדו בדרך להתמודדות על ראשות הממשלה. אבל גם מההיבט הזה הוא יכול להתנחם בתקווה שלאחר הבחירות הבאות יהיה קל יותר להעביר אליו את משרד הביטחון אם השר היוצא לא יהיה ממפלגת השלטון.

5

אשר לבוגי יעלון, הדחתו הצפויה מכהונתו, בין אם יפוצה בתיק אחר ובין אם יסרב לכך, היא עונש שזכה בו ביושר. בארבעה היבטים לפחות, יעלון הוא אכזבה בתפקודו כשר הביטחון.

ראשית, בהיבט הצבאי והביטחוני המובהק. למזלו של יעלון, כמו גם למזלו של הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ ושל ראש הממשלה נתניהו, דו"ח המבקר על פרשת מנהרות התקיפה של החמאס ומבצע 'צוק איתן' נותר חסוי. אבל מההדלפות שיצאו מהדו"ח, ומשיחות עם גורמים המצויים במה שכתוב בו, עולה שהדו"ח מותח ביקורת קטלנית על טיפולה הכושל של הצמרת הביטחונית באיום המנהרות.

למרות שהמידע המודיעיני על קיומן של מנהרות תקיפה שחודרות לשטח ישראל היה ידוע, ראשי מערכת הביטחון היו שבויים בקונספציה שהחמאס מורתע ולא יעז לעשות בהן שימוש. זאת למרות שבעבר כבר נעשה שימוש במנהרה כזאת, באירוע שבו נחטף גלעד שליט ונהרגו שניים מחיילינו. כך האמינו משום מה שר הביטחון והרמטכ"ל, ובעקבותיהם גם ראש הממשלה לא עשה דבר בעניין. את שרי הקבינט הם מידרו ולא סיפרו להם כלל על קיומו והיקפו של פרויקט מנהרות התקיפה.

בצה"ל לא טרחו להכין תוכנית לפיצוץ מנהרות התקיפה, ובמהלך מבצע 'צוק איתן' נאלצו לגבש את התוכניות הללו תוך כדי המלחמה. גם כשהוחלט סוף סוף לפוצץ את המנהרות בשיטתיות, הפעולה נמרחה על פני זמן רב, דבר שעלה בחייהם של חיילים רבים.

דו"ח המבקר מוכיח שנפתלי בנט צדק לאורך כל הדרך באזהרותיו לגבי איום המנהרות ובתביעתו הנחרצת לטפל בהן, בעוד יעלון והרמטכ"ל גנץ נרדמו בשמירה. הממצאים הלא מחמיאים הללו מצטרפים לאסטרטגיה הדפנסיבית והכושלת שבה נוהל מבצע 'צוק איתן', כאשר לאורך 50 ימים החמאס מצליח לירות רקטות ולהשבית את החיים בישראל, ובסופו של דבר המבצע נגמר בלי הכרעה ברורה ובלי ניצחון ישראלי חד-משמעי. אותה פסיביות ורכרוכיות חזרה על עצמה גם מול אינתיפאדת הסכינים שגבתה את חייהם של עשרות ישראלים וחיילים ולא נענתה בתגובה צה"לית הולמת.

למרבה האכזבה, בהיבט הצבאי המובהק התגלה הרמטכ"ל לשעבר כשר ביטחון בינוני ומטה. אם היה צדק מוחלט בפוליטיקה, הכישלון של יעלון היה צריך להוביל להחלפתו על ידי מי שראה את המציאות נכוחה ודחף לעשות את הצעדים הנכונים. לבנט יש גם היכרות טובה יותר משל ליברמן עם המערכת הצבאית, שמתבססת על ניסיונו כקצין ביחידות מובחרות. אי אפשר לומר שמינוי של ליברמן לשר הביטחון אינו מלווה בחששות, אבל הוא עשוי גם להפתיע לטובה ולהוכיח שדווקא שר ביטחון 'אאוטסיידר' הוא האדם המתאים לנער את צמרת צה"ל מתרדמתה.

6

כתחליף להצטיינות בצד המבצעי של תפקידו, יעלון בחר להתבלט בחזית ההטפה לטוהר הנשק ומוסר הלחימה, תוך שהוא מאמץ ערכים ורטוריקה מבית מדרשו של השמאל. בפרשת החייל היורה בחברון ובפרשת התבטאותו המקוממת של סגן הרמטכ"ל, יעלון לא הסתפק בהשמעת עמדתו העוקפת משמאל, אלא חזר עליה בעיקשות שוב ושוב. הוא זכה לתשואות בתקשורת ובספסלי האופוזיציה, אבל הותיר משקעים עכורים ביחסיו עם ראש הממשלה ואיבד הרבה מהתמיכה שקיבל בעבר מהאגף הימני של מפלגתו.

יעלון אכזב גם ביחסו להתיישבות. תחת אחריותו של מי שנחשב לידיד ההתיישבות נמשכו הריסות הבתים, ההתנכלויות המשפטיות, הקפאת התכנון והאטת הבנייה. יעלון רוצה שנאמין שדו"ח לוי מיושם בפועל גם אם לא באופן פורמלי, אבל התמונה המציאותית הרבה פחות ורודה.

ולבסוף, התנהלותו של יעלון מול ראש הממשלה יוצרת תחושה של חתרנות ושל ניסיון לבנות את עצמו כאלטרנטיבה מנהיגותית. יעלון רחוק מלהיות שועל פוליטי, אבל הרושם המצטייר הוא שיועצים כאלה ואחרים ממצבים אותו בעמדה של איציק מרדכי גירסה 2. שר ביטחון שמשרת תחת נתניהו, מנסה להתמרכז ולצבור אהדה ציבורית ותקשורתית, להציג את עצמו כמבוגר האחראי, ולבסוף לקרוא תיגר על ראש הממשלה. איציק מרדכי ומפלגת המרכז בראשותו אמנם כשלו בבחירות, אבל שיחקו לידי השמאל כשגרמו נזק לנתניהו וסייעו לאהוד ברק להביס אותו בבחירות 99'. גם אם יעלון ויועציו לא התכוונו לכך, לנתניהו הידוע כמי שממהר לכסח כל מי שמרים את הראש בסביבתו הייתה סיבה טובה לראות בהתנהגותו הבלתי-לויאלית של שר הביטחון איום פוליטי.

לתגובות:  eshilo777@gmail.com