ראש ישיבת עותניאל, הרב בני קלמנזון, יצא השבוע שוב, בפעם ה-260 אל מסע מחנות המוות בפולין.
הרב קלמנזון הדריך משלחת עיתונאים ומעצבי דעת קהל מהציבור הדתי לאומי והחרדי מטעם חברת אל על וההסתדרות הציונית העולמית אל ארץ ספוגת המוות שרוצה וחולמת לפתוח דף חדש.
"ברוכים הבאים לבית הקברות היהודי הגדול בעולם", כך פתח הרב קלמנזון את הסיור באושוויץ-בירקנאו שכבר למעלה מ-30 שנה מדריך מסעות לפולין, "לא כל פעם שאני מגיע למקום הזה אני מרגיש את הכל מחדש אבל תמיד אני מוצא דבר חדש ותמיד מרגיש אחרת, בני אדם הם בני אדם והם תמיד משתנים. דמויות אחרות עולות לי מול העיניים ורגשות חדשים כל פעם מחדש. שאני כאן אני מדמיין פרצופים, אין לי תמונות או קולות. יש לי קצוות שיער שאבא שלי שמר והדמיון שהוא יותר חופשי".
אביו איבד את כל משפחתו בשואה והרב בני חשש תחילה לספר לאביו כי הוא נוסע לפולין, "אבי ברח מכאן כל עוד רוחו בו. לא סיפרתי לו שאני נוסע לפולין אולי פחדתי מהתגובה וכשנודע לו שאני נוסע לכאן הוא לא הבין מה אני מחפש פה. משהו כמו קסם משך אותי לכאן אולי כדי להכיר את המשפחה שלא הכרתי".
הרב קלמנזון מתייחס לדברים שאמר סגן הרמטכ"ל האלוף גולן בערב יום השואה כאשר רמז על תהליכים של גרמניה הנאצית המתרחשים במדינת ישראל, "הרגשתי התכווצויות בבטן. אני חושב שהיה התבטאות אומללה. בגרמניה נשמו וגם במדינת ישראל נושמים אז זה גם דומה. אני גם לא אוהב תופעות כמו בחתונה שדוקרים את תמונתו של ילד ערבי אבל לדמות את גרמניה של שנות ה-30 לישראל צריך להיות לא חכם ואולי גם לא מבין את מה שקרה כאן.
מדינה ישראל ניצלה את כל כוחותיה כדי לתפוס את המפגעים במשפחת דוואבשה. אז להשוות כנופיה של שלושה אנשים למדינה שהיה בה רוח של שנאה ורצח של העם היהודי זה נשמע לי חולני".
הרב קלמנזון משמש כחבר במועצה הפדגוגית של בית הספר להוראת השואה, "המין האנושי לא השתנה ויש לו פוטנציאל רצח גדול מאוד. איך נהג להגיד ויקטור פרנקל 'הם כולם היו בני אדם' גם אלה שנכנסו לתאי הגזים וגם אלא שהכניסו לתאי הגזים. מדינת ישראל היא מחסום שיש לנו כרגע מפני שואה שנייה. העולם לא נעשה יותר טוב הוא נעשה קטלני יותר".
הרב מדבר גם על המחלוקת סביב הנחיצות בהבאת נוער למקום, "אני מסכים לכל אמירה לכל אלה שהתנגדו אך אני תומך במסעות לפולין. בני נוער ובכלל כל מי שמגיע לכאן חוזר עם יותר זהות יהודית, תודעה היסטורית שאסונות, רציחות ומלחמות זה חלק מהוויה האנושית, שהעם היהודי חייב להגן על עצמו וחוזרים עם רצון לייצר קיר ברזל כדי שלא תתרחש שואה שנייה. מי שאינו מחובר לעבר שלו אין לו עתיד".
"ההורים שלי מעולם לא דיברו איתי על מה שקרה כאן. אצלי לא אמרה קוגל או צ'ונט ורצו למחוק את העולם של העבר והשתמשו במילה פשטידה וחמין. אנחנו חיפשנו את העבר ולכן השאלות הן לקב"ה וכנראה נפתור את השאלות רק שהעזוב את הפלנטה הזאת ונעבור לפלנטה אחרת".
הרב קלמנזון שוקד בימים אלה על ספרו השני, "הספר השני מספר על חיים יהודים וכיף לי לדבר על זה דווקא כאן באושוויץ. הספר יעסוק בסיפורי רבי נחמן מברסלב שחי בתנאים קשים והוא מוצא חיים ושמחה וכוחות ואני אוחז בשולי גלימתו ולומד ממנו".
הרב קלמנזון מספר על התקופה הקשה שעבר הישוב עתניאל בו הוא מתגורר, "בישוב עתניאל יש המון חיים וגם שעוברים צרות אנשים יודעים לשמחו, להתחזק ולתמוך. המקומות האלה לא רק לי אלא לכל מי שנוסע לכאן נותן כוחות חיים ואנשים חוזרים מכאן עם שמחת חיים ויודעים להעריך את מה שיש".
אפשר להיות אופטמי? "תסתכל על המקום הזה אנחנו נמצאים על פסי הרכבת שהובילו את היהודי להשמדה ואנחנו חוזרים היום בטיסה עם מטוס של חברת אל על, חוזרים למדינת העם היהודי. תוך שלוש שנים ה' נתן לנו מכה קשה שלא הייתה מאז חורבן בית במקדש ותוך שלוש שנים נתן לנו מדינה אחרי שלושת אלפים שנה. אני חוזר לארץ כל פעם מהמסעות מפולין ואני אומר קיבלנו מתנה בואו נשמור עליה".