לא נשכח

כשבני משפחתי שמעו שאני עומדת לפגוש אדם שמתמחה בזיכרון ובטכניקות לשיפור הזיכרון, הם נחלקו לשניים.

הראשונים הבליעו חיוך, האחרים העזו ואמרו בקול "מתאים לך". מה לעשות, כאחת שמה-שלא-כתוב-לא-קיים אצלה, אני זקוקה בדחיפות לכמה עצות בתחום. ערן כץ, שמחזיק שיא גינס בזכירת מספר בן 500 ספרות, הוא כנראה האדם המתאים ביותר למתן טיפים. ותתפלאו, הסדנה הקצרצרה שהוא העביר לי ("תספרי לילדים שלך את העובדות הבאות, נראה אם תזכרי אותן") הצליחה ובגדול. אז אם אתם סטודנטים לקראת בחינות, תלמידי תיכון בתקופת בגרויות, או סתם אנשים שמנסים לזכור איך קוראים לטיפוס החדש בעבודה וזה לא הולך, השורות הבאות נועדו לכם.

קסמים שטובים גם ללימודים

ערן כץ (51) הוא האחרון שייראה לכם כאיש קסמים חלקלק, שזיכרונו הפנומנלי הוא מתת שמיים. כץ, שעשה את שנות ילדותו בחו"ל ובחיפה, היה תלמיד בינוני ולא אהב לעבוד קשה. אמו בעלת התואר השלישי הייתה מיואשת מהסיכוי שתזכה לראות ממנו נחת פולנית אמיתית. עורך דין או רואה חשבון כבר מזמן לא היו בסל הציפיות. השאיפה הגיעה רק עד זכאות לתעודת בגרות, וגם היא הייתה רחוקה ממימוש.

"יום אחד הביאה לי אמי ספרים באנגלית עם תרגילי זיכרון", מספר כץ, "הייתי עושה קסמי זיכרון לחבר'ה והם היו מתפעלים. אז חשבתי לעצמי שזה יכול להיות טוב גם ללימודים". ואכן, הוא יישם את השיטות וצלח את האתגר. "בעזרת הטכניקות הללו אפשר לזכור פי שניים חומר במחצית הזמן". מי שמיישם טכניקות זיכרון, הוא מסביר, ניגש לבחינה כמעט מתוך תחושה שהוא מעתיק מספר פתוח. החומר מתויק אצלו בראש ונשלף בעת הצורך.

האם הוא הפך לתלמיד מצטיין? לא. "אני נגד הצטיינות, מה שמעצבן הורים ומשמח תלמידים", הוא מכריז, "הצטיינות לא הוכיחה יותר הצלחה בחיים. נער צריך לשאוף להיות תלמיד טוב, ולפתח גם כישורים חברתיים ואחרים, כך הוא יצליח".

כשכץ הגיע לצבא ושימש כרפתן במסגרת שירותו בנח"ל, הוא זכר את שמותיהן של כל הפרות. בהמשך, כשהגיע לקו בלבנון והיה צריך לאייש עמדת מכ"ם, המפקד הודיע שאיש לא ייצא הביתה במשך חודש, עד שהחיילים הצעירים יסיימו ללמוד בעל פה חוברת של תדרי קשר. "שאלתי אותו 'ואם אני אלמד את הכול תוך שעה, תיתן לי ללכת הביתה?'. הוא הסתכל עליי ועל החוברת ואמר 'כן'. אז יצאתי שישי-שבת אבל זה לא עזר לי, אחר כך חזרתי לחודש", הוא מחייך.

בהמשך הוא עשה תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטה העברית ותואר שני בבלגיה, במטרה לעבוד בשוק האירופי המשותף, "שהיה אמור להיות עתיד העולם". אחרי שנה חזר לארץ והחל לעבוד בשיווק. התחנה הבאה הייתה הפיכת התחביב שלו למקצוע. "תמיד רציתי לכתוב, ולא היה בארץ ספר על זיכרון או על טכניקות לשפר אותו". כץ החליט למלא את החסר. הטריגר שגרם לאצבעות של כץ לדגדג היה מופע של קוסם שעשה תרגילי זיכרון וטען שזה כישרון מולד נדיר ומיוחד. "זה עצבן אותי מאוד. החלטתי להוכיח שכולם יכולים לעשות את זה".

הטלפון בחדרו של כץ מצלצל. על הקו מישהי שמבקשת שכץ יחזיר צלצול למספר כלשהו. היא מקריאה את הספרות והוא לא מחפש עט וגם לא מקליד בטלפון הסלולרי. הוא מתרכז, ואז זוכר. איך אני משוכנעת שהוא לא יטעה? כי דקה קודם לכן הוא הניח לפניי עיפרון ודף, ואמר לי לכתוב מספר ארוך. אני משרבטת מספר בן 25 ספרות והוא מבקש להאריך אותו מעט. אחר כך אני מקריאה לו את הספרות אחת אחת. כשאני מסיימת הוא חוזר אחרי כל הספרות בסדר מדויק, כאילו הוא מקריא מספר. שיא הגינס שלו עומד, כאמור, על מספר בן 500 ספרות, שהוקרא לו פעם אחת בלבד. היו לו ארבע טעויות, אבל ארבע בלבד. השיא לא נשבר מאז, אבל הוא לא מסתיר את הטכניקה, שעיקרה הפיכת המספרים לאותיות וחיבור מילים קצרות מהאותיות שנוצרו. אתם מוזמנים לאמץ את המיומנות, להתאמן ולקבוע שיא חדש.

מדודו טופז לישיבה

הספר הראשון שכתב כץ הוא 'סוד הזיכרון המצוין'. הספר היוצא דופן בזמנו, הביא אותו לריאיון בתוכניתו של דודו טופז 'הראשון בבידור'. התוכנית בעלת הרייטינג העצום עשתה את שלה, הספר הפך לרב מכר והוא הוזמן להעביר הרצאות וסדנאות. "הראשונים שהזמינו אותי היו ישיבות חרדיות", הוא זוכר. ההזמנה שלהם הממה אותו ושברה סטיגמות. הוא הבהיר לאנשים שהיו מעברו השני של הקו שהוא איננו אדם דתי, ונענה בהומור שהם מבטיחים לא לאכול אותו, לפחות לא מיד. מאז ועד היום הוא מרצה מבוקש בישיבות ליטאיות וחסידיות שמעוניינות לפתח את הזיכרון והאינטליגנציה של תלמידיהן.

המפגש עם הישיבות סיפק לכץ חומר למחשבה. הוא נחשף לשיטות לימוד שונות מהמקובל בעולם הרחב, וביקש לבדוק האם וכיצד יש לכך קשר למיתוס היהודי החכם. "אני לא אוהב את הדרך השחצנית שבה מתייחסים למושג 'המוח היהודי'. מאוד הגיוני שיש כאן גם מרכיב גנטי, אבל אותי מעניינת רמת התכל'ס. איך בחור מאוקלהומה שבארצות הברית יכול ליהנות מטכניקות לימוד יהודיות". כמי שאיננו מגיע מרקע של לימוד ומסורת ומבקש לכתוב על כך, הוא חקר את הנושא, גם באמצעות חוקר דתי, ולא התבייש לשאול הרבה שאלות את רבני הישיבות שעמם נפגש. ספרו 'סוד המוח היהודי' מספר סיפור על סטודנט צעיר וחילוני שמנסה להצליח בעסקים רק בעזרת שיטות יהודיות, ועל שני חבריו, כץ עצמו ואיתמר הפרופסור. הצעיר הבלתי מבוית יוצא למסע שבסופו לא רק טכניקות וחוכמה יהודית, אלא גם אושר גדול.

ומה המסקנה? שיש לנו טכניקות מיוחדות שהפכו אותנו לחכמים?

"יש הרבה גורמים שהביאו אותנו לחשוב קצת אחרת. החל מהיסטוריה מאוד עגומה שחייבה אותנו לחשוב שני צעדים קדימה כדי לשרוד ולעשות דברים טוב יותר, המשך ב'עשה לך רב' שבו הצבנו מודל לחיקוי שהוא איש חכם ולא כדורגלן או דוגמנית, ואז בהגדרה אתה מנסה להיות חכם יותר, ועוד". הוא מזכיר גם את הנדנוד בעת הלימוד, את השינון בקול ואפילו את המבנה של דף הגמרא, 'צורת הדף' כמו שהוא נקרא. "דף הגמרא בנוי מטורים צרים וכך יותר קל לזכור חומר. העין לא קופצת לאורך השורה ואפשר להתרכז". בספר יש עוד שלל דוגמאות, וגם זה "תמצית שבתמצית" מבחינתו. ההיחשפות לים הלימוד היהודי פתחה לפניו דלת לאוקיינוס של דעת שהוא לא הכיר. הספר מאוד הצליח בציבור בכלל ובציבור הדתי בפרט. הרב ישראל מאיר לאו אמר לכץ שזה אחד הספרים המקרבים ליהדות. "הוא אמר שהדתיים מאוד אהבו את זה, כי סוף סוף חילוני כותב דברים טובים על הדתיים".

כשהוא נותן הרצאות בישיבות, שואלים אותו לא אחת איך זה שהוא עוד לא חזר בתשובה. "אני מסביר שהספר קירב אותי מאוד ליהדות, אבל עוד יותר ליהודים". מה שמפליא, מצער ואפילו מכעיס אותו הוא העובדה שלמרות שגדל במדינת ישראל, עד גיל 35 הוא לא החליף מילה עם חרדים. "זו הפאשלה הכי גדולה של מדינת ישראל. זה שאין אינטראקציה על בסיס יומי בין חילונים מוחלטים כמוני ובין חרדים. אני לא מאשים צד אחד, אני חושב שגם החרדים חוששים וגם החילונים. אבל ברגע שאתה נפגש, אתה מגלה עולם".

עם כל האהדה שלו לעולם היהודי, יש עובדה אחת שמייחסים לגדולי הדור שהוא פשוט לא יכול לקבל. וכאחד שלא מפחד מכלום, הוא מעז גם להגיד את זה לקוראים וגם לאתגר אותם. "אומרים על רבנים גדולים כמו הרב קנייבסקי והרב עובדיה יוסף שיש להם זיכרון צילומי. אבל אין כזה דבר. זיכרון צילומי זה שאני נותן לך את הדף ואומר לך: תסתכלי עליו במשך 10 שניות ותחזרי עליו מילה במילה. את יודעת מה, אני מוכן גם דקה שלמה. אין כזה דבר, המוח לא יכול לעשות את זה. הם גאונים וחכמים וחזרו על הלימוד שוב ושוב ולכן הם זוכרים. אם למישהו נדמה שיש לו זיכרון כזה, אני מציע לו 10,000 שקלים במזומן ומיד". ומה שרואים פעמים רבות בסרטוני רשת או בטלוויזיה? "יש בזה הרבה רמאויות", הוא קובע.

המוח ינצח את הטכנולוגיה

הטלפון האישי של כץ נפח את נשמתו הסלולרית לפני שבוע. מלבד עצבנות באצבעות שהגיעה עד רעד של ממש, כי פתאום לא היה במה להתעסק, הוא לא ממש ניזוק מזה. היומן שלו ובו לוח ההרצאות והסדנאות אמנם היו שמורים במוח הקטן שבכף היד, אבל הפרטים לא סונכרנו. אם אדם מן השורה היה מרגיש שחרב עליו יומנו ושאין לו בעצם מאיפה להתחיל, הרי שכץ הצליח לשחזר את ההרצאות שלו, פחות או יותר. "אני עוד מחכה לטלפון או שניים שבו ישאלו אותי למה לא הגעתי". אבל כץ הוא באמת זן נדיר. מי זוכר היום את מספרי הטלפון של בני המשפחה? ומי לא מסתייע בתזכורות ותזכירים שמצלצלים במנגינות שונות כדי שלא נשכח לקבוע תורים או להתקשר לדודה?

"תמיד שואלים האם הטכנולוגיה תבוא במקום המוח האנושי, והתשובה היא לא. כי לפחות חלק מהמיומנויות של הזיכרון האנושי נצטרך תמיד", הוא קובע. כץ מדבר על שפה, על שחקן שזוכר טקסט של הצגה ועל זיכרון של פנים ושמות של אנשים, למשל. "את מדמיינת רופא באמצע ניתוח אומר 'בוא נחשוב רגע, איך עושים ניתוח לב'?".

לפני אלפי שנים כל התרבויות הועברו באמצעות סיפור בעל פה. אנשי 'ביתא ישראל' זוכרים את היוחסין שלהם שבעה דורות אחורה. אבל החל מעידן הדפוס שבו מתועדים דברים ונכתבים ספרים, אנחנו כבר לא יודעים לספר על קרובי משפחה רחוקים ולא זוכרים פסוקים. האם הטכנולוגיה פגעה לנו בזיכרון?

"יש כל הזמן מחקרים על העניין הזה. אני חושב שלא, להפך. אנחנו חיים בעידן שלא היה כמוהו. אנחנו מוצפים בכמויות מידע שאנחנו לא יכולים להשתלט עליהן וזה מחייב את המוח להתחדד, לזכור יותר פרטים ולשפר את יכולות הזיכרון. אנחנו גם צריכים לדעת למיין ולקבל החלטה מה לזכור ומה לא".

עכשיו תכל'ס, מי שלומד גמרא המוח שלו חד יותר?

"כל מה שאתה לומד, מחדד את הראש. זה משפר את ההולכה של הנוירונים במוח וזה מומלץ לחולי אלצהיימר או לאנשים עם בעיות זיכרון". לאלה הוא ממליץ על כמה שיותר סודוקו, תשבצים, חידות ואתגרים לראש. וכן, השאלות האינסופיות של הגמרא, הוא חושב, הן אלה שהביאו ליהודים את מספר פרסי הנובל הגבוה ביותר ביחס למספרם באוכלוסייה. "כשאני נותן הרצאות במזרח אסיה, הקהל יושב בצורה פסיבית. אני אומר להם: חבר'ה, תתווכחו איתי קצת. אבל זה לא ממש קורה. היהדות מעודדת צורת חשיבה אחרת".

ועוד מיתוס אחד: נשים אחרי לידה נשבעות ביקר להן שהלידה מחקה להן תאים במוח. האם התהליך המבורך הזה של לידה פוגע בזיכרון?

"דווקא הפוך", הוא אומר ומאכזב. נגמרו התירוצים: "אחרי הלידה הגוף מפריש הורמון שתורם לריכוז ולזיכרון". אבל עכשיו, הנסיבות המקלות: "מה שקורה בפועל הוא שעם הצטרפות תינוק חדש למשפחה קורים כל מיני דברים שמפריעים לזיכרון. אנחנו עייפים פיזית, יש המון מטלות, הבית גדוש בילדים ואז קופצים מפעולה לפעולה ובדרך שוכחים דברים. כך נוצר רושם שהזיכרון פחות טוב". בכלל, כץ בעד ראייה מקלה על כל נושא הזיכרון. כשאנשים מלינים בפניו שהזיכרון שלהם לא טוב והם שוכחים איפה הם מניחים את המפתחות בתדירות גבוהה שמגיעה לפעמיים בחודש, הוא בכלל לא מודאג. "הזיכרון שלנו יותר טוב ממה שאנחנו חושבים. הרי אנחנו מוצאים את המפתחות 90‑100 פעם בחודש, בכל פעם שאנחנו יוצאים מהבית. אז אם לא הצלחנו בפעמיים מתוך ה‑100 פעמים, בעצם נכשלנו בשני אחוזים מהמקרים. זה לא כישלון".

לשים את הזיכרונות בסל המיחזור

בתו השביעיסטית של כץ קופצת לרגע למטבח ולוקחת משהו לשתות. מחר הבגרות במתמטיקה, והיא יושבת בבית ולומדת. שתי בנותיו של כץ רכשו, איך לא, כמה טכניקות לשיפור הזיכרון וכך הן מאחסנות מידע. "זה כמו שאם למדת ללכת, לא תזחלי שוב. מי שלמד את הטכניקות האלה לא יכול לזכור אחרת". הבגרויות כבר לגמרי כאן והבחינות באקדמיה מתחילות בעוד כחודש. אם משרד החינוך עסוק ללא לאות במדידה והערכה ושיפור הממוצע של ישראל בדירוג העולמי, היה מצופה ממנו שיכלול בתוכנית הלימודים של תחילת התיכון שעה שבועית לשיפור מיומנויות למידה וזיכרון. הבת של כץ מקשיבה להצעה ומהנהנת במרץ. "פגשתי שני שרי חינוך שהיו בהרצאות שלי והם מאוד התלהבו. לצערי אי אפשר להזיז את זה, כי שרי חינוך מתחלפים די מהר", אומר כץ. קיימות היום כמה תוכניות לשיפור מיומנויות למידה, אבל הן לא במימון משרד החינוך. כץ עצמו מעביר סדנאות בבתי ספר, ומתנדב עם אוכלוסיות חלשות כדי לתת להן הזדמנות שווה.

בכל מקרה, הוא לא מחכה למשרד החינוך. אחרי שהוציא חמישה ספרים למבוגרים (הוצאת מודן), הוא מתחיל עכשיו לדבר עם הילדים דרך מילים והרפתקאות. בשבוע הבא ייצא לאור ספרו הראשון 'תעלומת גלידת הבמבוק' שישתייך לסדרה 'אלופי הזיכרון'. הוא הקפיד לא לכתוב אפילו פעם אחת את המושג "ללמוד", אבל בהחלט מקווה שהקוראים הצעירים יקנו על הדרך יותר משיטת זיכרון אחת. "זה ספר מתח בלשי הומוריסטי. מישהו שמנסה לזכות באליפות העולם בזכירת גלידה, ועל הדרך החבר'ה מגלים שהם יכולים לזכור דברים מדהימים, וזה גם כיף". הספר השני בסדרה נמצא כבר בתנור ועתיד לצאת לקראת החגים. הספר זכה לשם 'תעלומת השפה הספרדינבית'. "סיפור מתח על חבר'ה שנעלמו בספרדינביה. מדינה מומצאת עם שפה מומצאת, שמבוססת על מילים שונות משפות אמיתיות: ספרדית, יפנית וסינית". הקוראים יתחילו לקרוא את הספר בעברית ויסיימו בשפה הספרדינבית, ופתאום יבחינו בכך שהם מבינים אותה.

על מדף אחד ארוך בספרייה של משפחת כץ מונחים נציגים מהספרים שכתב, שתורגמו ל‑17 שפות. האחרון והנמכר ביותר עד כה היה 'חמש מתנות למוח', ספר שכבר לא עוסק רק בזיכרון. למען האמת, הוא גם עוזר לשכוח. "בהרצאות שלי, הרבה פעמים השאלה הנפוצה ביותר הייתה איך שוכחים. בהתחלה צחקתי, הרי ההרצאה היא על זיכרון. בהמשך הבנתי שאם זיכרון טוב הוא כלי טוב להצלחה, שכחה טובה היא מתנה נפלאה לבריאות הנפש. הכישלונות שלנו והטראומות שלנו מונעים מאיתנו להתקדם בחיים". כץ לא מתכוון לטראומות נוראיות, אלא לדברים שקורים לפעמים על הדרך וגורמים לנו לרגשות שליליים ולהירתע מלנסות שוב. מי שנכשל בטסט חמש פעמים יודע על מה הוא מדבר, כך גם מי שיצא ליותר מעשרה דייטים. "את כל החוויות האלה צריך לדעת לשים בסל המיחזור ולהמשיך הלאה". הוא אומר ומנדב, שוב, דוגמה מההיסטוריה היהודית. "זה מה שהעם שלנו עשה. הוא אלוף בלזכור ולשכוח. שמנו את העבר בצד והתקדמנו הלאה. זוכרים כדי לא להיכוות עוד פעם, אבל ממשיכים קדימה".

הרעיון, הוא מסביר, הוא להקהות את הרגש שמתלווה לזיכרון. אתה יודע שפגעו בך אבל כשאתה נזכר בזה, הזיכרון לא מעורר בך את כל הרגשות הקשים הנלווים. "לשמחתי כתבו לי כמה פסיכולוגים והפסיכיאטר הראשי של משרד הביטחון שהוא מיישם כמה מן הטכניקות האלה וחווה הצלחה". יש אפילו עבודה שנעשית עם ניצולי שואה בשיטה הזאת. בספר יש גם דרכים לכיבוש היצר, דרכים לקבלת החלטות נכונות ועוד.

כשכץ מדבר על זיכרונות מעכבים, זו לא תיאוריה בלבד. גם לו יש זיכרון אחד שהשפיע עליו עמוקות. "המורה שלי לחיבור הייתה מנהלת בית הספר ואשתו של סופר ישראלי גדול. יום אחד, כשכתבתי בכיתה ו' את החיבור הכי יפה שלי, היא החזירה לי אותו עם איקס גדול, וכתבה 'סיפור משעמם, חסר דמיון ואוצר מילים ירוד'". הזיכרון הזה הדיר את כץ מכתיבה במשך יותר מ‑20 שנה. "חשבתי שהיא יודעת על מה היא מדברת, היא הרי אשתו של סופר מפורסם ומנהלת בית הספר". ואז הוא פגש חבר ודיבר איתו על תוכניות לעתיד. "הוא תפס אותי בידיים ואמר 'לעולם אל תיתן לאיש להגדיר אותך', וזה אחד הטיפים הטובים שקיבלתי". בינתיים קראו את ספריו של כץ הרבה יותר אנשים בהרבה יותר מדינות מאשר הסופר ההוא, המפורסם. כץ מסכם ומבקש: "אל תיתנו לאיש להגדיר אתכם".