המשימה: אחדות

כדי ליצור אחדות אמיתית נדרשים לא רק מפגשי פיוס, אלא גם ארגונים שנלחמים למען שוויון בזכויות ובחובות. דעה

תגיות: בשבע 695
שמואל שטח , י"ח באייר תשע"ו

המשימה: אחדות        -ערוץ 7
שמואל שטח. מנכ"ל נאמני תורה ועבודה
חזקי עזרא

משה ואהרן: מי מהם דאג יותר לאחדות עם ישראל? האם אהרן שדאג לפייס ולהשכין שלום בין אדם לחברו, או דווקא משה שכפה על בני ראובן וגד להצטרף ללחימה בתוך הארץ?

משה עשה זאת מתוך כוונה ליצור אחדות בעם, אולם פעילותו בוודאי עוררה עליו מתנגדים רבים בשני השבטים. ואכן, אם על אהרן נאמר בפטירתו "ויבכו אותו כל בית ישראל", על משה נכתב "ויבכו בני ישראל", לא כולם. אז מי משניהם ראוי יותר לקבל את פרס האחדות?

מיותר לציין את החשיבות הרבה שבאחדות העם, וזו ההזדמנות לברך את יוזמי הקמפיין הנפלא שמאפשר לנו להעמיק בשאלה מי יוצר אחדות. כדי לחדד אותה, ניתן לדוגמה שני ארגונים שפועלים לאחדות ביחס ליוצאי אתיופיה: האחד דואג למפגשים בין ילדים ותיקים לעולים יוצאי אתיופיה. כל צד זוכה להכיר את מנהגיו של השני וכולם נהנים ומברכים. הארגון השני, לעומתו, עושה עבודת לובי ברמת המדיניות הציבורית ליצירת מצב שבו כל בתי הספר יקלטו את יוצאי אתיופיה. הדבר גורר מלחמת השמצות בין בתי ספר ובין אוכלוסיות שונות.

אז מי משניהם תורם יותר לאחדות? הראשון בוודאי תורם, אך אין הוא יוצר פתרון ארוך טווח, אלא מספק פלסטר לאוכלוסיות שכמעט לא נפגשו לפני כן. השני מנסה לשנות את המצב מעיקרו על ידי מניעת סינונים והדרה. בכך הוא עשוי ליצור חיבור אמיתי ואינטגרציה של כלל הילדים עוד מכיתה א'. ואולם, התהליך קשה וארוך וגורר התנגדויות. הנתזים שעפים לכל עבר מקשים לראות בכך משהו מאחד.

באופן דומה ניתן להציג פעילות בתחומים רבים אחרים, כמו למשל מי תורם יותר לאחדות עם המחנה החרדי: מי שיוצר מפגשי היכרות עם נציגי החרדים או מי שפועל לכך שהם ישרתו בצבא כמו שאר אחיהם?

דווקא ביום זה, עלינו לשים לב לשני הצדדים של הפעילות למען האחדות. אי אפשר רק ליצור מפגשים מחויכים וגם אי אפשר רק להילחם בשם האחדות. האחדות תלויה הן בשיח האישי והמכבד, והן ברמת המדיניות הציבורית אשר מבקשת מכולם לשאת בנטל ולפעול יחד כעם אחד. ארגון טוב הוא זה שיפעל בשני המישורים. ובכך אני מפנה אצבע מאתגרת גם לארגון שבו אני פועל. בארגונים כמו 'נאמני תורה ועבודה', הפועלים למען שוויון ואחריות ציבורית של כלל האוכלוסייה, קל מאוד לשכוח את הפן האישי המאחד. ארגון אקטיביסטי יכול ליצור הרבה רעש, אבל הוא חייב לזכור שבכפייה מנותקת בלתי אפשרי להנהיג שינויי עומק.

מאידך, לארגוני מפגש ושיח קל מאוד להשטיח את המחלוקות ולהתעלם מנקודות הדורשות לעתים כפייה על האחר. מפגש משמעותי הוא מפגש שמאפשר פתיחת סוגיות קשות ובוערות, אבל באופן שהדברים יישמעו. על שני סוגי הארגונים להבין את המרכיב התהליכי ולהסתכל לקראת האופק ולא על ההצלחה המיידית. יהי רצון שנזכה לאחדות אמיתית ברמה האישית וברמה הציבורית.

הכותב הוא מנכ"ל 'נאמני תורה ועבודה'