שיאי הציניות של ראש הממשלה כלפי הציונות הדתית נשברו בימים האחרונים.
אם פעם הוא היה מתייחס אל הציונות הדתית כחמורו של משיח, כנראה שהוא עבר שלב אחד קדימה: הוא פשוט רואה בהם חמור.
הכיצד?
במשך שבועות ארוכים, ניהל ראש הממשלה משא ומתן עם מפלגתו של בוז'י הרצוג. הוא הבטיח להם תהליך מדיני, הוא הבטיח להם הקפאת בניה (!), הוא הבטיח להם ועידה על בסיס היוזמה הערבית. הוא הציע להם את תיק החוץ ותיק הביטחון. לא פחות.
אחרי שלא הצליח למכור את ארץ ישראל תמורת אצבעות של יוסי יונה, סתיו שפיר ומירב מיכאלי, עשה ראש הממשלה סיבוב פרסה והכניס את ליברמן לממשלה.
הציבור הדתי לאומי מכבד את ליברמן, אבל לא שוכח לעולם שליברמן אמר את מה שבוז'י הרצוג לא העז להגיד: שהגבול עם פלסטין צריך לעבור בכביש שש, שהוא בעד חלוקת ירושלים. ואצל ליברמן מילה זו מילה, שלא נשכח.
והבית היהודי בינתיים שתק, ונתן לראש הממשלה אשראי שקט להתקדם. עד הסגירה עם ליברמן.
ואז בא בדרישה אחת, קטנה, קטנה אבל דרמטית: להפסיק את מידור השרים בקבינט המדיני בטחוני.
מי שראה את כתבת ערוץ 2 עם תמלילי הקבינט, לא יכול היה שלא להתגאות בנציג הציונות הדתית, נפתלי בנט, שהיה היחיד מול גורמי הביטחון והגורמים הפוליטיים בקבינט, שהציל, במלוא מובן המילה, את תושבי הדרום ממוות.
אי אפשר לא לזכור מה ניסו לעשות לו: קראו לו עוקף סמכויות, המציאו שהוא מקבל מידעים מהרב רונצקי (!), קראו לו שקרן, עד שהתברר מי כאן היה דובר אמת ומי לא.
עכשיו – הבית היהודי עומד בפני משימה אחת, חשובה כמו שלא היתה לו מעולם: משימה של קידוש השם. ממש. אם הבית היהודי תלך עד הסוף, ותראה שהצלת חיי אדם חשובה מתפקידים בממשלה – היא תעלה את הציונות הדתית קומה.
נכון, הליכוד ייעשה מה שהוא עושה תמיד: יספר כלפי חוץ שליברמן מתון, שהממשלה הזאת תקדם שתי מדינות, ואז יצרח על הבית היהודי שהוא מפיל ממשלת ימין. כבר היינו בסרט הזה.
זלזול בציבור הציונות הדתית הוא אמנם תחביב של נתניהו, אבל הבית היהודי לא חייב להסכים לזה.
חברי הבית היהודי – אל תישברו – יהיה אשר יהיה. בזכות ההתעקשות שלכם נזכה במה שנאמר בפרשת השבוע: "ורדפתם את אויביכם – ונפלו לפניכם לחרב".