1. באגודת בוני הסולמות בירכו הבוקר את המצטרף החדש לאגודה, שר הבריאות יעקב ליצמן, ואיחלו לו הצלחה רבה בהמשך פעילות אספקת הסולמות למערכת הפוליטית.
בסופו של דבר ההצעה שהניח ליצמן על השולחן וסיימה את המשבר היא בסך הכל סולם. זו לא הצעה מקורית במיוחד, לא הצעה חכמה במיוחד, ולא משהו שבנט או נתניהו לא יכלו לחשוב עליו כל אחד לבד.
הסיבה היחידה שדווקא הצעתו של ליצמן התקבלה (בניגוד להצעות אחרות שהונחו על השולחן כדוגמת הצעתו של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין למשל), היא העובדה שליצמן הוא מבחינה זאת "מהאו"ם". ליצמן איננו חילוני ואיננו דתי לאומי, הוא לא מהליכוד ולא מהבית היהודי (וגם לא מ"ישראל ביתנו" שגם לה אינטרסים ברורים בסוגייה). ליצמן גם לא חבר בקבינט ולכן אין לו שום עניין אישי בתוצאות המשבר. לכן, למרות שהצעת ליצמן איננה רעיון מבריק במיוחד החליטו שני הצדדים למשבר לקבל דווקא אותה.
2. המבחן של הצעת ליצמן ושל מה שיבוא בעקבותיה עם סיום עבודת הועדה שהקים נתניהו לשיפור עבודת הקבינט המדיני-בטחוני, יהיה מבחן היישום.
בסופו של דבר השאלה איננה האם צה"ל יצטרך לוותר על כמה קצינים בדרגי הביניים לטובת עדכון שוטף לשרי הקבינט. השאלה האמתית היא האם שרי הקבינט יקבלו מעתה תמונת מצב ביטחונית טובה ומלאה יותר מבעבר, והאם הסידור הזה שבו שרי הקבינט יודעים רק מה שראש הממשלה ושר הביטחון מעוניינים שהם ידעו - יפסק. זאת השאלה החשובה, וכל יתר השאלות הן בסך הכל עניין של פרוצדורה.
אם המשבר הנוכחי יביא לשינוי אמתי, גם אם לא מלא ומקיף, הרי שהיה בו טעם והמחירים שהקואליציה כולה שילמה עליו לא יהיו לשווא. אם המשבר יחלוף אבל ברמה המהותית העולם ימשיך לנהוג כמנהגו הרי שהקואליציה הנוכחית, שהיא למעשה הטובה ביותר שניתן היה להגיע אליה בנסיבות הקיימות, חטפה פה זעזוע מיותר. מבחנו של שר החינוך בנט יהיה עכשיו בעמידה על הפיכת המסגרת למהות.
3. המרוויח הגדול מהמשבר הנוכחי הוא שר הבריאות, יעקב ליצמן. פעולת התיווך הדי בסיסית שביצע כאן אמנם לא תכניס אותו לפנתאון המתווכים הפוליטיים האגדיים של ישראל, אולם היא תמצב אותו כגורם בעל משקל ומשמעות בתוך הממשלה. אם עד עכשיו ליצמן היה "השר הנוסף", זה שהצטרף לממשלה כמעט בטעות, בעקבות פסיקת בג"ץ, מעתה ליצמן הופך לציר חשוב ומשפיע בתוך הממשלה.
עיקר יתרונו של ליצמן הוא בערוצים הפתוחים אותם הוא שומר מול כל מרכיבי הקואליציה. ליצמן הוא אולי היחיד שנמצא ביחסים אישיים טובים אמתיים מצד אחד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ומצד שני עם שר החינוך נפתלי בנט. עם זאת, אל תטעו. ליצמן הוא סוחר טוב, וככל סוחר גם הוא יידע בעתיד לגבות "שדכונעס געלט" (דמי שדכנות) מכל אחד מהצדדים לפשרה. זה כמובן יקרה במועד ובמקום שהוא יחשוב למתאימים.
4. התלבטתי רבות האם להתייחס לכך, אבל צירוף האירועים אתמול מעלה עוד נקודה, שיתכן שהגענו לרגע שכבר אסור להתעלם ממנה, אשת ראש הממשלה שרה נתניהו. עם ישראל בחר לפני כשנה בבנימין נתניהו בפעם הרביעית לעמוד בראשות הממשלה. אין ספק שזה האדם שאותו רוצים אזרחי ישראל לראות במקום הזה, יותר מכל אדם אחר. אפשר בהחלט גם להבין מדוע הוא האיש שאותו עם ישראל רוצה במקום הזה. הוא מוכשר, הוא יציב, הוא שקול, והוא בהחלט נחון בכל הסגולות הדרושות לראש ממשלה בישראל.
עם זאת, דומה שהגענו לנקודה שבה צריך לשאול האם סביבתו האישית של ראש הממשלה איננה אבן נגף כזו שמפריעה לו להביא לידי ביטוי את יכולותיו. האם ראש הממשלה באמת מסוגל לתפקד ולבצע את כל מה שהוא צריך לבצע, בראש נקי ובישוב הדעת, כשהמציאות בתוכה הוא מתנהל באופן אישי היא מציאות לא פשוטה בכלל. הגיעה העת שהנושא הזה יעלה לדיון ציבורי בתוך המחנה, משום שכשמדובר בראש הממשלה גם האישי הוא ציבורי. בסופו של דבר אלו החיים של כולנו.