"אבא אכל קוצים, העיקר להישאר בי-ם"

השושלת של משפחת הרבנים בצרי בירושלים החלה בבן איש חי, שרדה שנים קשות של עניות והקפידה בכל מצב על מנהג התפילה בכותל בערב שבת

יוסף ארנפלד , כ"ד באייר תשע"ו

"אבא אכל קוצים, העיקר להישאר בי-ם"-ערוץ 7
"את השבת של ירושלים קשה למצוא במקומות אחרים". הרב יצחק בצרי
צילום: מרים צחי

אחד מזיכרונותיו הירושלמיים המשמעותיים של הרב יצחק בצרי, מראשי ישיבת המקובלים 'השלום', הוא כניסת השבת בשכונת מקור ברוך, שבה הוא מתגורר עד היום.

"במשך שנים רבות אני זוכר את הרב רפאל לוין, בנו של הרב אריה לוין, לוקח חצוצרות ותוקע כל ערב שבת להכריז על כניסת השבת. גם אחרי שנפטר, בני המשפחה שלו היו לוקחים חצוצרות, יוצאים לחצר ותוקעים. אתה שומע את הקדושה יוצאת מהחצוצרות של רבי רפאל לוין, ומרגיש את השבת נכנסת", הוא נזכר בערגה, וממשיך לתאר את האנשים שהיו מחליפים את הבגדים הכהים בבגדי לבן, לוקחים שתי אגודות הדס ובהתרגשות מיוחדת יוצאים לשדות שאז עוד היו סביב העיר ומקבלים את פני השבת. "זאת השבת של ירושלים, קשה למצוא את זה במקומות אחרים. חשוב שכל מי שעובר לגור בעיר יכיר את המנהגים הקדושים של אנשי ירושלים וישתדל לנהוג לפיהם", מבקש הרב בצרי.

הבן איש חי: ישיבה בירושלים במקום בבגדד

הייחוס של משפחת בצרי בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט מגיע עד לבן איש חי הקדוש, שדאג לפני מאה ועשרים שנה שכל בני משפחתו ותלמידיו יעלו לארץ ישראל. כשבא אליו תורם גדול והציע להקים ישיבה בבגדד, הבן איש חי אמר לו שבמקום זה ישקיע בקניית שטח לישיבה בירושלים. העשיר קנה את השטח של ישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה והבן איש חי שלח את תלמידו, הרב בן ציון חזן, להקים שם את הישיבה. מהישיבה הזאת יצאו כל חכמי הספרדים בארץ ישראל לפני 70‑80 שנה. לא היה קל לעלות לארץ באותם ימים, והבן איש חי נאלץ להגיע שלוש פעמים. כל עלייה הייתה מורכבת מאוד, אבל הוא הרגיש צורך שכולם יעלו לארץ.

אילן היוחסין של משפחת בצרי משתלשל דרך אחותו של הבן איש חי, פרחה סומך. בתה מסעודה נישאה לרב ששון בצרי, בנם יוסף נישא לויקטוריה – נכדתו של המקובל רבי יהודה פתיה, תלמידו של הבן איש חי, שעלה גם הוא לארץ והשתקע בירושלים. השניים הם הוריו של הרב דוד שלום בצרי, ראש ישיבת המקובלים 'השלום'. בנו, הרב יצחק בצרי, גם הוא מראשי הישיבה, הוא דור חמישי משני צדי הוריו בבירה, ונכדיו המתגוררים בעיר ממשיכים את השושלת לדור שביעי בירושלים. גם במותם נטמנו בני המשפחה בירושלים.

שלושת הדורות הראשונים במשפחה, שהיו סוחרים, נעו על ציר בגדד-טורקיה-ירושלים, עד שבסופו של דבר השתקעו בירושלים. הרב בצרי מספר שמסעודה, אחייניתו של הבן איש חי, רצתה שייוולד לה ילד נוסף, הפעם בארץ ישראל, כדי שלא יהיה סוחר, אלא תלמיד חכם שיישב וילמד בישיבה. לעומתה, בעלה הרב ששון בצרי, רצה לחזור לטורקיה בגלל עסקיו. השניים שאלו את הבן איש חי, והוא ענה שתחזור לטורקיה. שם היא הרתה, חזרה לארץ וילדה כאן את הרב יוסף בצרי ואז בעלה נפטר. היא גידלה את בנה בארץ ונדרה שלא ייצא ממנה, ואכן לפני 13 שנה הוא נפטר בגיל 97 כשכל חייו היה בארץ ישראל.

"לצאת מירושלים זה כמו לצאת לחו"ל"

סבו של הרב בצרי מצד אמו, הרב סלמן מוצפי, היה מחובר גם הוא לירושלים בכל נימי נפשו והשגיח שכל צאצאיו יקנו דירות אך ורק בירושלים ולא יגורו מחוצה לה. "הוא היה אומר שרק בירושלים יש קדושה וטהרה. לא לחינם השתרש הביטוי על 'נקיי הדעת בירושלים', יש הבדל ברמה הרוחנית של תושבי ירושלים משאר התושבים בארץ", מעיד הרב בצרי.

מנהג ירושלמי שורשי שקיבל הרב בצרי משני סביו הוא להתפלל מנחה בערב שבת בכותל המערבי, מנהג שהוא מקפיד עליו עד היום. "כשהייתי ילד, שני הסבים שלי היו הולכים בכל יום שישי להתפלל מנחה בכותל המערבי. הרב סלמן מוצפי היה אומר שבערב שבת יש עניין גבוה להתפלל בכותל המערבי, כי ידוע שכל הנשמות של כל הצדיקים עוברות דרך הכותל המערבי ביום שישי אחרי חצות, לפני שהם עולים לגן עדן. סבא שלי הרב יוסף בצרי הגדיל לעשות: במשך שנים רבות היה שוכר אוטובוס ערבי (כדי שהנהג לא יצטרך לחלל שבת) והיה לוקח איתו את כל תושבי מאה שערים".

בתקופות מסוימות הסבתות היו הולכות לכותל כל יום. "הסבתא שלי, הרבנית ויקטוריה ע"ה, זכתה שכל הצאצאים שלה יצאו גדולי תורה. פעם שאלנו אותה במה זכית, והיא ענתה: בזכות הכותל המערבי. הרבה שנים היא הייתה עקרה וסבלה הרבה צער. אבל לפני כל לידה, למרות הצירים, עוד לפני בית החולים הייתה נוסעת לכותל המערבי ומתפללת: ריבונו של עולם, אם הילד הזה צדיק, שיצא. אם לא – שיתהפך".

כיום, כשהמצב הביטחוני בירושלים ובדרכים לכותל לא פשוט, הרב בצרי שואב כוחות מדמותו של הרב יוסף חיים זוננפלד זצ"ל. "באותה תקופה היה פוגרום במאה שערים והמחבלים עשו הרבה צרות, כמו היום. הרב יוסף חיים זוננפלד הגיע לברית בשכונה. כולם התפלאו שהגיע למרות המצב, ובחזור רצו ללוות אותו חזרה לעיר העתיקה. הוא לא הסכים ואמר שזה משדר פחד ואם אנחנו נפחד, בסופו של דבר הם יכבשו את ירושלים. אנחנו צריכים לדעת לא לפחד וזאת המעלה הגדולה של להמשיך ללכת היום לכותל המערבי, גם דרך הרובע המוסלמי. אבא שלי מספר שכשהוא גדל לא היה אפשר להגיע לכותל, אז הם היו עולים להר ציון, שהיה הנקודה הכי קרובה. שם היו צועקים ומתפללים לה' לכיוון מקום המקדש ומבקשים מהקדוש ברוך הוא שהדרכים ייפתחו".

אביו, הרב דוד בצרי, היה מספר על מסירות הנפש שהייתה כרוכה אז במגורים בירושלים עקב העניות הגדולה. אמו הייתה צריכה לעבור בבתים ולכבס את בגדי השכנים כדי שיהיה להם כסף להאכיל את הילדים. מרוב רעב הם למדו לאכול קוצים. "פעם כשיצאנו לקציר חיטים לקראת פסח, אבי הראה לי את סוג הקוצים שהיה אוכל בתור ילד, כאשר לא היה להם מה לאכול", מצטמרר הרב בצרי בהיזכרו. "העניות הייתה כל כך גדולה, שכשהיו אומרים תהילים כמה שעות, לא היו מקבלים ממתקים כמו היום, אלא צלחת מים עם קצת תבלינים שהיוו סוג של מרק, או לחילופין חצי פרוסת לחם. לפעמים כשהאבא היה מצליח לקנות בננה או תפוז לכבוד שבת, היה חותך לחתיכות קטנות, כדי שכולם יצליחו לטעום. הייתה עניות גדולה, אבל הרגישו זכות גדולה לגור בירושלים".

מה המשמעות של להיות שורשי בירושלים?

"ירושלים זה להכיר את חכמי ירושלים, את הצדיקים והאנשים הטהורים שגרים בה. קדושה של ירושלים זה דבר שמרגישים בעצמות. לתושבי ירושלים יש צניעות ויראת שמיים מיוחדת. ירושלים הקיאה את מי שלא בקדושה וטהרה. כשאני נאלץ לצאת מהעיר, אני מרגיש כאילו אני נוסע לחוץ לארץ. האווירה של שבת בירושלים שונה מאשר בכל מקום אחר, מרגישים את תוספת האור הרוחני שמקבלים תושבי ירושלים. לא סתם כתוב 'בחר ה' בציון, איווה למושב לו'. עשרות אלפים המבקרים בירושלים ובכותל המערבי מרגישים את ההבדל. אני פוגש אותם בדרכי לכותל. הם מגיעים מכל רחבי הארץ והעולם וזה דבר גדול מאוד".