בימים אלה מופצת ברחבי הארץ חוברת אותה כתב המזרחן ד"ר דוד בוקעי ובה מופרכים בזה אחר זה הנרטיבים המוסלמיים סביב ירושלים.
קביעות תודעתיות אודות הקשר המוסלמי לירושלים, קדושתה בעיני האיסלאם וההיסטוריה שקושרת בין מוחמד לירושלים מקבלות בחוברת מענה מתועד והיסטורי, בין השאר גם ובעיקר מתוך מקורות מוסלמיים.
על החוברת שיצאה לאור בהפקדת 'חזון לאומי' ועל המגמה העומדת מאחורי הוצאתה שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם ד"ר בוקעי שנשאל בראשית הדברים אם הוא מעריך שלחוברת שכזו יש סיכוי להוביל לשינוי ממשי כלשהו בתודעה המוסלמית או היהודית.
בוקעי משיב בסקפטיות וקובע כי מאחר והברזל לא הוכה בעודו חם ומאחר ועברו שנים רבות שבהם שוב ושוב חוזרים המוסלמים ותומכיהם על השקרים המוחלטים שלהם בפני הציבור הנבער שאינו מכיר את העובדות ההיסטוריות הרי שהשקר המוסלמי ובעיקר זה הפלשתיני הלך והתקבע.
לטעמו של בוקעי מאחורי קבלת השקר הפלשתיני עומדות שתי סיבות מרכזיות – האמונה של הציבור הרחב ששקר גדול לא יוכל באמת להיות, ואם מישהו מפיץ קביעה קיצונית כלשהי הרי שגם אם אינה נכונה במאה אחוזים יש בה שמונים אחוז של אמת, והעובדה השנייה היא שהציבור הרחב אינו לומד ואינו חוקר את העובדות.
"לאיסלאם אין כל נגיעה לירושלים ומעולם לא הייתה נגיעה", קובע בוקעי ומבהיר כי למרות השקרים הממוחזרים על ידי מזרחנים בני זמנינו הרי שהטענות לפיהן מוחמד ביקר בירושלים ובנה בו מסגד הן חסרות בסיס לחלוטין.
"זה לא היה ולא נברא, הוא חלם חלומות בלילה שהוא טייל שם ברקיעים השונים", אומר בוקעי ומציין כי דבריו אלה אינם מסתמכים רק על עדותה של רעייתו של מוחמד, עיישה, שקבעה כי גופו של בעלה היה לצידה כל אותו הלילה ורק ברוחו הוא נישא על הסוס בורקה.
לדברי בוקעי חוקרים מוסלמיים שבחנו את האמור ב'סורת באני ישראל', סורה המדברת על המסגד הרחוק, אבל מסגד אל אקצה הוקם על ידי בית אומאייה בשנת 715 "בשעה שהחוקרים האסלאמיים מדברים על כך שהמסגד המוזכר בסורה 1 נמצא במרחק של עשרים ק"מ צפונים מזרחית ממכה לכיוון מדינה.
"הקונצנזוס הוא 'מקאם איברהים' ליד הבאר של זמזם, לא רחוק ממכה, ששם מוחמד הקים מסגרת כלשהי ושם הוא התפלל. שום דבר אחר לא היה".
"יש רשימה של חוקרים מכובדים ביותר שמציינים אותו דבר", אומר ד"ר בוקעי ומציין כי החוקר המוסלמי ת'אברי שמכנס בכרך 15 של פרשנות הקוראן את החוקרים הקדומים שקובעים זאת. לדבריו אמת זו מתבררת כיוון ש"לא הייתה להם בעיה. האיסלאם כובש ומנצח ואין צורך לרמות דעת קהל ולא הייתה תקשורת מעוותת ומסלפת אז הם אמרו את שהכירו וציטטו את מה שהם מכירים. היום, החוקרים האסלאמיים החדשים עוסקים בדאעווה, שהיא לא רק הטפה לאיסלאם אלא דיפלומטיה להונאת הכופרים".
ממשיך ד"ר בוקעי ואומר כי בעוד מוסלמים אכן הוו בירושלים הרי שהעיר מעולם לא עניינה אותם. "השם שנתנו לעיר 'אלייה מדינת בית אל מקדס' הוא על שם בית המקדש. לאחר מכן קראו לעיר 'אל קודס' ומקורו מהמילה העברית קודש.
אין להם שם לירושלים. בית אומאייה הקימו שני מסגדים, את כיפת הזהב ואת מג'דל אל אקצה. הם עשו זאת מסיבות פוליטיות, כי הם לא יכלו להגיע למכה ומדינה כי היה שם מרד שמנע מהם להגיע ולכן הקימו בירושלים מסגדים כפי שהקימו גם במקומות אחרים".
"ירושלים מעולם לא הייתה בירה למוסלמים", אומר בוקעי המונה את הבירות שהקימו מוסלמים במקומות שונים, אך לא בירושלים ש"מעולם לא הייתה חשובה ולא מרכזית בעיניהם".
לדבריו מרכזיותה של ירושלים היא תוצאה של הפוליטיקה של המאה העשרים, "כולה עבודה של מי שהיה נאצי יותר מהיטלר, המופתי חאג' אמין אל חוסייני, שהבין את תפקידה של ירושלים כמוקד הזדהות דתית לאוכלוסיה שלא נקראה אז עדיין פלשתינית, ומכאן ואילך כל הסיפור רץ, ואנחנו שמעולם לא הזמנו את השקרים ולא הסברנו עד כמה ירושלים לא הייתה רלוונטית למוסלמים, אנחנו כושלים שוב ושוב".
את דבריו על כשלון ההסברה הישראלית מחדד ד"ר בוקעי כשהוא מתאר את המציאות במוזיאון המקרא בירושלים, שגם שם, הוא מציין, מראים את התבליט של ירושלים בתבליט מספר 6, תבליט הר הבית, במקרא הדברים נראה מסגד כיפת הסלע ובהסבר נאמר שמוחמד ביקר ועלה מכאן לשמים וכו', "אז מה אתה מצפה מהמוסלמים המשקרים ומהפלשתינים השקרנים? הנה יש יהודים שלמרות המכתבים והתלונות שלי לא שינו כלום. זה מה שקורה בירושלים הבירה".
"כל הסיפור של מוחמד הוא עורבא פרח. הוא חלם הרבה חלומות. מאחר והוא ראה את עצמו כאחרון הנביאים אז כל הנביאים לתפיסת האיסלאם הם מוסלמים.
"הוא שמע באוזניו שהיהודים אומרים שאברהם ראה את אלוהים בברית בן הבתרים ומשה עלה להר סיני ראה את האל פנים אל פנים אז לא יכול להיות ששני הנביאים ראו והוא לא, ולכן הוא לוקח את סיפור אליהו העולה השמימה ברכב אש ובחלומות שלו הוא עולה על סוס בשם בוראק, שם שגם הוא לקוח מהיהדות 'סוסא ברקיא', סוס לבן, והכול קורה בחלומות שלו. הת'אברי כותב שהיו לו הרבה חזיונות לילה שחלקם נכנסו לקוראן וחלקם לא, אבל אין מה לעשות, גם מזרחנים שלנו משתמשים בלשון עדינה ואומרים ש'המסורת המוסלמית אומרת' וכו', אבל שיחליטו אם המחקר מאשש זאת שיאמרו שאכן מוחמד היה בירושלים, אבל אם לא אז שלא ימחזרו שקרים".
בעקבות כל אלה נשאל ד"ר בוקעי כיצד יגיבו מלומדים מוסלמיים ושתדלנים ומסבירנים מוסלמיים כאשר הוא יציג להם את העובדות והנתונים הללו.
לדבריו אין סיכוי שהדבר ישנה כהוא זה עבורם. "יש לי ניסיון רב בהרצאות. אני מרצה בכנסים רבים. אין שום סיכוי להתווכח עם מוסלמים. הם מקיימים לצערי כנסים רב דתיים עם רבנים וחכמים נוצרים כאילו כדי לפתור את בעיות העולם אבל הם עובדים עליהם בעיניים. הם יחזרו כמו תוכי על האמירות שלהם".
מדגיש ד"ר בוקעי וקובע כי הבעיה אינה להתווכח עם המוסלמים אלא ההסברה מול דעת הקהל הנבער שלא למד ולא יודע, אותו הוא מגדיר כ"כר פורה לשקרנים המוסלמים והפלשתינים". לטעמו "ההפרכה צריכה להיות דרך המתונים שלהם ודרך עובדות במקורות שלהם".
בוקעי מספר על הספר שאותו הוציא לאור באנגלית ("כי בעברית אף אחד לא יפרסם את הספרים שלי...") ובו הוא מצטט אך ורק מהמקורות האסלאמיים כדי להוכיח את השקרים המוסלמיים המתעתעים בעולם כולו, אך העולם אינו רוצה להתבונן ולהתפכח.
עם זאת הוא מציין כי "בעולם יש תזוזה, לא הרבה אבל יש משהו. התעמולה האסלאמית מנצחת. צריך להודות בכך. זה אלפי ספרים מפוקפקים לחלוטין, זה כנסים בינלאומיים וכסף אדיר שמגיע בעיקר מערב הסעודית וקטאר, אויבות הציביליזציה המודרנית, ששופכות על האוניברסיטאות. אני מכנה זאת 'תסמונת הפחד מהכסף'. אנחנו פוחדים מהרצחנים, הבריונים ומורידי הראשים הללו, ופוחדים מלקרוא להם כך כי הכסף הסעודי והקטארי לא יגיע לאקדמיה בארה"ב, ולכן גם האוניברסיטאות הגדולות ביותר משתחוות אפיים ארצה לכסף הזה, וכאשר הכסף הזה קונה את השקרים הללו יש לי בעיה. ניתן לעשות הרבה אבל ממשלת ישראל לצערי לא עושה דבר".