בשיחה עם יומן ערוץ 7 התבקש הרב אלישע וישליצקי, דווקא מתוקף היותו מלווה רוחני של גרעינים תורניים הבאים במגע רציף עם כלל רבדיה אוכלוסיה, להתייחס לטענה ולפיה יום ירושלים הפך להיות יומה של הציונות הדתית, בעוד מגזרים אחרים מנתקים קשר עם יום זה ומהותו.
הרב וישליצקי מפתיע כשהוא פותח בקביעה לפיה בחמש השנים האחרונות נתקלים אנשי הגרעינים התורניים בתופעה מיוחדת שבה מגזרים רבים של הציבור הרחב חוברים לשמחת יום ירושלים, ולצד הריקודגלים שבירושלים מתקיימים ברשויות המקומיות אירועים, כנסים וצעדות מדוגללות ואליהם מגיע ציבור רב וגדול, "ואנשים מתחברים לזה גם אם זה לא מגיע לכותרות".
להערכתו של הרב וישליצקי, שלא כפי שמראה זאת התקשורת עניינה של ירושלים נוגע לכלל הציבור, גם אם לא כל אחד יוצא אל הרחוב, מגיע לכנס ומניף דגל.
לטעמו החיבור אל ירושלים מתרחש באופן טבעי כאשר הגרעין התורני מתברר ככזה שאינו מאיים אלא כגורם חיובי בעיר בה הוא פועל, כאשר החששות מתפוגגים ולרשות עצמה כמו גם לתושבים מתברר שאין מאחורי הפעילות אינטרסים ומגמות של השתלטות אלא חיים טבעיים משותפים, מתברר שהקשר לירושלים אינו נובע מהתנשאות וניכור אלא מקשר חי שנכון וטבעי להצטרף אליו.
בשיחה עמו נשאל הרב וישליצקי אודות המתנגדים לחגיגות והרואים בהן אלמנט מפריע ומתריס. לדבריו אמנם גם לצד החוגגים בירושלים נראו כמה בודדים שנעמדו בכיכר ספרא והביעו מחאה ברמה כזו או אחרת, אך לא מדובר בקבוצה גדולה ולא בקבוצה המבטאת את רצון הציבור, אלא בקבוצה קטנה שקשה לה עם ירושלים ועם מלחמת ששת הימים.
לדבריו יהיה תמים לחשוב שעתירות ותלונות מהסוג הזה לא יישמעו. "לא צריך לפסול אותם או להילחם בהם אלא להרים את דגל ציון וירושלים בלי לחשוש, וכשהוא יונף בצורה אמיתית הוא יבטא את רחשי לב הציבור כפי שאנחנו רואים בהרבה מקומות".
לדברי הרב וישליצקי גם אם ערוץ 2 או הארץ יעניקו לקבוצה צעקנית ושולית זו מקום הרבה מערב לפרופורציה שלה, הרי שהציבור עצמו אינו הולך שולל אחריה והוא מבין את משמעות היום, "הוא מבין שהשמחה והריקודים מבטאים הודאה גדולה לקב"ה ומכוחו לכל החיילים, לחלוצים ולחלוצות ומי שמסרו את נפשם על שחרור הארץ ובמיוחד ירושלים. הציבור מודה על כך ושמח בכך".
במהלך הדברים ציין הרב וישליצקי כי הוא נזהר מלהגיד שבציונות הדתית השמחה על שחרורה של ירושלים היא מובנת מאליה, וכשהוא מתבקש להסביר את הדברים הוא אומר כי "בשנים האחרונות יש קולות שונים, יש המדגישים את עבודת ה' הפרטית, יש המדגישים את הביקורת על מערכות מסוימות במדינה, וכתוצאה מכך עלולים להיווצר מבוכה ובלבול.
''אני סובר שגם יום העצמאות, גם יום ירושלים וגם הציפייה למקדש צריכים להוביל לחוט שדרה רציני שיש בו גם ענווה, גם אמונה גדולה בראשית צמיחת גאולתנו וגם פתיחות הלב להבנת מעמדה של ירושלים והקשר אליה. אני מקווה שהקול הבסיסי הזה יהיה הקול העיקרי, וכל השאר יאספו ממנו נקודות למחשבה בעקבות היום הזה וינוסו הצללים והמבוכה גם בתוכנו וגם בסביבתנו".