התחלה: לפני 42 שנים בירושלים. בת שנייה מתוך שבעה ילדים. כשהייתה בת חמש עברה עם משפחתה לישיבה התיכונית נחלים, שם שימש אביה כר"מ.
הורים: האב, הרב זאב הס (65), מרצה כיום למחשבת ישראל במכללת אורות ישראל באלקנה. האם פנינה (64) היא יועצת חינוכית. "גדלתי בבית של חסד, עשייה למען הזולת ושליחות".
חסד: במשך כמה חודשים אירחו הוריה בביתם תלמידה לשעבר של האם ששוחררה מבית חולים לחולי נפש. "יום אחד היא דפקה בדלת והסבירה שאין לה לאן ללכת. למרות שהיינו תשע נפשות בבית לא גדול, אמא הודיעה לנו: 'היא נשארת כאן. לא נזרוק אותה לרחוב'".
נחלים: את עיקר ילדותה העבירה במושב נחלים. "גרנו בבית הר"מים. ילדות מאושרת בלי מחשבים ובלי פלאפונים, אלא בעיקר משחקים בחצר". ילדותה נסובה סביב ההווי הישיבה, "התלמידים היו בני בית אצלנו".
אולפנית: בבית הספר היסודי למדה בממ"ד מודיעים שבמושב. בתיכון למדה באולפנית בנ"ע תל אביב, "אצל הרב והרבנית מגנס". כדי להגיע לאולפנית שבדרום תל אביב נאלצה לנסוע מדי בוקר בשלושה אוטובוסים. "נסענו כמעט שלוש שעות לכל צד, אבל אהבתי את המקום ואת החברות".
שירות לאומי: קומונרית בסניף בני עקיבא בית שמש. שנה של פעילות אינטנסיבית מאתגרת. "זוכרת בעיקר את המשפחות הנפלאות והחמות שפתחו לנו את הבית בטבעיות ומכל הלב".
עזרא: הייתה חניכה ומדריכה (שרופה) בסניף עזרא הדר גנים בפתח תקווה. "בשבתות היינו צועדים ברגל מנחלים לסניף בערך שעה, לא משנה מה מזג האוויר". המאמץ, כך מתברר, השתלם, ואת בעלה לעתיד פגשה בסניף.
החצי השני: יענקי גנוד (43), סוכן ביטוח ויזם. הכירו כאמור במסגרת ההדרכה בסניף. נישאו לאחר שחרורו מהצבא כשמלאו לה 22. "אני מודה לה' על החצי השני. ביחד אנחנו צוות מנצח. הוא גורם לי להוציא מעצמי את המיטב".
הנחת: חמישה. הבכורה שירה (19), יובל (18), רואי (16), רעות (12) והקטן דרור (7), תלמיד כיתה א'.
אחיות-גיסות: אחותה נישאה לאחיו של בעלה. הסתבכתם? "זה פשוט. אחותי ואני נשואות לשני אחים. יש לנו חמות משותפת ואותו שם משפחה. זה יצא במקרה ואנחנו מאושרות מזה. תחשבי איזה נחמד לשבת בליל הסדר במשפחה של בעלך יחד עם אחותך".
שליחות: בגיל 20 יצאה לשליחות של ארבעה חודשים באזרבייג'ן. שם נפגשה עם הקהילה היהודית המקומית, שלא הייתה מחוברת לשורשים היהודיים. "עשינו להם הרבה פעילויות להכרת היהדות וחגי ישראל". האזור היה נחשל מבחינה טכנולוגית, אך הדבר לא פגם בתחושת השליחות. "לא היו מים בברזים, היו עכברים בדירה והכול היה מאוד פשוט, אבל זו הייתה חוויה מכוננת בשבילי".
מצטרפים לגרעין: בתחילת נישואיהם גרו בני הזוג גנוד בעלי. שם למד הבעל בכולל של בוגרי צבא. "גרנו שם במשך שנה וחצי, וכששמענו יום אחד שמחפשים משפחות לגרעין שקם בעיר לוד - פשוט ארזנו מזוודות ובאנו".
לוד: "התחלנו את הפעילות בעיר במציאות מורכבת ממש. הנרקומנים התאספו סביבנו, הייתה הזנחה ופשע והגירה שלילית של האוכלוסייה היהודית בעיר. לפעמים זה היה נראה חסר סיכוי, אבל בעזרת ה' ובעזרת המון אנשים טובים החלום הפך למציאות".
מחזקים: יחד עם עוד 20 משפחות, "שהאמינו שחשוב לחזק את העיר ולהפוך אותה למה שהיא היום", יצא הגרעין לדרך. "היינו חדורי שליחות. אלו היו שנים של עשייה, הקמנו מסגרות חינוכיות ופעילויות לציבור הרחב. בעלי היה מיוזמי ומקימי שכונת רמת אלישיב לציבור הדתי-לאומי, שכונה שסימנה את תחילת המהפכה".
חלומות מתגשמים: היום מונה הגרעין בלוד כ‑700 משפחות וזוכה לתואר הגרעין התורני הגדול בארץ. "החלום התגשם והיום העיר לוד היא מקום שכיף וטוב לגור בו".
חלק מהעיר: מודה כי בתחילת הדרך התושבים הוותיקים קיבלו את משפחות הגרעין בחשש גדול. "אבל חברי הגרעין חרתו על דגלם שותפות עם התושבים הוותיקים בעיר, בבתי הספר, בגנים, בבתי הכנסת. כיום רוב התושבים מבינים שהגרעין הביא הרבה טוב לעיר".
לשדך: בשעות הפנאי מתנדבת בארגון השדכנות ישפה, הפועל בקרב פנויים ופנויות מהמגזר הדתי. "התפקיד שלי הוא לראיין את הרווקים אצלי בבית. כואב הלב לראות את הרווקות המאוחרת. מנסה לעשות כל שביכולתי למענם".
לימודים: בוגרת תואר ראשון בלימודי מתמטיקה ותושב"ע. "בהתחלה היה לי ברור שאהיה מורה. גדלתי בבית שבו חינוך הוא ייעוד. מה שלימים התברר כמקצוע שפחות מתאים לי". בהמשך פנתה ללימודי תואר שני בייעוץ חינוכי. "חיפשתי אפיק אחר בתחום החינוך".
רכזת: בהמשך שימשה במשך שש שנים כרכזת שירות לאומי של האגודה להתנדבות בבית חולים אסף הרופא. "אחרי שיצאתי לחופשת לידה ארוכה, כבר לא חזרתי לשם". אז הגיעה לארגון צהר, בתחילה כממלאת מקום וכיום כמנהלת אגף החגים ופרויקט בר המצווה.
בר מצווה: הפרויקט נבע מצורך שהגיע מהשטח. "פנו אלינו עוד ועוד משפחות לא דתיות, שהתחתנו דרך צהר ואמרו: 'אל תעזבו אותנו ברגע הזה, שהילד שלנו מגיע ליום כל כך חשוב בחייו - בר המצווה שלו'. הקשבנו לבקשות והחלטנו להרים את הכפפה".
מרימים את הכפפה: וכך, לפני שנה, יצא לדרך הפרויקט: ליווי והכנה של נער בר המצווה לקראת היום המשמעותי בחייו. "יצאנו בפרסום, הצענו הדרכה פרטנית לילד ולמשפחה שלו על ידי מדריך שהוכשר במיוחד למשימה ומגיע אליהן הביתה. האמת, הופתענו מכמות הפניות שלא הפסיקו להגיע".
לומד ומתקרב: "המדריך מלמד את הילד באופן אישי קריאה בתורה, ערכים יהודיים, מה זה תפילין ואיך מניחים אותם, מה אומרת המילה בגרות, איך מתקיימת העלייה לתורה. המדריך הופך לחלק משמעותי בחוויה ודמות שמסייעת להפוך את האירוע לבעל ערך".
המדריכים: "לקראת תחילת הפרויקט, העברנו קורס הכשרה ל‑40 חבר'ה דתיים, שנרתמו לחזון המשותף ורצו להיות מדריכים. כיום אנחנו עומדים על 120 מדריכים". רואה זכות גדולה בהובלת הפרויקט. "במשך השנה שהפרויקט פועל כבר הספיקו 200 (!) משפחות מכל הארץ ליהנות מהכנה ראויה וחיובית לבר המצווה".
אגף חגים: בנוסף לכך היא עומדת בראש אגף החגים בצהר. "הוא הוקם מתוך שאיפה להפוך את חגי ישראל ליותר רלוונטיים לציבור היהודי".
לחבר: בין הפעילויות הרבות: קיום מנייני תפילה מתאימים לקהלים שונים בראש השנה, "במטרה שכל אחד יוכל להתחבר לתפילה, להבין את הנאמר". תקיעות שופר משותפות, קריאת מגילה ובשבועות תיקון ליל שבועות, "לילות של לימוד תורה משותף לכלל הציבור מתוך אמירה שהתורה שייכת לעם ישראל וכולם מוזמנים להיות חלק".
אם זה לא היה המסלול: שמחה במקום שנמצאת בו. "אני מודה כל יום על השילוב בין פרנסה לעשייה למען עם ישראל. זו זכות גדולה".
ובמגרש הביתי:
הבוקר שלי: קמה ברבע לשבע, ואז מעירה את הילדים בנחת ועוזרת בהתארגנות. החצי השני מכין את הסנדוויצ'ים, ולאחר שהחבר'ה יוצאים למסגרות מתארגנת בעצמה, ויאללה לעבודה. לשמחתה משרדי צהר ממוקמים בלוד, "איזה כיף לגור ולעבוד באותו מקום". שעת החזרה מהעבודה נזילה, "לפי הפרויקט ולפי הצורך, זו עבודה בלי שעות". בערבים פעם בשבוע יוצאת לשיעור, משתדלת מדי פעם לעשות הליכה ברחבי העיר. לישון הולכת אחר חצות.
דיסק ברכב: בעיקר שירי ארץ ישראל היפה ושירים חסידיים. בדרך כלל מנצלת את הנסיעה ברכב דווקא להשלמת שיחות עם אמא, אחות ועוד.
השבת שלי: "מתנה ענקית". נהנית בעיקר מלבלות בנחת וברוגע במחיצת בני משפחתה. "השבת זו היכולת לנשום עמוק ולמלא מצברים". סעודות השבת בבית משפחת גנוד ממושכות, ופעמים רבות מתארחים בהן בני משפחה או חברים. "זה הזמן להיפגש, לפטפט ולהחליף חוויות".
אוכל: ניכרת חולשה למתוקים: שוקולדים, גלידות, עוגות ועוד. "זה המנעד בחיים בין לאהוב משהו ובין הניסיון להימנע ממנו". החצי השני מבשל לשבת. "אני רק הסייעת שלו. הוא השף ואני השוליה".
אחזקת הבית: חוץ מלבשל - עושה הכול. "אני בעיקר אוהבת בית מסודר ונקי, אבל זורמת עם כל עבודות הבית".
דמות מופת: "מההורים שלי למדתי חסד ואכפתיות לצורכי הזולת. משתדלת ללמוד מכל אדם שנקרה בדרכי ולקחת כצידה לדרך מהטוב שבו".
משאלה: מתוך תפקידה כמתנדבת בישפה נתקלת לא אחת במצוקה של פנויים ופנויות במגזר, "ומייחלת שלא תהיה רווקות מאוחרת. אני רואה בזוגיות ובמוסד הנישואים חיים שלמים, וכואב לי על מי שעדיין לא הגיע לשם".
מפחיד: "לאבד את שמחת החיים".
כשאהיה גדולה: "אמשיך לפעול למען המשפחה, החברים ועם ישראל".
rivki@besheva.co.il