אני עדיין זוכרת את תחושת חוסר האונים שלי כשהגעתי הביתה עם הבכור שלי.
הייתי בת זקונים, והניסיון שלי בטיפול בתינוקות כלל עד אז שתי חוויות שמרטפות. בראשונה, הייתי בטוחה שהחלב מהבקבוק המוטה נוזל בקביעות אל הגרון של התינוק וחונק אותו, וכדי לשמור עליו מהסכנה האיומה הזאת הוצאתי אחת לכמה שניות את הפטמה מהפה שלו - מה שגרר מבטים מאוד מבולבלים מצד העולל המסכן והרעב. את השמרטפות השנייה ביליתי בניסיון להרגיע תינוק מיילל בעזרת שירי ערש לרוב. ורק כשאמא שלו חזרה, היא הסבירה לי ש"פזמון ליקינטון" זה טוב ויפה, אבל זה לא מה שיעזור כשהילד זקוק להחלפת חיתול.
בכל אופן, נחזור לבני בכורי. הבטתי ביצור המתוק אך המלחיץ שהבאתי מבית חולים, ונתקפתי רצון עז לברוח עם בעלי לאיים הקריביים. "מה אני אמורה לעשות איתו?" ייללתי לאמא שלי, ובאמת שלא היה לי מושג. למה הוא לא הגיע עם עלון לצרכן?
מאז זרמה הרבה מטרנה מתחת לגשר, וכבר הספקתי להחליף חיתול או שניים (או ארבעים אלף, באומדן זהיר). והשבוע, באיחור קל של עשרים פלוס שנה, העלון נחת אצלי בתיבת הדואר, בדמות הספר "נחת - מדריך להורים לטיפול בתינוקות", מאת מיכל וברוך פינקלשטיין. לדעתי, אפשר היה לקרוא לו גם "הספר להורים שאין להם מושג מהחיים שלהם".
בפסקאות תמציתיות וברורות תוכלו לקרוא בספר על תזונה והשכבה, מחלות ועקומות גדילה, בטיחות ומוצצים, ואפילו הסבר מפורט כיצד להחליף חיתול. תהיתי ביני לבין עצמי עד כמה זוג צעיר בעידן האינטרנט והפורומים זקוק להדרכה מפורטת כזאת, אבל החלטתי שעם כל ההתפתחות הטכנולוגית, זה בהחלט ספר שטוב יהיה בבית. קודם כול, עדיין לא כל עם ישראל מחובר בטבורו לרשת. וחוץ מזה, כדי להתעדכן וללמוד, אתה צריך לדעת מה לשאול. כמו רופא משפחה טוב, שיודע מספיק כדי לשלוח אותך למומחה הנכון, כך גם 'נחת'. הוא נותן לך את הבסיס הרחב שממנו אתה יכול להמשיך ולהתעניין הלאה, כי על רבים מהנושאים שמופיעים בספר נכתבו ספרים שלמים. ואני חייבת לציין שעם כל הניסיון שצברתי, הספר בהחלט הצליח לחדש גם לי דבר או שניים.
אבל למה פרשת שבוע?
שתי הערות לכותבים: הראשונה פחות מהותית, אך גם החיצוניות חשובה. הצרכן הפוטנציאלי עלול להתבלבל ולחשוב שמדובר בספר ילדים ולא בספר על גידול ילדים. האיורים מתוקים מאוד, אבל אולי היה עדיף להחליף אותם במשהו שיותר מתאים לקהל היעד, כמו קריקטורות או תצלומים רלוונטיים.
ההערה השנייה נוגעת בחלק מהותי מאוד בספר שעדיין לא סיפרתי לכם עליו. כל הספר, מתחילתו ועד סופו, שזור בתכנים יהודיים רוחניים, השקפתיים והלכתיים. בשביל זוג דתי, יש באמת ערך בדיון בשאלות פרקטיות כמו כמה זמן צריך תינוק לשמור בין בשר לחלב, או האם מותר לרחוץ תינוק בשבת. גם הדיונים אודות מנהגי הברית וקריאת השם יכולים להיות רלוונטיים. אבל התקשיתי קצת עם שילוב דברי תורה, ווארטים ומדרשים בתוככי ספר הדרכה. המעבר בין רשימת החיסונים למשמעות נרות השבת ומקומו של הילד כאור בבית היה לי חד מדי. כך לגבי הפרק השלם בסוף הספר שמביא דברי תורה על חיי משפחה לפי פרשיות השבוע. הדברים לכשעצמם מקסימים, אבל אני לא לגמרי בטוחה שמקומם דווקא כאן.
השילוב הראוי
ובמחשבה שנייה, אולי הבעיה בכלל בי? שבועות בפתח, וזה זמן טוב לבדוק עד כמה התורה היא חלק אינטגרלי מחיי. האם עשיתי "שילוב ראוי"? אין לי תשובות ברורות לשאלה הזאת. אני מקווה שברובד המעשי, לפחות, אני לא מנתקת את חיי המעשה מערכי התורה. כבר נתקלתי באנשים שסובלים מפיצול אישיות בקטע הזה: בכל הנוגע להנהגות דתיות שבין אדם למקום הם צדיקים וישרים, מתפללים בדבקות ופאותיהם מתבדרות ברוח. אבל כשזה מגיע לביזנס, ממש "אין להם אלוקים". אפילו שמעתי השבוע על חבר'ה שמקיימים כמעט כפשוטו את "טובל ושרץ בידו", וגונבים את התור במקווה כדי לחסוך כמה גרושים. מי אמר למפעילים לגבות כל כך הרבה?
אז אולי אני לא שם, אבל אני תוהה מה פשר חוסר הנוחות הקלה שמתעוררת בי בקריאת הספר. אולי לימוד התורה והעיסוק בדברי תורה לא מספיק נוכחים בחיי היומיום המקורקעים שלי, לא מספיק טבעיים? בכל אופן, אני מתארת לעצמי שיהיו קוראים רבים שדווקא יאהבו מאוד את השילוב. ואני מקווה שיהיו גם יהיו כאלה שנקודות האור האמוניות יאירו להם את הלילות הלבנים עם התינוק החדש.
לתפארת צֹהר
ארגון צֹהר חוגג עשרים שנה, וכשמדברים על תורת חיים, אין כמו רבני צהר שמוכנים להיכנס לכל זירה, חשוכה ככל שתהיה, ולנסות להאיר אותה באורה של תורה. הם גם מושכים לא מעט אש בגלל העניין הזה. בתור מדריכת כלות, למשל, אני זוכרת כמה היה מסובך להסביר לכלה חילונית איך לשמור על טהרת המשפחה. כיצד לדאוג שההלכה תקוים בלי לעשות לה רע על הנשמה. מה אומרים ואיך אומרים כדי שהדברים יישמעו? ומה לא אומרים? כשיוצאים מבית המדרש ומנסים להתמודד עם מציאות מורכבת, סוגיות סבוכות ואוכלוסיות לא תורניות בעליל, אפשר בקלות להגיע לפסקים מעוררי מחלוקת. עד כמה שאני הקטנה התרשמתי, רבני צהר באמת פועלים לשם שמיים - ואני מאחלת להם עוד הרבה שנים של עשייה לתפארת מדינה ישראל.
eramati@gmail.com