ארוכה הדרך לעם ישראל

לנה (שם בדוי) נולדה בישראל לאב יהודי ולאם לא יהודייה.

כשהייתה בת ארבע ואחותה אינה הייתה בת שנה, נפטרה אמן.

האב חזר לרוסיה ועקבותיו נעלמו, ומי שנשאר לגדל את שתי הבנות במסירות היו ההורים שלו.

הסבא והסבתא, שריחמו מאוד על הקטנטנות, החליטו לא לגלות להן שאינן יהודיות. למה להעמיס עליהן עוד קושי בנוסף לטראומה המשפחתית?

לנה גדלה בתודעה שהיא יהודייה כמו כולם, אפילו הייתה תקופה שבה התקרבה למסורת. את העובדה שהיא בעצם לא חלק מעם ישראל, גילתה רק כשעמדה להינשא ליואב, אחרי שכבר קבעו תאריך ואולם לחתונה. ההיסטריה הייתה רבה. שניהם ידעו שהמשפחה שלו לא תקבל כלה לא יהודייה. בצר להם, ניסו למצוא פתרונות מהירים. אחרי גיור מזויף שעלה כמה עשרות אלפי שקלים וחתונה מפוברקת, נולדה בתם הראשונה. אז המצפון שלא חדל להציק הורה לעצור. לנה עברה תהליך גיור מסודר וממושך, כשלצדה תומך ועוזר יואב. בפעם הראשונה שעמדה מול דייני הגיור ונשאלה יחד עם יואב שאלות על יהדות, היא ידעה להשיב, אבל הוא לא. אחרי שלושה חודשים נוספים שבהם עשה שיעורי בית בהתמדה ולמד על דתו שלו, לנה צורפה לחיקו החם של עם ישראל בהתרגשות רבה ובברכת הדיינים. המעגל נסגר.

אחוזי נשירה גבוהים

לאורך השנים הצטרפו לעם ישראל בטפטופים גרי צדק. הם עשו את הדרך הארוכה מרצונם החופשי, אחרי שהבהירו להם שוב ושוב שבעצם לא כדאי להם. המציאות היום שונה. מלבד שלוש מאות אלף העולים הלא יהודים שהגיעו בשנות ה‑90 לישראל, מצטרפים בכל שנה למעגל האזרחים הלא יהודים כעשרת אלפים איש, אומר ד"ר נתנאל פישר מהאוניברסיטה הפתוחה והמכון הישראלי לדמוקרטיה. כ‑4,000 נולדים בישראל וכ‑6,000 מגיעים לכאן מכוח חוק השבות. לעומתם מתגיירים מדי שנה רק כ‑1,800 איש שמוצאם מחבר העמים, ועוד כמה מאות שמגיעים לכאן מרחבי העולם. רבים מאזרחי ישראל הלא יהודים בוחרים שלא להתחיל את תהליך הגיור. מתוך אלה שהתחילו את המסלול, יסיימו רק 50 אחוזים. עם אילו אתגרים אישיים מתמודדים המתגיירים, ומה גורם לכך שרק מעטים יחסית מתחילים במסלול הזה וגם מסיימים אותו?

הרב צבי יניר הוא מנהל מדור הגיור ב'נתיב', מסלול הגיור הממלכתי של מדינת ישראל. ב'נתיב' קיים מסלול גיור צבאי ומסלול אזרחי. במסלול הצה"לי שולח הצבא זימון לקורס היכרות עם היהדות לכל חייל שרשום אצלו כלא יהודי. לקריאה הזאת נענים לא מעט חיילים, "שחלקם מגיעים ממש לא לשמה. הם מקבלים שבעה או שמונה שבועות חופשה מהשירות. חיילים אחרים רק חיכו לקורס הזה, להזדמנות הצבאית להתגייר". במהלך הקורס הראשוני הם מכירים בדרך חווייתית את עם ישראל ואת היהדות, ואז מחליטים אם פניהם לגיור. אחרי ההחלטה ללכת על גיור, ממשיכים החיילים לשני קורסים. סמינר א' שאורך כמה שבועות אינטנסיביים וסמינר ב' שממשיך את התהליך. בסופם הם עומדים מול בית הדין, נבחנים, מקבלים עול מלכות שמיים וטובלים.

מסלול שני של 'נתיב' הוא אזרחי, בדומה לאולפנים אחרים שיש בארץ, רק שכאן המסלול הוא ללא תשלום. "מי שמגיע להתגייר", אומר הרב יניר, "הם עולים מחבר העמים או ילדיהם. יש ישראלים שהכירו בני זוג לא יהודים בחו"ל והם מגיעים עם בת הזוג או עם הילדים להתגייר". במצב שבו אחד מבני הזוג יהודי, גם היהודי וגם המתגייר צריכים ללמוד בקורס ולעבור את שאלות בית הדין, כי אם היהודי לא יודע דבר על יהדות, המשפחה לא תוכל לקיים אורח חיים דתי. המשוכה הזאת היא לא קלה, כי פעמים רבות בן הזוג היהודי בכלל לא רוצה להתקרב ליהדות.

הקורס האזרחי מתמשך על פני כמה חודשים, וכולל מפגש לימודי של פעם בשבוע. בשני המסלולים המתגיירים רוכשים ידע רב על היהדות, על ההיסטוריה היהודית ועל קיום מצוות באופן מעשי. עליהם לשנות את אורח החיים החילוני, לשמור על צניעות וכשרות, לשמור את השבת בהדרגה וללכת לתפילות. המתגייר צריך למצוא לו משפחה מלווה שבה יתארח בשבתות, יכיר את אורח החיים היהודי והיא תהווה בעבורו גם עוגן בזמן התהליך וכתובת לשאלות.

מלבד התהליך הזה, על המתגייר לעמוד בסדרה של קשיים טכניים: הוא צריך למצוא בייביסיטר קבוע לשעות הלימוד השבועיות, לא תמיד יש כיתה בשפה המדוברת הרצויה לו סמוך לבית, למצוא משפחה מלווה שתהיה משמעותית, ושיהיה נעים למתגייר להיות אצלה. במקומות מסוימים, מספר הרב יניר, יש הרבה עולים שמבקשים להתגייר אך אין די משפחות שמסכימות לפתוח דלת ולב ולארח. מלבד אלה יש הרבה חומר ללמוד ולעכל והלימודים עמוקים ורציניים. "לפעמים המשפחה המלווה לא יודעת לענות על השאלות של המתגיירים", אומר הרב יניר.

"יש נשירה גדולה מאוד בתהליך הגיור", הוא מוסיף, "גם בתחילת התהליך וגם לאורך הדרך. פתאום אנשים מבינים שצריך לשמור שבת ושזה רציני, ושצריך לקבל ולקיים את המצוות באמת". לא מעט אנשים לומדים ופורשים, לומדים שוב ופורשים. "יש כאלה שעושים ארבע כיתות גיור. אחד האתגרים שלנו הוא לשמור איתם על קשר, שלא יתייאשו". להיות לא יהודי במדינת ישראל היום הוא דבר לא מאוד חריג, "אבל כל זמן שאנשים לא מקבלים חותמת של יהודים על פי ההלכה, הם מרגישים עדיין חסרי זהות. כאילו אומרים להם: עד שלא תהיה יהודי, אתה לא תהיה חלק אמיתי ממה שקורה כאן".

לגלות שאתה לא יהודי

משפחת סמט מלווה גרים כבר יותר מ‑-20 שנה. הרב ישראל סמט לימד בישיבת אור עציון, שבה שני אישים שפעלו נמרצות בתחום הגיור: הרב יוסף אביאור והרב חיים דרוקמן. הגר הראשון שהמשפחה ליוותה הוא היום רב בישראל בעצמו. הניסיון הרב של תמי סמט והעובדה שהיא פסיכולוגית, מסייעים לשפוך אור על האתגרים הפנימיים-נפשיים שעוברים המתגיירים. אלה אולי החסמים הראשוניים העומדים בפני מי שמבקש להיות יהודי. "בתקופה שבה אנחנו התחלנו ללוות, הגיורים היו בכמות קטנה יותר והמתגיירים היו פחות ישראלים. אבל הרצון היה ועודנו להשלים תהליך של השתייכות לקהילה שבה נמצאים". ראשית, היא אומרת, המניע הגדול לגיור היום הוא השתייכות לעם ישראל ופחות חיפוש אחר דבר ה'. סמט מספרת על מתגיירים רבים שגדלים, כמו לנה, מתוך תודעה יהודית, "חלקם לא גדלים עם זה, אבל לא מעלים בדעתם שהם משהו אחר".

"אנחנו הכרנו את סמואל, שנהג לעלות כנער לברכת כהנים בבית הכנסת, וכמובן שעליית הכהן תמיד נשמרה בשבילו. הוא גילה שאמו לא יהודייה רק כשקיבל זימון מהצבא לקורס 'נתיב'. עולמו, מיותר לציין, חרב עליו. מאוחר יותר, כשהתגייר, הוא היה צריך לספר לרב בית הכנסת שכל השנים האלה הוא חי בהטעיה גדולה. אביו הכהן ואמו, שזייפה את מסמכי הגיור, הסתירו זאת ממנו כל השנים. הכעס ומשבר האמון במקרה כזה הוא עצום ומביא לתהייה מי בעצם הייתי עד עכשיו".

"גם אם מישהו יודע שפורמלית הוא לא יהודי", ממשיכה סמט למקרים אחרים, "הוא לומד על החגים כמו כולם, מתגייס כמו כולם ובעצם חי בזהות ישראלית. כשהוא מתגייר הוא צריך לעבור מזהות ישראלית ליהודית וזה לא פשוט. אפשר להיות גוי ישראלי, אבל באופן הזה אתה לעולם לא תהיה חלק מהעם ממש". התובנה הזאת מקוממת חלק מהם, אבל לחלק אחר היא גורמת לרצות לעבור תהליך של השתייכות. "זה מאוד מורכב, כי מהדהדת כאן השאלה כמה הם יצטרכו להשתנות עכשיו, ובכלל למה שישתנו ביחס למי שנולדו יהודים ומקיימים אורח חיים חילוני".

המתגייר, מסבירה סמט, נפגש עם עולם דתי ועם טקסים דתיים, "וזה עולם זר ומוזר שמעורר אצלם כל מיני תחושות". סמט מחזירה אל הציבור הדתי והלא דתי את כדור ההתמודדות עם הסטיגמות שהמתגיירים באים איתן. "הבעיה היא שלנו, לא של היהדות. המשמעות של 'קשים גרים לישראל כספחת' היא שאנחנו צריכים לבדוק את עצמנו, להעמיק בלימוד ולדעת להסביר". סמט מזכירה שגם בעלי תשובה נפגשים פעמים רבות עם עולם זר כשהם מבקשים להתקרב, "אבל אליהם הרבה פעמים מדברת ההתחברות לשורשים הקדומים של המשפחה. זה נוגע במשהו, מעלה טעמים וזיכרונות". לגרים, לרוב, אין שורשים וזיכרונות, מה שמצריך הסברים עמוקים שמעלים על נס את הגיונה של תורה, "בסופו של דבר זה מצמיח אותנו".

מוקש נוסף שעומד בפני המתגייר הוא היחס להורים ולמשפחה. הגר בעצם נולד מחדש, ואחרי שיקבל עול מלכות שמיים ויטבול הוא יעלה לתורה כ"בן אברהם". כשאחד מהוריו ילך לעולמו הוא לא יישב עליו שבעה. מצד שני, הם אנשים עם עבר. המתגייר צריך למצוא את עצמו בין הזהויות האלה. מצד אחד לא להתייחס אל העבר שלו בצורה מבזה ומבטלת, ומצד שני להתמיד עם הזהות החדשה.

"פתאום עוברים לצד המקבל"

שלומית (שם בדוי) נולדה בישראל לאם לא יהודייה ולאב יהודי. אמה ניסתה להתגייר שלוש פעמים, אבל לבסוף התייאשה מהתהליך. "אני גדלתי מתוך ידיעה שלהיות גוי זו בושה גדולה וסוד גדול. כל שנות הנעורים הסתרתי את זה, עץ השורשים שבניתי היה מלא שקרים", היא מספרת. בגיל 18 היא פגשה בחור והתאהבה בו. אחרי כמה שבועות, ברגע של קרבה, הוא אמר לה: "כל עוד את יהודייה, אנחנו לעולם נהיה ביחד". כשהיא שאלה "ומה אם אני לא יהודייה?", הוא צחק. אחרי שפתחה את תעודת הזהות והוכיחה שהיא לא יהודייה, הוא ניתק את הקשר. "הצד של אמי הוא מאוד קתולי, ואני בקשר מאוד חם איתם. כל הדבר הזה ביחד גרר משבר זהות גדול בגיל 18".

שלומית נישאה, התגרשה ולאחר מכן הכירה עוד בחור, שהוריו הציבו לו אולטימטום - זה או היא או אנחנו. הם לא רצו לשמוע על גיור או על כל אופציה אחרת. "אמרתי שאני לא נכנסת בין הבחור ובין ההורים שלו". בהמשך הכירה בחור דתל"ש, וכשהבינה שיש לו משפחה דתית ביקשה להיפרד. הוא התעקש, והיא פתאום התחילה לחשוב על הילדים שאולי יהיו לה יום אחד. "לא רציתי שהם יעברו את מה שאני עברתי. לא רציתי להושיב את הילד, שעוד לא היה לי, בגיל שלוש או ארבע או חמש ולהגיד לו 'אתה לא יהודי'".

שלומית החליטה להתגייר. התהליך שעברה היה לדבריה מהיר ולא פשוט. "דיברתי עם נשים שחזרו בתשובה. היה להן הרבה זמן להתבשל עם זה, אני הייתי צריכה תוך תקופה קצרה להיכנס לתלם, ללמוד ולשנן ולהתכוון ולרצות. מזל שהייתה לי אמונה גדולה ואיתנה. אם אין לך דת, נשאר לך רק אלוקים". הלימודים, היא מסבירה, הם לא קורס חיצוני שלומדים ועושים בו שיעורי בית. "זה משנה את הזהות שלך, משפיע על אורח החיים שלך, את חייבת להתיישר, להתלבש צנוע, לשמור. מה שהניע אותי היו הילדים שלי שעוד לא הכרתי".

ד"ר חנה ואביעד פרידמן מתל אביב ליוו 28 גרים בדרך אל היהדות עד בית הדין, בהם גם שלומית. היום הם בעיצומו של ליווי הגר ה‑29 שלהם. אחרי ניסיון של שנים ומגוון של מתגיירים ומתגיירות, הם משתפים בקשיים ובאתגרים שעומדים בפני מי שמתארח אצלם. דבר ראשון, אומר אביעד, היא עצם העובדה שהאדם צריך להתארח. "אנחנו תמיד מתפללים שנהיה מהנותנים, מהמארחים ולא מהמתארחים. כאן יכול להיות שהם אנשים מאוד חזקים בסביבה שלהם, ופתאום צריכים להיכנס למשפחה ולהיות מקבלים. הם לא תמיד יודעים מה מותר ומה אסור, כולם שרים שיר והם לא יודעים להצטרף".

להתגייר בזכות העברית

יעקב לייקי חוגג שלושה שבועות להיותו יהודי ולשם החדש שבחר לו. במקור הוא ג'קי, שזה לא רחוק, ובכל זאת לא קל לשנות שם. לייקי שייך לקבוצה השנייה של הגרים, אלה שמגיעים לעם היהודי מכל רחבי העולם. במקרה שלו מדובר באנגליה, שם גדל בכפר קטן למשפחה גויה ורחוקה מדת. לייקי עשה את מסלול הגיור שלו באולפן של 'עמי', ארגון הגיור האזרחי הגדול בישראל שליד ישיבת אור עציון. הדרך שלו לעם ישראל החלה לפני שבע שנים, עת הכיר באנגליה בחורה ישראלית בהפגנה ירוקה. "דברים קרו מאוד מהר, היא נכנסה להיריון, התחתנו אזרחית ועלינו לארץ". הם הסתובבו בצפון, "היינו חופשיים וטבעיים כאלה, גרנו בחוות ובכל מיני מקומות". לפני שלוש שנים נפרדו דרכיהם והם התגרשו, ויעקב שינה כיוון.

לייקי הגיע ליהדות דרך השפה העברית, אותה הוא דובר היטב. "דרך העברית הבנתי שיש כאן משהו מיוחד ויוצא דופן, הרגשתי רוחניות בשפה. אחר כך הבנתי שזו שפת הקודש, שקיבלנו אותה ישירות מה'". דרך השפה הוא החל לשאול שאלות, להיחשף לתפילות ולקרוא בסידור, "ואז זה כמו דומינו, אתה רוצה יותר ויותר". לפני שלוש שנים הוא החל לשמור שבת, ואחר כך נקרא לסדר עניינים דחופים בארץ מולדתו. "הייתי שם חצי שנה והרגשתי שאני מאוד מתגעגע ליהדות, לרוח של ארץ ישראל ולעברית". אחרי שתיים-שלוש בקשות לעבור בישראל תהליך גיור, הוא נענה בחיוב. ההורים שלו מאוד תמכו בתהליך, ואביו אפילו נכח ברגע הטבילה במקווה. יש לו משפחות רבות של חברים ומשפחה מלווה חמה, והוא משתדל להתמודד עכשיו עם החיים החדשים ועם גודל האחריות. אגב, הוא זה שמלמד את בתו הקטנה והיהודייה סיפורי תורה. האם נמצאת במקום אחר לגמרי.

למרות שלייקי מדבר על כל התהליך בשמחה ובחיוב, הדרך לא הייתה קלה. "באתי מעולם כל כך שונה, מתרבות אנגלית ורמת מוסר שונה לגמרי ועברתי טרנספורמציה גדולה. זה קשה לפעמים, לוקח לך הרבה זמן להאמין שזה אתה ושזה קורה לך".

עשית מעבר חד, איך עושים אותו מבחירה מלאה?

"אני גם שואל את עצמי ועונה שזה מה שאני רוצה. צריך הרבה אמונה, להאמין שמה שאתה עושה זה טוב ונכון, וצריך גם התמדה רבה. הבנתי שזה לא קל להיות יהודי, אבל כמו כל דבר שאתה עובד קשה ומתאמץ בשבילו ולפעמים אפילו דוחף את עצמך מעבר למה שאתה יכול, יש לזה שכר, ואתה מקבל תובנות וחוכמה וחוויות מאוד חזקות".

מי שליווה גרים יודע לספר שהם עוברים תהליך לא קל. פרידמן מספר על נשים שרצו אחרי הגיור להקים בית דתי או שומר מסורת. הנשים האלה לא הצליחו למצוא בן זוג שומר תורה ומצוות שייאות להינשא להן, ולכן נישאו לחילונים. "קיימת אצלם תחושה של 'הבטחתם לנו, עכשיו תעזרו לנו להקים משפחה', והרבה פעמים זה לא קורה". תמי סמט מצטערת על כך שאין ליווי לגרים אחרי הגיור. מהמשפחה המלווה, חמה ככל שתהיה, הם רוצים הרבה פעמים להתנתק, כי היא יודעת את סודם הגדול, "וגם לפעמים הם רוצים לצאת לדרך עצמאית ולא תמיד לקבל את הקודים של הקהילה שבה לוו".

בספר שכתב ד"ר נתנאל פישר, 'אתגר הגיור בישראל', הוא מתייחס לכך שבציבור הדתי כמעט לא מתייחסים לצורך בליווי הגרים. "כמה פעמים כתוב 'אמץ מתגייר'? מי מאיתנו פונה לחבר מהעבודה שיודע שהוא לא יהודי ואומר לו 'חשבת על גיור? אני אתמוך בך'". מחקרו של פישר הוכיח שהסיכוי של מתגייר שיש לו משפחה מלווה משמעותית לסיים את התהליך ולהפוך ליהודי, גבוה בעשרות אחוזים ממי שאין לו משפחה כזאת. "מכל הגורמים שנבדקו, זה הפרמטר המשפיע ביותר".

פישר לא מקל ראש במלאכת הליווי. פעמים רבות מדובר במתגיירת שהיא אישה צעירה ואם המשפחה בכלל לא יכולה להגיע לבית הכנסת בשבתות ולפגוש אותה. לפעמים המתגיירים מתביישים או שאינם אנשי שיחה. לפעמים אחרי שקיבלו ליווי מסור, הם מנתקים קשר בסוף התהליך והמשפחה מתקשה לקבל את זה. "יש כאן הרבה דברים מורכבים, וראוי למצוא פתרונות ולהכשיר משפחות לכך". פרידמן, כמו שאר המרואיינים בכתבה, קורא לקחת את המצב לידיים. "הרבה פעמים אומרים שהם בכלל לא רוצים", הוא אומר, "אם הם היו יודעים שהתהליך יהיה חיובי ויסתיים בטוב, הם היו רוצים. אם כל משפחה הייתה מקבלת על עצמה ללוות גר אחד, זה היה משנה הכול".

ofralax@gmail.com