הרב יוגב כהן
הרב יוגב כהןצילום: עצמי

לצערנו, בשנים האחרונות מעשי קלון של מנהיגים בישראל עיטרו את דפי העיתונים חדשים לבקרים.

העיסוק באמות מידה מוסריות שעל פיהן מנהיגים בישראל צריכים להיבחן, תפס נפח רב בתוכניות אקטואליה ובשיחות סלון. הדבר יכול ללמד כי נקודת המוצא של כולנו היא שמנהיג צריך להיות איש חזון ומעש שלא סוטה מדרך הצדק והמוסר הטבעית.

אולם למרבה הפלא, בסקירה היסטורית של צמיחת מלכות בית דוד האמונה על תיקון העולם, נמצא כי קיים דפוס פעולה דומה בצמתים מרכזיים המתבטא ביוזמת נשים הנחושות למפגש אישי לצורך אישות ועיבור בדרך השגה ערמומית. בנות לוט יזמו מפגש עם אביהן בדרך רמייה של השקייתו לשוכרה. תמר כיסתה את פניה ועמדה על אם הדרך כדי לזמן מפגש עם יהודה. ובשבועות נקרא במגילת רות כיצד נעמי יוזמת את גאולת כלתה בדרך של פיתוי ותחכום.

לאור אירועים אלו, ננסה להבין: מה ראתה החוכמה האלוקית לגלגל את נסיבות בניין מלכות בית דוד בדרכים אלו, שאינן על דרך היושר והצניעות?

לשם כך צריך להכיר כי בעצם מלאכת הבריאה נוצר מרחק בין הנבראים לבוראם. מרחק זה עתיד להצטמצם במהלך ההיסטוריה האנושית עד התחברות עצמית מחודשת של הבריאה עם שורשה. תנועת השיבה של העולם אל הבורא וחזון הגאולה מהווים תשתית לקיומה של המציאות, כפי שלמדו חכמים (פסחים נד, א) שיסוד התשובה ושמו של משיח קדמו לעולם. וכן דרשו: "'ורוח אלוקים מרחפת על פני המים' - זוהי רוחו של משיח" (בראשית רבה א, א). רעיון המשיח המוטל על כתפי מלכות בית דוד יתבטא בחשיפת היסוד האלוקי הקיים בבריאה על כל פגמיה וחסרונותיה.

תיקון שלם ואמיתי צפוי להאיר את אורו גם במחשכים הגדולים ובסיבוכי המציאות. צמיחת משיח בן דוד מתוך אירועי משבר הרחוקים מהסדר האנושי הרגיל, מעידה כי מהותו של המשיח לקום מהנפילות, ועל כך זכה לכינוי "בן הנפל" (סנהדרין צו, ב). ביכולתו של המשיח להפוך את הרע לטוב, ולהודיע לעולם כי האלוקות מופיעה גם בצדדים הרחוקים והשפלים, ואחדות אלוקית קיימת בכל מרחבי החיים (ע"פ זוהר ח"א, ד).

השפעת הניצוצות

במבט מעמיק יתגלה שהאירועים המסובכים בהיסטוריית שבט יהודה, העלו ניצוצות אור שהשפיעו על תכונותיה של מלכות בית דוד.

במעשה בנות לוט התחיל לצמוח רעיון המשיח, כדברי חכמים: "'מצאתי דוד עבדי', היכן מצאתיו? בסדום" (בראשית רבה מא, ד). גילוי העריות בתוך משפחתם היה מקרה חמור וקיצוני הזר לסדר הדורות התקין הנשמר אף בקרב אומות העולם, והביא להיווצרות עמים שהיו מגדולי צוררי ישראל. עזות הפנים הושרשה בטבע אומת מואב, ונוכחותה מונעת מזכריהם לבוא בקהל ישראל לעולם. אך מתוך התחברות בנות מואב עם ישראל, הניצוץ החיובי שבעזות הפנים יהווה יסוד חשוב בהנהגת מלכות בית דוד. מידת הרחמים הטבעית של ישראל צריכה השלמה של עוז ותקיפות כדי לבנות את דמות המנהיג האידיאלי, ושילובה של מואב בחוטר ישי מקנה זאת, כדברי הזוהר: "והמלכים חייבים להיות מזרע דוד, כדי שיהיו רחמניים מצד האב ואכזריים מצד האם" (זוהר רות קעז).

המפגש של יהודה עם תמר עורר אותו לקנות את מידת האמת לטבעו, ולהוריש אותה לזרעו לדורות עולם. טבעה של מלכות, של השררה, לפעול ככל העולה על רוחה גם כשמדיניותה פוגעת באזרחיה תוך סילוף הצדק והמוסר. אולם מלכות ישראל המיועדת לתקן את העולם מושתתת ביסודה על מידת האמת, כפי שהתברר בהודאתו של יהודה אשר זיכתה אותו בכתר מלכות. על כך דרשו חכמים: "אמר לו הקב"ה: אתה הודית במעשה תמר, יודוך אחיך להיות מלך עליהם" (בראשית רבה צט, ח).

יוזמת נעמי עוררה אצל בועז את מידת החסד שהתבטאה בהסכמתו לפרוש חסותו על רות ולהקים את שם המת על אחיו. מלבד מידת האמת שנקנתה על ידי יהודה ועומדת ביסוד מלכות ישראל, צריכה מידת החסד להוות חזון ומטרה ממלכתית. כשם שהנהגת ה' בעולם מושתתת על החסד, כך מלכות ישראל המייצגת את מלכות ה' מתחת השמיים צריכה לפעול.

באופן מעמיק, נפילותיהם של בני שבט המלוכה מעידות על כוחותיהם הגדולים וכישרונותיהם הברוכים. ככל שטמונים באדם כוחות גדולים של יצירה ומעשה, כך ההתמודדויות המונחות לפתחו יהיו רבות וקשות, ועל כך אמרו חכמים: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נב, א). בטבע שבט יהודה קיימת מנהיגות פורצת דרך, המיועדת להוביל את העולם אל עבר ייעודו. תכונה זו המזמנת לפתחה אתגרים ונפילות, טומנת בחובה גם יכולת קימה מעפר הנפילה, ובזכותה יהודה קיבל את מלכות ישראל.

במקרים שסקרנו בולט מקומה של האישה בבניין מלכות בית דוד. מעשי הנשים בצמתים המרכזיים של השושלת תרמו תרומה מכרעת להמשך תהליך זיקוק הרעיון של המשיח, עד שהתגלה בבית דוד. הדבר מלמד כי מלכות ישראל השואפת לתיקון העולם והאדם, צומחת ועולה מהשלמה הדדית של זכר ונקבה אשר חיבורם מהווה את שלמות האדם, כפי שהתורה מעידה: "זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם" (בראשית ב, ה).

מתוך הספר החדש 'תחת כנפי השכינה', ביאור עיוני ומהלך אמוני למגילת רות