בשבועיים האחרונים שוטף העולם גל מלחמה ב-BDS ובחרמות השונים נגד ישראל.
זה החל בכנס שארגן שגריר ישראל באו"ם דני דנון - ושבו לראשונה נעשה דיון שהוא במהותו פוליטי וקשור לטובתה של ישראל - באולם העצרת הכללית של האו"ם.
זה נמשך בשורה של פרסומים נגד החרם על ישראל - והגיע לשיאו בתחילת השבוע כשמושל ניו יורק חתם על חוק שפוגע קשות במי שמנסה לפגוע בישראל בשיטת החרם והסנקציות.
הנושא הפך מבעיה שהיא נחלתה של ישראל ויהודים בתפוצות - לנושא גלובלי על סדר היום הבינלאומי. איך זה קרה בלי השקעה שקל אחד יותר בתקציב הזעום שמקדישה מדינת ישראל לנושא?
ראשית, האירוע באו"ם עשה את שלו. האו"ם אמנם אינו גוף בעל שיניים אמיתיות - אבל עדיין נחשב במה בינלאומית מכובדת. העולם מפרש את עצם הכינוס שנערך נגד ה-BDS בעצרת הכללית כמשהו שניתן לו לגיטימציה - גם אם לא ברור בדיוק אילו נסיונות נעשו (והיו כאלה, נ"ק) למנוע את קיומו של האירוע.
שנית, מתקפת ההסברה היתה הפעם משולבת. לניו יורק התקבצו משלחות רבות לא רק בשביל הכנס באו"ם, אלא גם לקראת הצעדה למען ישראל שהתרחשה בתחילת השבוע. כל משלחת כזאת רצתה שיראיינו נציג משלה - ובשל ריבוי הגופים - אינספור ראיונות כאלה התפרסמו לא רק אצלנו כאן אלא בכלי תקשורת רבים בארה"ב וברחבי העולם כולו.
במהלך השבועיים האלה דחתה אגודת האנתרופולוגים האמריקנית, שקיבלה המלצה להחרים אקדמית את ישראל, את הנושא שירד לגמרי מסדר היום. הארגונים המחרימים את ישראל אמנם מחו מול הצעדה וגם מול האו"ם - אבל מרבית כלי התקשורת באמריקה בחרו הפעם להתעלם מהם.
בכלל נרשמה ירידה משמעותית בתלונות נגד ה-BDS - ואחרי העדויות המצמררות ששמעתי במו אוזני בניו יורק ממי שנפגעו מהארגונים האחראים להסתה ולאנטישמיות הזאת - זו בשורה משמעותית.
השאלה היא האם לבליץ ההסברתי הנוכחי יהיה אפקט מתמשך? שנת הלימודים בקולג'ים ובאוניברסיטאות בארה"ב כבר מסתיימת - וכך גם באירופה. אמנם מחרימי ושונאי ישראל לא שובתים בקיץ - אבל הבעיות המשמעותיות יותר מתעוררות בזמן הלימודים.
במשרד החוץ נאבקים ב-BDS כבר תקופה ארוכה מתחת לרדאר - ורואים הצלחות. בארה"ב קמים עוד ועוד צעירים שאינם מוכנים להשלים עם התופעה ומתגייסים נגדה בהמוניהם. חלקם כלל לא יהודים וללא קשר קודם לישראל.
את המומנטום ממשיכים ארגונים יהודיים מקומיים - וכאן כבר הכסף משנה פחות - והמוטיבציה של המקומיים יותר.
האם זה יימשך לאור זמן? ימים יגידו. כך או כך, נראה שהמאבק ב-BDS תפס כיוון חדש ורענן שיכול לשנות את התמונה העגומה יחסית.