לא משנה איזו תמונה יעלה טל מוסרי לעמוד הפייסבוק הרשמי שלו, הוא מיד יקבל המוני נאצות משל היה הפרופסור אמיר חצרוני בעוד פוסט הגות שמשמיץ קבוצת אוכלוסייה כלשהי.
"בזה שהוא עזב את ערוץ הילדים ועבר לניקלדיאון - הוא בגד בעם שלו", מסביר בפשטות מגיב בשם גיל, אדם באמצע שנות העשרים לחייו. אחד אחר לא מתאפק וטוען שמוסרי הוא "עוכר ישראל".
התגובות הקשות זוכות לאלפי לייקים (!) ומוסרי, כך נדמה, לא חושש מהסערה ומקפיד להעלות עוד ועוד תמונות המרימות להנחתה למעריציו (?) האובססיביים: תמונה שלו מחופש לשודד ים, שכמתבקש - גוררת כינוי גנאי בנוסח "בוגד ים!" ואחת אחרת כשהוא טמון בתחפושת של עבד מצרי והפסוק "עבדים היינו לפרעה במצרים" שתוביל את אחד מהגולשים לאחל לו שיקבל את עשר המכות, לא פחות.
"אני נהנה להיות בחברת ילדים ואני חש שזה הייעוד שלי. מקובל בתעשייה להתחיל במדיה שמיועדת לילדים כדי לקפוץ אחר כך קדימה - לעולם המבוגרים. הפסגה מבחינתי היא עולם הילדים עצמו. ואני אומר את זה בסימן קריאה"
"זה יצא משליטה", מסביר מוסרי בחיוך רחב, לבוש כהרגלו בחולצת טריקו צעירה עם כיתוב באנגלית חרף ארבעים שנותיו. "אני אישית לוקח את זה בהומור", הוא אומר בפשטות. אבל אל תיתנו לעצמכם לטעות, מדובר בסיפור לא קל, רווי אמוציות של ילדים ומבוגרים שהרגישו שכוכב הילדים שלהם מכר את נשמתו בכך שעבר מהערוץ שעליו גדלו לערוץ המתחרה.
נדמה שחוץ ממך, כל היתר לקחו את זה מאוד קשה.
"אני חושב שכל מי שיש לו הומור וראש בין כתפיו - מיד מבין שכל העניין עם ה'בוגד' הוא בדיחה שהיא לא פחות מנהדרת. הבדיחה הזו גרמה לי להיות בקשר הרבה יותר טוב עם הקהל הגדול של יותר ממאה אלף איש שעוקב אחריי בפייסבוק - חלק לא מבוטל מזה בזכות הוויראליות של הכינוי 'בוגד' וכל היצירתיות של הגולשים, שפרצה דרך סרטונים ויראליים וממים שמדברים על 'הבגידה של טל מוסרי'".
כשאנחנו מנסים בכל זאת להסביר למוסרי כי מאפייני התגובות מציגים אכזבה רבתי עד כאב מהמעבר שלו למתחרים, הוא מגלה לנו סוד קטן. "הרבה אנשים שכותבים לי 'בוגד' וכל זה, שולחים לי הודעות בפרטי מיד לאחר מכן ומדווחים לי שהכול נאמר בצחוק... כל הפרטים שמורים במערכת, אני רציני לגמרי".
רוצה ליצור תוכן
טל מוסרי, 40, נשוי ואב לליבי (8) ודריה (4) ומתגורר בתל אביב שבה גדל. בילדותו למד במגמת תיאטרון בבית הספר לאמנויות בעיר והשתתף בתכניות טלוויזיה, ביניהן 'תופסים ראש' ו'לא כולל שירות'. בצבא שירת בלהקת חיל החינוך ומאז שהשתחרר, כבר כמעט עשרים שנה הוא משמש פסקול של עולם המדיה לילדים.
תחילת דרכו בערוץ הילדים, שם שהה 18 שנה ועשה כל מה שאפשר לעשות בערוץ מסוג זה: הנחה עשרות תכניות, ביניהן 'ששטוס', 'הכיתה המעופפת', 'המקום האמתי', 'ניפגש בסיבוב', 'צ'מפיונסניק' ועוד. הוא שיחק ב'גאליס', 'השמינייה', 'האי', 'שכונה' ו'נעלמים' ובעוד סדרות רבות, ועסק אף ביצירת תכניות כמו 'מיץ ושיר'. "בתחילת הדרך, כשעשיתי את האודישן כדי להתקבל כמנחה בערוץ הילדים, שאלו אותי אם אני אוהב ילדים", הוא מספר. "זו שאלה מכשילה כי כל מה שאני אענה - לא יהיה טוב, כי איזה ניסיון יש לי עם ילדים כשאני רק בן 21? אז עניתי להם בכנות שלא, אין לי ניסיון עם ילדים, אני לא מכיר את הקהל הזה, אבל אשמח לנסות".
התשובה האמתית הצליחה למוסרי. הוא התקבל לערוץ כמנחה, וההיסטוריה החלה לכתוב את עצמה בהצלחה רבה."אני חי אורח חיים תל אביבי, אבל אני מחובר לשפה העברית, לארץ ישראל ולערכים המסורתיים. אנחנו כל שבת אנחנו עושים קידוש, חגי ישראל מאוד מרגשים אותי ובמיוחד החגים שנחשבים 'דתיים'. אנחנו עורכים ליל הסדר ושומרים יום כיפור, נהנים לחוש את האווירה של הקדושה"
מה אתה רואה בטלוויזיה?
"מעבר לסדרות ילדים שלי שאני תמיד אוהב לראות איך יצאה ההפקה, וסדרות ילדים של אחרים - כדי ללמוד מהן, אני רואה בעיקר ספורט. אני מאוד אוהב כדורגל מהליגה הספרדית והאנגלית, ועכשיו אני מחכה ליורו כדי לחגוג בערבים עם החברים על כדורגל טוב. בחדשות אני צופה מדי פעם. בעבר הייתי מכור, אבל היום זה פחות מעניין אותי. אין לי זמן למבוגרים. יום יבוא ואתבגר", הוא מבטיח, למי ששאל על תאריך תפוגת נעורים.
היעד: עולם הילדים
מוסרי עובד קשה, ללא ספק. לצורך הריאיון היינו צריכים להידחס איכשהו ללו"ז הצפוף, בין הופעות באילת ובים המלח ועבודתו השוטפת בטלוויזיה. אבל חרף הפעילות השוטפת, בשבת מקפיד מוסרי להניח את הטלפון בצד. "זה מנהג שאני נוהג לקיים בחודשים האחרונים", הוא חושף. "אני מאוד מחובר לשורשים שלי וליהדות, למרות שאני מכור לטלפון ולעבודה, ומגיב כל הזמן לגולשים שכותבים לי ברשת; אבל זהו, הוצאתי את כל זה החוצה בשבת וזה עשה לי טוב מאוד, והכי חשוב - למשפחה".
איך אתה מגדיר את החיבור שלך למסורת?
"אני חי אורח חיים תל אביבי, אבל אני מחובר לשפה העברית, לארץ ישראל ולערכים המסורתיים. כל שבת אנחנו עושים קידוש, חגי ישראל מאוד מרגשים אותי ובמיוחד החגים שנחשבים 'דתיים'. אנחנו עורכים ליל הסדר ושומרים יום כיפור, נהנים לחוש את האווירה של הקדושה, והכי הכי אני אוהב את ראש השנה".
איזה סוג של אבא אתה? יש ערך מוסף לאבא שהוא גם כוכב ילדים?
"אני מאוד אוהב להיות האבא הרגיל. טוב, אולי יש ערך מוסף שאני יודע לספר טוב סיפור", הוא צוחק, "אבל יש הפרדה מלאה בין מה שאני בערוץ לאיך שאני בבית. אני הולך עם ילדיי לים כמו כל אבא והילדים שלי לא גדלים מאחורי הקלעים של אולפני הטלוויזיה. אני מביא אותם לעבודה אבל לא הרבה פעמים".
משגעים אותם בבית ספר על אבא שלהם?
"ממש לא, הילדים שלי בחינוך אנתרופוסופי, מתייחסים שם לדעתי קצת אחרת לכל העניין הזה של פרסום, ומסכים שם הם לא חזות הכול. יש חיים.
"אני נהנה להיות בחברת ילדים ואני חש שזה הייעוד שלי. מקובל בתעשייה להתחיל במדיה שמיועדת לילדים כדי לקפוץ אחר כך קדימה - לעולם המבוגרים. אני בפירוש לא נמצא כל השנים האלה בהצגות ובערוצי ילדים כדי שבסופו של דבר אעשה את המעבר לפריים טיים של ערוץ 2. אני מאוד אוהב את העבודה שלי וכל בוקר קם להרפתקה אחרת של צילומים או הצגות בכל הארץ. הפסגה מבחינתי היא עולם הילדים עצמו. ואני אומר את זה בסימן קריאה".
עד מתי?
"אני לא מתייחס לגיל. בשביל יצירה צריך גם את הקהל, וכל עוד הוא מוחא כפיים ומצביע ברגליים - אני אהיה בשבילו שם. החוזה שלי הוא עם קהל הילדים ולא עם שום ערוץ. כל עוד הילדים יבואו - אני אהיה שם בשבילם".
גם בגיל שישים?
"אני אשמח".
הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם", מגזין הנוער של עולם קטן.
לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן