בעוד קצת יותר משבוע יתקיים בבריטניה משאל גורלי – האם להישאר באיחוד האירופי או לנטוש ולחזור לעצמאות הבריטית.
סקרים אחרונים מלמדים על יתרון משמעותי לתומכים בפרישה. על הסוגיה והשלכותיה שוחחנו בערוץ 7 עם פרופ' דרור ורמן, מומחה לבריטניה איש האוניברסיטה העברית.
פרופ' ורמן, דיקן הפקולטה למדעי הרוח, סבור כי מאחורי הלבטים שיביאו להכרעה יש שיקולים רציונאליים ושיקולים רגשיים. הרציונאליים שבהם כוללים את טענת המצדדים בהישארות ולפיהם הוכח שסכנה גדולה צפויה מנטישת האיחוד האירופי.
לטעמו של פרופ' ורמן אמנם לא מדובר בסכנה עצומה כפי שהיא מוצגת, אלא לכל היותר ירידה של שני אחוזים בתל"ג, ובכל זאת גם אם לא מדובר בקריסה הרי שהירידה הזו מדאיגה את הבריטי הממוצע.
מנגד נמצא השיקול הרגשי, "השיקול מהבטן" שמקבל מומנטום ותנופה משמעותית בתקופה זו. שיקול זה "ראשיתו בגאווה הבריטית, תמיד היו אלה שחשבו שבריטניה לא צריכה לכפוף את ראשם לבירוקראטים מבריסל ולזה נוסף החשש והפחד ממהגרים שלוקחים מקומות עבודה. זה גל מוכר מהעולם המערבי גם במקומות אחרים. זה הנמר שעליו רוכב המחנה שרוצה לצאת".
ומה לגבי אופציית ביניים, כזו שתאפשר ניתוק חלקי של בריטניה מהאיחוד? פרופ' ורמן סבור כי כל אותה רשימת הטבות שניתנו לבריטניה נועדה להיות פשרת ביניים, אך בפועל למעט לכמה כלכלנים היא אינה ברורה לאשורה לאזרח הבריטי שברחוב. זאת לעומת הקושי לשווק את האיחוד האירופי כאטרקטיבי לנוכח הכישלונות והמשברים מול יוון וכו'.
להערכתו של ורמן "תומכי העזיבה מדמיינים איזה אמצע כי ההנחה היא שיצאו מהאיחוד האירופי אבל יישארו בשוק האירופי המשותף. האם זה יקרה? האם אחרי שהם יבעטו ויתנו סטירת לחי לאיחוד האירופי הם יקבלו מו"מ על תנאים מועדפים ובריטניה תישאר עם היתרונות הכלכליים בלבד? יש אמנם תקדים והוא התקדים הנורבגי שנמצאת בשוק המשותף אבל היא לא באיחוד האירופי, אבל שם המו"מ לא התנהל מול מישהו שקם ועזב. אם הם יבחרו בעזיבה הגירושין יהיו ארוכים ומסובכים".
בעקבות הדברים נשאל פרופ' ורמן על הייחודיות שאותה שמרה בריטניה לעצמה מול שאר מדינות האיחוד, והדוגמא המרכזית היא המטבע שנותר כפי שהיה מבלי לקבל את היורו כמטבע בבריטניה – האם אין בכך ראשיתו של תקדים ליחס מיוחד לבריטים?
ורמן מאשר שאכן "תמיד הכירו במעמד המיוחד שלנו והמטבע הוא רק דוגמא. מה שהשיג ראש הממשלה בדיונים האחרונים זה עוד קצת מזה, ולכן הם אומרים תישארו איתנו ואל תיקחו סיכון וכך תוכלו להשפיע מבפנים על מדיניות האיחוד. זו למעשה עמדת המצדדים בהישארות אבל הצד השני לא רואה זאת כך בכלל".
ומה באשר לראש הממשלה הבריטי, דיויד קמרון, שכלשונו של פרופ' ורמן "הבטיח את המשאל כתרגיל בחירות ולא ציפה למצב שהגיע אליו עכשיו"?
לדבריו קמרון כעת מצוי בעמדת מגננה. "הוא מקורב לאליטות, שכולן כאיש אחד, למעט כמה פוליטיקאים, נגד עזיבה. כך גם קמרון. זה קצת דומה למה שקורה בארה"ב עם טראמפ – מרידה של ההמון נגד האליטה השלטת. הדמות האנגלית הדומה ביותר לטראמפ הוא ראש עיריית לונדון, בוריס ג'ונסון, שמנצל את אותו סוג של אנרגיה".
להערכתו של פרופ' ורמן תוצאות משאל מנוגדות לעמדת קמרון עשויות לקבור את הקריירה הפוליטית שלו. "זו תהיה סתירה ישירה לקמרון. הוא מפנה את הבמה לפוליטיקאים של הלייבור בתקווה שהם יעזרו לו לצאת מהמצב הזה. הוא פגוע. כפוליטיקאי מחושב בדרך כלל הוא לקח הימור מאוד לא נכון וכעת הוא נלחם על חייו הפוליטיים".
איך קרה שקמרון שהבטיח את המשאל לפני הבחירות אכן נאלץ לקיים את ההבטחה ולא הצליח לחמוק ממנה, כפי שאולי היו עושים פוליטיקאים במקומות אחרים במזרח התיכון? "הוא חי בארץ שבה מקיימים הבטחות", מסביר פרופ' ורמן ומזכיר שגם את המשאל על סקוטלנד קמרון לא רצה אך נאלץ לקיים.
באשר לסיכויי התוצאות אומר ורמן כי "במשך שבועיים שלושה הייתי משוכנע שהזהירות תגבר, ולמרות המומנטום של תומכי העזיבה, הקפיצה אל לא נודע מפחידה מהישארות. מצד שני כל אחד יכול לקוות שהאחרים יחזיקו אותו וזה לא יקרה. היום אני כבר לא משוכנע שהעזיבה תיכשל, אבל אם הייתי צריך להמר הייתי מהמר שהם יישארו".
באשר לעמדתו האישית מסביר פרופ' ורמן כי כאריש אקדמיה סביר להניח שלו היה בבריטניה היה גם שם חלק מהאקדמיה ומהאוניברסיטאות ולכן היה מונע מהשיקולים של האוניברסיטאות המתנגדות כולן למהלך הפרישה "כי האיחוד האירופי נותן להם יתרונות כלכליים גדולים, גישה למאגרי מידע ומחקר, ישנם הסכמים פנימיים. את כל זה הם יפסידו.
"לכן לו הייתי שם הייתי בסקטור שאין לו ספק, אבל גם בלי זה, לו הייתי שם הייתי מתגייס לטובת המחנה שמתנגד תגובה מהבטן ולהפחדות. אחת ההפחדות שנשמעות מתומכי העזיבה היא החשש ממה שיקרה אם טורקיה תצטרף לאיחוד האירופי ושמונים מיליון מוסלמים יבואו לקבל ג'ובים בבריטניה. זה שיח הפחדה שעובד. אם הייתי שם הייתי נאבק בשיח הפחדה כי לא זו הדרך שבה צריך לקבל החלטות".
באשר לחשש זה אומר ורמן כי "לבריטי הממוצע יש ממה לדאוג אבל הסיבות הן לא מהעניין הזה. בריטניה מקבלת היום למעלה משלוש מאות אלף מהגרים, מחציתם מהאיחוד האירופי והשאר מכל שאר העולם. זה הרבה יותר מהיעד של מאה אלף המהגרים שהמומחים הבריטים אומרים שצריך אותו כדי לקיים את שוק העבודה.
"הבריטי הממוצע מסתכל על האיחוד ועל הקשיים שלו לנהל רפורמות, על כך שהוא חיבר בין מדינות עניות ועשירות יחד בלי לחשוב על פערים. אז אני לא אומר שהאיחוד הוא צעד נפלא שעובד אבל עזיבה היא לא הצעד הנכון. אם הייתי בריטי הייתי מודאג, אבל הייתי מפנה את האנרגיה לאפיק אחר".