התחלה: לפני כמעט 40 שנה. בבית חולים הקריה בתל אביב. בן למשפחה של חמישה ילדים. "אני אחד לפני אחותי הקטנה יפית". את ילדותו העביר בבני ברק.
בני ברק: בתקופה שבעיר גרו הרבה כיפות סרוגות. "עד גיל 10 לא האמנתי שיש אנשים שנוסעים בשבת. אני ממש זוכר את השבת ההיא שהלכתי לחבר שגר בקריית הרצוג וחציתי את הכביש הסואן ברחוב ז'בוטינסקי. הייתי בשוק אמיתי".
אמא שלי: שושנה פריד (66). "הקדישה את חייה לגידול ולחינוך חמשת ילדיה. הפער בין אחי הגדול לאחותי הקטנה הוא 16 שנים, כך שבמשך הרבה מאוד שנים היא טיפלה בילדים וידעה לתת לכל אחד את ארגז הכלים שדרוש לו. אין דבר נעלה בעיניי יותר מגידול ילדים, והלוואי שהייתי יכול להתמסר לכך עם בנותיי".
אבא שלי: שלום פריד (69). במשך שנים עסק בענייני קבורה עתיקה ומצא פתרונות הלכתיים לבנייה וסלילת כבישים במקומות שבהם נמצאו קברים בחפירות. "גם כשהיה עשר שנים באוסטריה, הקדיש את ימי ראשון לשיקום בתי קברות יהודיים באירופה. לאבא יש את האמת שלו והוא הולך איתה עד הסוף. לא משנה מה התוצאות או המחיר".
עזרא בני ברק: היה חניך שרוף. "מאוד אהבתי ללכת לסניף. בכל שבת הייתי מחכה שכבר תגיע השעה ללכת לשם". בכיתה ח' נבחר להיות רב פורים של הסניף. "אני אפילו זוכר עד היום את הפעולה שהעברתי בשבת זכור".
חברים לחיים: "יש חברים שהיו איתי בעזרא והם חברים טובים שלי עד היום, ויש הרבה שאני זוכר לטובה אבל השנים הרחיקו בינינו". לאחרונה השתתף בכנס 60 שנים לסניף. "היה ממש נחמד לראות את כולם ולאן החיים לקחו אותם. פתאום האנשים שאתה זוכר כילדים הפכו להיות מורים, עורכי דין ועוד".
יסודי: למד בממ"ד לבנים סגולה, "שהיה קרוב ממש לבית". המורה למלאכה בבית הספר הייתה דודתו. "בכל יום היא הייתה שולפת תלמידים מהכיתה שיעזרו לה. כולם רצו שתוציא אותם מהשיעור, רק אותי היא אף פעם לא בחרה. בדיעבד התברר שאמא שלי ביקשה מאחותה שלא להוציא אותי בזמן השיעור".
תיכון: בוגר ישיבת בני עקיבא נתניה. "ברוב תקופת התיכון ההורים שלי גרו בחו"ל, והפנימייה הייתה בעצם הבית שלי". בשבתות חופשיות התארח אצל סבתו או אצל אחיו הגדול שהיה כבר נשוי. "מהישיבה עצמה אני זוכר דברים טובים, בעיקר בקטע החברתי". מתגעגע לשבתות ישיבה ולימים נוראים בישיבה, אבל לא שוכח שכתלמיד עשה הכול כדי להשתחרר מהם.
צבא: שירת ברבנות הצבאית כמש"ק דת בגדוד 432 של גבעתי. עם השחרור מהצבא פנה ללימודי תואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת באוניברסיטת בר-אילן.
תקשורת: "זה היה המסלול היחיד שכלל תקשורת, וכבר אז מאוד רציתי להתחבר לתחום. בדיעבד דווקא תחום מדעי המדינה היה מרתק בעיניי, והתחום העיוני בלימודי התקשורת היה קצת פחות מעניין".
מצאת החמה: לאורך כל תקופת הלימודים עבד בחנות לפיתוח תמונות כדי לממן את שכר הלימוד. "הייתי לומד עד שלוש וחצי ועובד מארבע עד חצות. תקופה מאוד אינטנסיבית אבל מאוד מהנה".
החצי השני: עינב פריד (39), לשעבר שגיא. כיום עובדת כעורכת משנה בטלוויזיה ושותפה לפרויקטים שונים. "היא באמת החצי השני שלי והאהבה של חיי, קולטת אותי ממרחקים ומבינה בדיוק מה אני צריך בכל רגע. כשאני רואה אותה עם הבנות, אני מודה לקב"ה שהיא זו שנמצאת איתן רוב הזמן. באמת זכיתי באשת חיל".
הנחת: שתי בנות. הבכורה מאיה בת שש וחצי, "הילדה הכי מרגשת שיש. אצילית חכמה ואוהבת לעשות לנו הופעות בכל שבת". הקטנה תמר בת ארבע וחצי, "ילדה מבריקה וחדה מאוד. החדות ומהירות המחשבה הופכות אותה לילדה מצחיקה עם הומור מושחז וחכם".
צמד חמד: אין כמו בנות. "הילדות שלי הן החברות הכי טובות וצמודות זו לזו מהרגע שהן חוזרות מהגן ומבית הספר, ועד הרגע שהן הולכות לישון אחרי שיחות עומק".
אבא של שבת: "החיבור שלי אליהן הוא עצום, ומכיוון שאני לא רואה אותן הרבה באמצע השבוע, אני מנסה לנצל כל רגע בסוף השבוע כדי להיות איתן. אני לומד מהן המון והנחת שלי מהן עצומה".
רדיו ללא הפסקה: במשך חמש שנים כתב את התוכנית של דידי הררי וניהל את אתר האינטרנט של רדיו ללא הפסקה. "זו הייתה תקופה נהדרת בחיי. הגעתי לשם כשלא היה לי מושג בכלום, והמקום הזה עיצב אותי מבחינה מקצועית ולימד אותי את כל עמודי הבסיס למקצוע. דידי הררי לימד אותי מה זה רדיו ואיך לכתוב הומור".
דידי: "קדושת המיקרופון אצלו הייתה טוטאלית. העובדה שהתחלתי את דרכי ברדיו אצל שדר הרדיו הכי גדול שהיה אי פעם בישראל, פיתחה אצלי הרגלים מקצועיים טובים. עד היום אני חבר שלו ושל חברי הצוות, ומדי פעם אני אפילו כותב כמה בדיחות לתוכנית, סתם בשביל הכיף".
דתי ברדיו לא דתי: מעולם לא ראה בעיה בעבודתו ברדיו לא דתי. "בתקופתי היו לא מעט דתיים ברדיו ללא הפסקה, כמו אריאל שנבל, רועי שרון, ניסים משעל ועוד רבים וטובים. אם אתה שלם עם מי שאתה ומה שאתה רוצה להיות, אתה יכול להכיל כל אדם".
תובנה: "צריך ללמוד להסתכל מעבר ללבוש ולצבע הכיפה. יש שם אנשים שלמרות שהם לא שומרים תרי"ג מצוות, הייתי שמח אם הערכים והמוסר שלהם היו גם לאחרים".
רדיו קול חי: במשך שלוש שנים שימש מנהל התוכניות ברדיו קול חי. "האנשים ברדיו קול חי נפלאים. חדוות היצירה שלהם והרצון הכן לעשות רדיו לציבור החרדי, שמגיע לו רדיו, מעוררים השראה".
רדיו לדתיים: "כשהגעתי לקול חי ניסינו לדבר לכל הקהל הדתי באשר הוא. הסינון של התכנים היה לפי הרף של הציבור החרדי, אבל היו לא מעט תכנים שדיברו אל הציבור הדתי-לאומי ברף הזה".
לא בשבילו: במהלך השנים שבהן שימש כמנהל התוכניות ברדיו קול חי הרגיש שהגישה השתנתה. "התוכן הפך לחרדי בלבד. אז הבנתי שהגיע הזמן להמשיך הלאה". ההצעה מרדיו גלי ישראל הגיעה כנראה בעיתוי מצוין.
גלי ישראל: בשש השנים האחרונות משמש כמנכ"ל רדיו גלי ישראל. "החלטתי לבנות רדיו מוטה אקטואליה, ברמה הכי מקצועית שאני יכול".
משפר קליטה: בשלב ראשון התמקד בשיפור רמת הקליטה. "כשהגעתי לרדיו לא הייתה קליטה ואי אפשר היה להאזין לו. לכן את שנותיי הראשונות ברדיו הקדשתי להקמת אתרי שידור חדשים ולשיפור הקליטה. לאחר שבנינו שני אתרי שידור, התחלנו לאסוף חזרה את המאזינים שחיכו לרדיו משלהם".
רדיו משלנו: "בנינו רדיו שמביא אג'נדה אחרת מזו שמסתובבת בתקשורת הכללית. רדיו ששואל שאלות אחרות ומקשה בנקודות שבאמצעי התקשורת האחרים מוותרים. רדיו שהוא חלק מהעם ולא גורם לרוב העם להרגיש שהוא נגדו".
קול אחר: לשם כך הביא אל מאחורי המיקרופון שלל כוכבים, ביניהם קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל, "שניהם עיתונאים מקצועיים עם רקורד מוכח". עוד הביא את, תנשמו עמוק: שרה ב"ק, אלעד קינסט, מנחם הורוביץ, חנוך דאום, דליק ווליניץ, יפעת ארליך, ארז תדמור, יוסי בן עטר ועוד.
והרכש החדש: לאחרונה החלו לשדר מדי יום יותם זמרי ונועם פתחי, אושיות פייסבוק מוכרות "שהולכים להביא אחלה תוכנית שתהיה אקטואלית, נוקבת וחדה, אבל גם קלילה ומצחיקה. שווה להאזין".
מגמת עלייה: לאחר עבודה קשה וסיזיפית ההכרה בקרב המאזינים במגמת עלייה. "אנחנו בעלייה מתמדת. בכל סקר המספרים עולים ועולים, וכל שנה אחוז המפרסמים החוזרים שלנו גדל לאין שיעור".
אם זה לא היה המסלול: "אין לי חלומות להיות מישהו אחר. אני אדם טוטאלי ומאמין שלכל כיוון שהקב"ה לוקח אותי אני צריך לעשות בו את המקסימום".
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב: כל בוקר מעיר את שתי בנותיו כשברקע מתנגן שיר אחר. אחרי שהן קמות ומתארגנות, הוא מתפלל, לוקח את הגדולה לבית הספר וממשיך לעבודה. היום מאוד אינטנסיבי ומרתק. חוזר הביתה בשעות הערב המאוחרות. אבא של שבת, כבר אמרנו.
מוזיקה אהובה: הבחירה היא חד משמעית: מוזיקה ישראלית. "אין סגנון אחד שאני אוהב, אבל אני נהנה מכך שהשיר בעברית. אוהב מאוד את כוורת וגם הייתי באיחוד האחרון שהם עשו".
השבת שלי: המון זמן איכות עם המשפחה והבנות. "הן באות איתי לבית הכנסת ומשם לגן השעשועים. חשובה לי מאוד גם המנוחה ומילוי המצברים לקראת השבוע החדש שבפתח".
אוכל: אוהב לבשל והרבה. "האוכל האהוב על הבנות שלי הוא קציצות ברוטב עגבניות שאני מכין. אני גם אוהב להכין פיצות, בלינצ'סים, בקר ביין וכמו כמעט כל גבר דתי - חמין".
אחזקת הבית: עושה לא מעט עבודות בית, אבל מכיוון שלא נמצא הרבה בבית - מרגיש שהתרומה למאמץ המשפחתי לא מספיקה. במהלך שטיפת הכלים שם לעצמו אוזניות ומאזין, איך לא, לרדיו גלי ישראל דרך האפליקציה בטלפון, "זה הופך את החוויה לנעימה הרבה יותר".
דמות מופת: "יש המון אנשי רוח ורבנים שאני רואה בהם מופת, אבל אני לא מנסה לחקות אף אחד, רק לחיות את החיים שלי בדרך הכי ערכית והכי שלמה שאני יכול".
משאלה: בכל בוקר בסוף התפילה מבקש שלושה דברים: "שתהיה בריאות מלאה לבנות שלנו ולנו, שנצליח לפרנס את הבית בכבוד ונדע לשמוח בחלקנו, ושנראה את הבנות גדלות להיות ערכיות ומצליחות. אלו המשאלות היחידות שלי בחיים".
rivki@besheva.co.il