חוכמת שלמה

בניין הדירות בשדרות דוד המלך 51 נראה כמו כל אלה שלידו.

חלק מרחוב מרכז-תל-אביבי טיפוסי, רגוע ושליו יחסית לעיר, בלי שום רעש מיוחד פרט לסירנות האמבולנסים הנכנסים לבית החולים איכילוב. שום שלט אינו מסגיר את העובדה שכאן התגורר במשך שנים הרב הראשי הראשון לצה"ל, שבהמשך היה גם לרבה של תל אביב ולרב הראשי לישראל, הרב שלמה גורן.

דירתו של הרב נשמרה כמו שהיא. כמעט לא השתנתה מאז שנפטר במרחשוון התשנ"ה, לפני עשרים ואחת שנים. במשך שנים נשמר כאן ארכיון כתביו של הרב גורן, ולאחרונה הוא חזר להיות בית מגורים, כאשר נכדתו של הרב עברה להתגורר בו. אבל העבודה הארכיונית עדיין נמשכת, וכעת אחד מפרותיה יוצא לאור: ספר חדש, ובו כתבים של הרב גורן המשקפים את משנתו. את הספר ערך קובי דמבינסקי, שהקשר הייחודי שלו עם הרב גורן התחיל כבר בהיותו בן שלוש וחצי.

קדיש יתום מילה במילה

קובי דמבינסקי (36) מתגורר היום בפדואל עם רעייתו וארבעת ילדיו. בהכשרתו הוא רב ועורך דין. הקשר שלו עם הרב גורן החל לפני יותר משלושים ושתיים שנה, כשפגש לראשונה מקרוב את הרב בתור ילד. מה שהוליד את המפגש היה דווקא אירוע מצער, פטירת אביו של קובי, כשהיה בן שלוש וחצי בסך הכול.

"גרנו רחוב אחד ליד בית הכנסת של הרב גורן. מכיוון ששתי האחיות שלי לא יכלו להגיד קדיש, אמא שלי שלחה אותי לבית הכנסת כדי שאגיד קדיש".

הרב גורן היה באותו זמן בן יותר משישים. זמן לא רב לפני כן סיים את תפקידו הציבורי הרשמי האחרון, בתור הרב הראשי האשכנזי לישראל. כמובן, הוא עדיין נחשב לדמות מרכזית ומוערכת, בזכות גדלותו בתורה ובייחוד בזכות מפעל חייו כמייסד הרבנות הראשית לצה"ל. קובי היה עדיין צעיר מכדי להיות מודע לכל זה.

"נכנסתי לבית הכנסת לבד, עם עצמי. הרב גורן ברוב גדלותו, גאונותו ורגישותו שם לב אליי, ולקח אותי תחת חסותו. הוא הושיב אותי על כיסא כחול צמוד אליו ולימד אותי להגיד קדיש. המילים של הקדיש קשות לכל אדם, ועל אחת כמה וכמה לילד בן שלוש וחצי, אז הרב גורן היה אומר איתי מילה במילה. הוא אומר 'יתגדל' ואני אומר אחריו 'יתגדל' וכן הלאה. זה המשיך באופן קבוע כל שבת. כך הרב גורן קירב אותי אליו לאורך השנים. גם אחרי שנת האבל הייתי צמוד תמיד לרב גורן, יושב על הכיסא הכחול".

עם הזמן קובי החל לתפוס את גדלותו של הרב שמאמץ אותו. הוא כבר הכיר, למשל, את סיפור שחרור ירושלים העתיקה במלחמת ששת הימים, אז ליווה הרב גורן את החיילים ותקע בשופר בכותל המשוחרר. "חוויתי את הרב גורן כדמות של מלחמת ששת הימים, כדמות שרואים לפעמים בטלוויזיה, אבל מעבר לזה הוא גם ליווה אותי".

במה זה בא לידי ביטוי במשך השנים?

"הוא דאג לי כל הזמן: כשהוא חילק שוקולד כולם קיבלו שלוש קוביות ואני קיבלתי שש. בברכת הכהנים הוא שם אותי מתחת לטלית. ריח הטלית שלו עדיין באפי עד היום".

בבר המצווה שלך הוא היה עדיין בחיים?

"הוא עוד היה חי, ובירך אותי בברכת הבנים בשבת. אחרי קריאת התורה הוא אמר שעצוב מאוד שאין מי שיגיד 'ברוך שפטרני מעונשו של זה', ואז הוא דרש דרשה הלכתית על 'ברוך שפטרני'".

חוץ מהיחס האישי שקיבלת – איך זה להכיר את הרב גורן מקרוב?

"זו הייתה חוויה. כשהייתי מגיע הנה, לבית שלו, הייתי רואה אותו תמיד עם ערמות של ספרים, הרי לא היה פרויקט השו"ת. כשהייתי חוזר הביתה בלילה ועובר ליד הבית, אני לא זוכר אי פעם שראיתי את חלון החדר חשוך. בכל שעה היה אור בחדר.

"הייתי רואה אותו גם בבית הכנסת, כל היום היה עוסק בלימוד עם הגמרא הגדולה שלו. ההתמדה שלו בתורה הייתה עצומה. במשפחה מספרים שבהתחלה הוא למד שבעה דפים ביום, ואחר כך הגיע לעשרים ואחד דפים ביום. ככה נהיים גדולים.

"כילד אתה לא באמת מסוגל להבין את הגדלות ואת החידוש שהרב מחדש בעולם. אבל אני זוכר שבכל ליל שבת הוא היה מעביר שיחה בין קבלת שבת לערבית, כמו כל רב קהילה, והיה משפט שהוא תמיד היה חוזר עליו: 'אני הולך לגלות לכם סוד מסודות התורה'. זה חקוק אצלי. הוא הרגיש שבכל פעם הוא מחדש בעולם התורה".

יש חוויות מסוימות שאתה זוכר ממנו? אירועים מיוחדים?

"לקרוא מגילת איכה עם הרב גורן – זאת חוויה שלא זכיתי לשמוע שוב בשום מקום אחר. הוא היה ממרר בבכי על ירושלים. זה משהו שאתה חי איתו, כשאתה שומע רבנים אחרים קוראים מגילת איכה – זה נשמע לך שמח בהשוואה לזה. כמה פעמים עליתי איתו בתשעה באב להר הבית, לבית הכנסת ה'מחכמה', שמתפללים בו פעמיים בשנה – ביום כיפור ובתשעה באב. זה בית כנסת מיוחד, הרב גורן הנהיג שיתפללו שם בנוסח המקדש, לא יענו אמן אלא 'ברוך שם כבוד מלכותו' ועוד. הוא היה נכנס, מסתכל מהחלון על הר הבית לפני תפילת מנחה, רואה את הערבים ואומר: 'נו, עדיין שועלים מהלכים בו' ומתפלל תפילה של תשעה באב".

שוקולד לכל ילד

בית הכנסת 'קוממיות אברהם', אחד מבתי הכנסת המפורסמים בתל אביב – בין השאר בזכות הרב גורן שהיה דומיננטי בו, עדיין חי ופועל. כשאנחנו נכנסים בשעריו, בין יום העצמאות ליום ירושלים, קשה להחמיץ את כמות דגלי ישראל הממלאים אותו. דגלים מונפים בהרבה בתי כנסת בהרבה מקומות, אבל ידוע שבבית הכנסת של הרב גורן היה להם תפקיד משמעותי. "יום העצמאות היה חג ממש", משחזר קובי, "הלל בלילה, ברכת שהחיינו, כל בית הכנסת היה באווירת חג".

קובי מצביע על האזור שליד ארון הקודש, מצד שמאל, שם היה יושב הרב גורן בליל שבועות ומעביר את שיעוריו. "שבועות היה הזמן שבו נפגשנו עם ההתמדה העצומה של הרב גורן. הוא היה מלמד מאחת עשרה בלילה עד תפילת ותיקין את כל השיעורים ברצף. לא היה דבר כזה להסתובב בין ארבעה-חמישה בתי כנסת. והוא היה מלמד שיעורים של ממש, לא סתם ווארטים אלא שיעורים בהלכה ובלמדנות. היה לו שיעור אחד לקראת סוף הלילה ברמב"ם, שגם אילו הוא היה באמצע היום – היה קשה להחזיק בו ראש. באמצע עוברים נושאים, אבל הרב יושב כל הזמן ומלמד".

באזור הבימה היה הרב גורן רוקד בשמחת תורה, "מנופף במטפחת ומשלהב את כולם". אבל שיא הריקודים היה עם ילדי בית הכנסת. "היה מדהים לראות עד כמה הילדים מחיים את הרב גורן. הוא היה צועק 'צאן קדושים!', כל הילדים במקהלה היו צועקים 'מההה!' ואחרי שלוש פעמים כולם היו הולכים אחריו בשיירה לקבל ממתק. לקראת סוף ההקפות היו יוצאים החוצה, חוסמים את הכביש ורוקדים ברחוב. זה הראה את הקשר של הרב גורן עם הציבור בעיר".

כולם מכירים את הרב גורן כרב צבאי, אבל איך הוא היה מול ילדים?

"היחס של הרב גורן לילדים צריך להיות סמל לכל רב. הוא אהב את הילדים בבית הכנסת אהבת נפש. הוא היה דואג שכל ילד שנכנס לבית הכנסת יקבל שוקולד, היה דואג שילדים יבואו לשיר בסוף התפילה 'עלינו לשבח' במנגינה ו'אדון עולם', ולאחר מכן קיבלו עוד פעם שוקולד. הרב גורן ראה את הילדים כחלק אינטגרלי מבית הכנסת. אמנם הוא דאג שיהיה שקט בתפילה, שכל זה לא יפריע למהלך התפילה התקין, אבל עם זאת הילדים הרגישו שמחה לבוא לבית הכנסת".

עצה אישית לבן גוריון

כשהרב גורן נפטר, קובי היה בן 14. בישיבה התיכונית הוא למד קרוב לבית, בישיבת בר אילן בתל אביב. בתקופה זו המשיך להישמר הקשר המיוחד בינו ובין משפחת הרב, ובראשה הרבנית צפייה גורן ז"ל, שהייתה רעייתו של הרב גורן וגם בתו של הרב דוד כהן זצ"ל, הרב הנזיר. הם המשיכו לתת לקובי תחושה של בן משפחה. בהמשך דרכו פנה קובי לישיבת ההסדר בפתח תקווה.

למדת בישיבה ספרים של הרב גורן? פסקים ותשובות שלו בדרך כלל לא מצוטטים הרבה בדפי מקורות, גם בישיבות של הציונות הדתית.

"בתור מי שקרוב למשנה של הרב גורן, הייתי לומד פה ושם ספרים שלו, אבל בתוך תוכי הרגשתי שהרב גורן לא הצליח לצאת לציבור הרחב. מכיר אותו רק פלח מסוים באוכלוסייה, תלמידי חכמים גדולים".

השנים עברו, ומשפחת גורן ביקשה מקובי ליטול על עצמו משימה: לסדר את הארכיון של כתבי הרב. קובי התגייס למשימה ונושא בה עד היום. נכון לעכשיו רוב הארכיון אינו נמצא בבית הרב; רוב הכתבים הועברו לארכיב המדינה, כדי שיסרקו אותם לקובצי מחשב, וכך ישמרו עליהם מפני כיליון. הספר החדש שיצא כעת בהוצאת ידיעות ספרים, "משנת הגורן", נוצר מתוך הכתבים הללו.

מה בעצם החידוש של הספר, לעומת כתבים של הרב גורן שראו אור בעבר?

"מהיום שהמשפחה ביקשה ממני לסדר את הארכיון, המחשבה שלי הייתה איך אנחנו מנגישים את הרב גורן לציבור. אז נחשפתי לעולם שלם, התחלתי להכיר את הרב גורן מהזווית העמוקה. החל מפסיקות הלכתיות מרחיקות לכת, כמו הלכות יציאה למלחמה או פסק הדין של האח והאחות, ועד למכתבים אישיים שבהם הרב גורן פרש את משנתו הרוחנית הציונית-דתית. הספר מביא לידי ביטוי את המשנה הרוחנית של הרב דרך מכתבים, מאמרים ונאומים".

איך זה שעד עכשיו לא התפרסמה המשנה הזאת?

"עיקר כתיבתו של הרב גורן הייתה בעולם ההלכה, אין לו ספרי מחשבה מסודרים כמו 'אורות', למעט 'תורת הפילוסופיה' שנערך על פי הרצאה שלו. אבל הוא היה ענק במחשבה, ורואים את זה מבין הכתבים שלו".

מה בעצם החידוש בהשקפה של הרב גורן, לעומת דמויות אחרות בציונות הדתית?

"צריך להבין שהרב גורן היה בכל הצמתים המרכזיים ביותר של הקמת המדינה. החל מהיכרותו עם הרב קוק, שחיבב אותו ונתן לו הסכמה נלהבת לספרו הראשון, דרך מלחמת העולם השנייה שהוא עבר בארץ, אחר כך הקמת המדינה עצמה, הקמת הרבנות הצבאית. דברים היו אז בהתהוות. דברים שהיום אנחנו חיים ומתנהגים על פיהם – נוצרו אצל הרב גורן, שם זה נקבע".

הספר אכן מכיל נושאים שכבר הפכו לטריוויאליים בציבור הדתי-לאומי, והרב גורן נדרש אליהם כשהעיסוק בהם היה עדיין ראשוני. אפשר לקרוא בו על יחסו למדינת הלכה, לדמוקרטיה, לשואה, לשחרור מחבלים, למסירת שטחי ארץ ישראל ועוד. בכולם ניכרת גישתו הממלכתית, ומודעות להשלכות של דבריו על כלל המדינה. "הרב גורן ראה כל פסיקה שלו ברמת המאקרו, לא רק ברמת האדם הפרטי, אלא איך המדינה כמדינה צריכה להתנהל. הוא היה אומר שכמו שיש הלכות בין אדם לחברו ובין אדם למקום, יש גם הלכות בין אדם למדינה".

איך ההשקפה של הרב גורן באה לידי ביטוי במכתבים שבספר?

"למשל, יש בספר מכתב של הרב גורן לבן גוריון. בן גוריון התלבט אם להתפטר מראשות הממשלה, ובמכתב הרב גורן משכנע אותו להישאר, ושוטח לפניו את כל התפיסה הרוחנית שלו על המדינה. אגב, בסוף המכתב הוא חותם: 'אם נכשלתי בדבריי ודיברתי דברים שלא לכבודך, הדינני לכף זכות, כי מרוב אהבתי את האמת דיברתי זאת'. המשפט האחרון מאפיין מאוד את הרב גורן: הוא היה איש אמת לאמיתתה. הוא שילם מחיר אישי כבד, גם מהצד החרדי וגם מהצד החילוני, אבל הלך עד הסוף עם האמת".

לרב גורן באמת הייתה השפעה על בן גוריון?

"היו ביניהם יחסים קרובים מאוד. תפיסות העולם של שניהם גם הצטלבו בהרבה מקרים. הדוגמה המפורסמת הייתה בסוגיית היחידות הנפרדות לדתיים בצבא: הרב גורן התעקש שלא תהיינה יחידות נפרדות לדתיים, וזה מאוד תאם את תפיסת העולם של בן גוריון. אלא שהרב גורן טען שמכיוון שהצבא הוא של כלל ישראל, צריך לאפשר לחיילים דתיים את התנאים המתאימים. בן גוריון היה גם זה שנתן לרב את שם המשפחה, הוא שינה אותו מגורונצ'יק לגורן".

"עוד דוגמה היא תפקיד הרב בישראל. זה בא לידי ביטוי בכמה מקומות בספר, אבל בפרט בתשובה למכתב ששלח אליו הרב אלימלך בר שאול, ובו הוא ניסה לשכנע אותו להיות הרב הראשי לישראל. הרב גורן עונה לו ומפרט את ארבע המטרות של הרב הראשי לישראל: 'הגברת האחווה, השלום והאחדות בעם... מציאת הדרך להתקרב לנוער ולקרבו אלינו... למצוא את הגישה הממלכתית לכל בעיה דתית'. רק בסעיף הרביעי מגיע 'כינון הרבנות הראשית בתור סמכות עליונה לקביעת ההלכה'. יש גם מאמר בנושא גיור. אלה נושאים שהיום נמצאים בלב הדיון הציבורי הישראלי".

כשמדברים על הרב גורן, אי אפשר להתעלם ממלחמת ששת הימים. בספר מובאים פרקי יומן של הרב גורן מהמלחמה. קובי מסביר שגם מפרקי היומן עולים עקרונות השקפתיים, למשל מההוראה שנתן הרב גורן כבר בתשכ"ג, ליום שבו יהיה צורך להשתמש בנשק במקום המקודש ביותר: "ההוראות מסווגות את המקומות הקדושים בירושלים לסוגים שונים", נכתב שם, ובהמשך נקבעות ההוראות בנוגע להר הבית כולל המסגדים שבו: "יש למנוע לחלוטין הפגזה, הפצצה או כל פגיעה אחרת באמצעות חבלה מן היבשה או מן האוויר במקומות אלו, גם אם יש צורך חיוני לכבוש את המקום... רק בנשק קל וללא אמצעי חבלה העלולים לפגוע באתרים המקודשים ביותר לאנושות, שאין להם תמורה לעולמים...". קובי מבהיר: "זה בשנת 63', ארבע שנים לפני, לא דקה לפני שמגיעים להר הבית. כבר אז אמר הרב גורן שאת הר הבית אסור לפוצץ".

אבנים מהר סיני למזכרת

הכתבים שפורסמו בספר הם רק טיפה מני ים. החדר בבית הרב המוקדש לארכיון היה מלא וגדוש בחומר, עד שכאמור הועבר לסריקה. בנוסף לכך, חדרו האישי של הרב עדיין קיים, נראה ואפילו מריח כמו פעם. גם שם יש לא מעט חומר שראוי להגיע לדפוס, כמו למשל יומניו של הרב, הכתובים בכתב ידו ומלאים במשימות ובפגישות עם צמרת המדינה וצה"ל. כל זה חוץ מפריטים שאי אפשר להעלות על הכתב, כמו מפתחות של מערת המכפלה ואבנים מהר סיני. "לקח לי הרבה מאוד זמן עד שהעזתי להיכנס לחדר של הרב", מספר קובי, "זה היה מבחינתי סוג של קודש הקודשים".

מה אפשר ללמוד על דמותו של הרב גורן מתוך כל המסמכים שלו, חוץ ממה שקשור להשקפת עולם והוכנס לספר?

"למשל את העובדה שהרב גורן לא לקח כסף על עריכת חופות. אם אינני טועה, זה היה רבין ששילם לו פעם על עריכת חופה לבת שלו, והוא שלח את הכסף בחזרה. זה מופיע בין המסמכים והמברקים".

חוץ מרבין, מככבים בקלסרים עוד ראשי ממשלה, נשיאים ושרים, כמו מנחם בגין ושמעון פרס, גדולי תורה כמו הרצי"ה קוק והרב זווין, ואפילו מכתבים באנגלית מנשיאי ארה"ב קרטר וניקסון – תגובות על מכתבים חמים שקיבלו מהרב גורן. הפניות אל אישי הציבור מכבדות במיוחד, כמו למשל התחלה של מכתב לראש הממשלה בגין: "כבודו ישגה לעולם ויתברך מן שמיא...". בגין גם משיב: "דבריו הטובים במברקו אליי היו לי למקור עידוד". "אתה רואה איך הרב גורן מדבר גם עם ראשי ממשלות בכבוד ובהערכה", אומר קובי.

מכתב מעניין מחג פורים, שצורף כנראה למשלוח מנות, מוקדש ברוב הערכה לרב עובדיה יוסף – עמיתו של הרב גורן ברבנות תל אביב וברבנות הראשית, ומי שהתעמת עמו קשות בסוגיות רבות. מכתב אחר בקלסר נשלח בכיוון הנגדי, מהרב עובדיה לרב גורן, ובו ברכת שנה טובה בחודש אלול. "יש לי עשרות מכתבים כאלה. הם מרעיפים אחד על השני שבחים לאורך כל השנים. נכון שהיו ביניהם ויכוחים, אבל הייתה ביניהם גם אהבה. כל אחד מהם הכיר את השני כגדול ועצום בתורה. הם ידעו להפריד בין הדיון והוויכוח ובין הרמה האישית".

אם כל הכתבים הללו משמעותיים כל כך, איך זה שהם לא נלמדים הרבה בציבור הדתי-לאומי?

קובי מעדיף שלא להשוות בין הרב גורן לתלמידי חכמים אחרים, אבל באופן כללי מזהה הבדל בינו ובין ראשי ישיבות או רבנים אחרים שהיו להם תלמידים מובהקים שסיכמו את תורתם. "הרב גורן לא היה 'רב'ה', הוא היה עסוק בעשייה ציבורית. למרות שהיה לו כולל, כולל האידרא שבין השאר למד בו הרב צבי טאו, והוא גם העביר שיעור כללי במרכז הרב. אולי זה כמו שקרה לרב קוק: גם העיסוק בכתבי הרב קוק צבר תאוצה רק במרחק של כמה עשרות שנים מפטירתו. הלוואי שגם הרב גורן יזכה לכזה עיסוק בכתביו".

אחרי כל מה שנאמר על חוסר העיסוק בתורתו של הרב גורן לאורך השנים, קובי מבהיר שמשפחת גורן עושה הרבה כדי שהמצב ישתנה, והוא אכן מתחיל להשתנות. "בשנים האחרונות יש הרבה יותר התעניינות במשנה שלו. מתחילים לחקור אותה, גם באקדמיה עשו עליו דוקטורטים. יצא גם הספר 'בעוז ותעצומות' בעריכת אבי רט, על בסיס הקלטות שהרב הקליט את עצמו לפני שנפטר, ובהן הוא מספר את כל מה שעבר עליו. כהשלמה לזה אנחנו מוציאים את הספר שמביא לידי ביטוי את המשנה הרוחנית".

בשנת הלימודים הבאה, שתהיה גם שנת היובל לשחרור ירושלים, יש"ע והגולן, הרב והרבנית גורן יהיו הדמויות שעליהן ילמדו במוסדות החמ"ד. סרט והצגה על חיי הרב גורן כבר נמצאים בתהליכי הפקה, בתיאום עם המשפחה. "אנחנו מתכוונים במהלך השנה הבאה להעביר גם הרצאות על דמותו של הרב גורן. חשוב למשפחה שיכירו את הדמות ושיעסקו בכתבים – הרי זו המורשת שלו. 'דבריהם הם זיכרונם'".

על המשך הנחלת דמותו של הרב גורן בציבור בוודאי עוד נשמע בשנה הקרובה. בינתיים, מפעים לראות איך חסדו של הרב גורן עם ילד יתום אחד, בלי שום כוונת רווח ותועלת, חוזר אליו כעבור עשרים שנה ומחייה את תורתו.