כת המגדר מגדירה בעבור חסידותיה את המין הנשי כקבוצת ההזדהות המרכזית, ואילו את מעגלי ההזדהות הנורמליים של מי שחי על פי המוסר היהודי – משפחה ולאום – היא רואה כחלק מהמנגנון הדכאני של המשפחתיות הפטריארכלית.

לפיכך, עצם הרעיון שאזרח אמור להגן על משפחתו באמצעות נשק, זר לה.

התנועה שייכת מבחינה רעיונית, היסטורית וארגונית לשמאל הקיצוני ביותר, והיא אחות של הקומוניזם, שמתנגד אף הוא ללאומיות ולמשפחה. היא חדרה לחיינו בדרכי רמייה וכחש, משפיעה עלינו מעמדות כוח באקדמיה, בכנסת ובתקשורת, ומשבשת את ההיגיון הבריא שלנו.

אקדח בידיו של גבר יהודי תמיד יהיה בעיני המגדריסטיות אקדח בידי האויב. אפילו אם תשכנע אותן שהוא עשוי לשמש נגד מחבל ערבי, לא תגרום להן להאמין בנחיצותו. כי על פי משנתן – הערבי שייך אף הוא לאוכלוסיות המוחלשות, כמו הנשים.

בתגובת התנועה לטבח באורלנדו לא נאמרה מילה על טרור מוסלמי, רק על הצורך בהגבלת מכירת כלי נשק. וזה כבר אומר הרבה מאוד.

בשם התפיסה האנטי-משפחתית, האנטי-לאומית והאנטי-מוסרית שלהן, המגדריסטיות מוכנות גם בחפץ לב לעוות נתונים סטטיסטיים ולנפח אותם כדי להוכיח, כביכול, שחימוש האוכלוסייה היהודית יוביל לרצח נשים. המניפולציות האלה הופרכו פעם אחר פעם על ידי חוקרים בלתי מוטים, שהראו שרציחות נשים באמצעות אקדחים הן ממילא נדירות מאוד, וכי מרבית הרציחות בקטגוריה הזאת – הקטנה כשלעצמה – מבוצעות בכלל באמצעים אחרים.

אבל האמת היא שלא צריך חוקרים בשביל להבין שעצם הידיעה שהאוכלוסייה היהודית אינה חמושה תעורר מוטיבציה בקרב מחבלים, וגם פושעים מסוגים אחרים, לפעול בעזות מצח. מה שחסר לנו זו ההבנה שאם חפצי חיים אנחנו, עלינו להפסיק לתת לגיטימציה לכת המגדר.

גיל רונן

יו"ר תנועת המשפחה