ליאור אקרמן: לא לוותר על הפיקוח

כלי נשק בידי אזרחים – תוספת ביטחון או מקור סכנה?

תגיות: בשבע 698
נעמה בן חיים , י' בסיון תשע"ו

הפיגוע הנורא באורלנדו העלה שוב על הפרק את סוגיית החזקת הנשק הפרטי בידי אזרחים.

בעניין זה צריך להדגיש כי קיים הבדל גדול בין המצב השורר בארצות הברית לזה שנוהג בישראל. זמינותם של כלי נשק שם גבוהה מאוד באופן חוקי בחנויות ובסופרמרקטים, וכמעט כל אדם רשאי להחזיק נשק בתוך ביתו ולהשתמש בו נגד מסיגי גבול. יכולת המדינה לשלוט בתפוצת הנשק היא בעייתית מסיבות רבות. בארץ נדרש רישיון נפרד לאחזקת נשק ולנשיאתו, והשליטה על כך פשוטה יותר.

האם החזקת נשק בידי אזרחים תורמת לביטחון או מערערת אותו? במדינת ישראל, בשונה ממדינות רבות בעולם, יש מספר רב מאוד של אזרחים יוצאי צבא, יחידות קרביות או כאלו שמשרתים בארגוני ביטחון צבאיים או אזרחיים או שפרשו מהם. חימושם של כל אלו בנשק אישי יכול לשפר ללא ספק את הביטחון ברחובות הערים ולאפשר תגובה מהירה לסיכולו של פיגוע טרור בעת התרחשותו.

אולם לאמירה זו שני סייגים חשובים מאוד. האחד הוא הצורך לאשר באופן פרטני ושמי כל נושא נשק, תוך התחשבות בעברו המקצועי, במצבו הנפשי וברקע המודיעיני הקיים לגביו. הסייג השני הוא הדרישה לחייב כל אדם נושא נשק לעבור הכשרת ירי ברמה גבוהה ולהגיע למיומנות המאפשרת לו להגיב בשעת הצורך בצורה אפקטיבית מבלי לסכן אזרחים תמימים.

סביר להניח כי הימצאו של נשק אישי בידי חלק מהנוכחים בזירה במתחם שרונה, היה ממזער את הפגיעה ומקצר את משך הנטרול של המחבלים.

ליאור אקרמן

לשעבר בכיר בשב"כ