האיחוד האירופי זקוק לטלטלה

כוחות הביטחון בארצות הברית ובאירופה כבר לא מצליחים לקיים מעקב אחרי הקיצונים האסלאמיים המתרבים

תגיות: בשבע 698
עמיאל אונגר , י' בסיון תשע"ו

האיחוד האירופי זקוק לטלטלה-ערוץ 7
נלחם נגד המגמה בסקרים. ר"מ בריטניה מנסה לשכנע עובדים במפעל רכב בחשיבות ההישארות באיחוד
צילום: אנדרו ייטס, רויטרס

מה שמפחיד בפיגוע ההמוני באורלנדו, ובפיגוע בפרבר מגננוויל של פריז שבו מפגע אסלאמיסטי רצח קצין משטרה וזוגתו, הוא המשותף ביניהם.

בשני המקרים המפגע היה מוכר לרשויות החוק, ובכל זאת נהנה ממספיק חופש פעולה כדי לבצע פיגוע.

קל מאוד לבוא בטענות אל רשויות החוק על המחדל. הסבר יותר מתקבל על הדעת הוא ששירותי הביטחון קורסים תחת העומס. בכל שבוע עולה מספר הקנאים, וכוחות הביטחון כבר לא יכולים לבצע הגנה אישית לוחצת על כל חשוד, אלא נאלצים לקבוע לעצמם סדרי עדיפויות. לפעמים זה מצליח, השבוע זה נכשל בגדול. לכן כאשר אדם כמו דונאלד טראמפ מציע לעבור להגנה אזורית ולאסור על כניסת מוסלמים לשטחה של ארצות הברית - ברור שהוא ימצא קונים לסחורתו.

פרישת בריטניה טובה לאירופה ולישראל

בעוד שבוע בריטניה הולכת לקלפי כדי להכריע בשאלה האם היא נשארת באיחוד האירופי או פורשת ממנו. המגמה בסקרים היא לטובת מחנה הפרישה, וגם פער צנוע לטובתו הוא משמעותי. כולם מודים שתומכי הפרישה יותר משוכנעים בצדקת דרכם מאשר התומכים בשמירת הקיים, ולכן הם נחושים יותר להגיע לקלפי ולהצביע. בראש המאבק להשארת בריטניה בתוך האיחוד עומד ראש הממשלה דיוויד קמרון, ובנציבות האיחוד בבריסל בונים על נטייתו הטבעית של הבוחר להעדיף את המצב המוכר, גם אם הוא בעייתי, על הבלתי נודע. לכן הם סבורים שמי שענה לסוקרים שטרם החליט - יצביע להישארות בריטניה באיחוד.

הקמפיין בעד ההישארות מנסה להעצים את תחושת הפחד מהבלתי נודע, על ידי הדגשת הסכנות האורבות לבריטניה אם יוחלט על פרישה: נסיקה באבטלה, אובדן פנסיה, וגם פילוגה של הממלכה המאוחדת - היות שבסקוטלנד מבקשים להישאר באיחוד. נשיא המועצה האירופית וראש ממשלת פולין לשעבר, דונאלד טוסק, הרחיק לכת בהזהירו שפרישה בריטית תוליד תגובת שרשרת שבסופה תקרוס התרבות המערבית כולה. לא חייבים לקנות את האזהרה הזאת כדי להגיע למסקנה שההצבעה בבריטניה חשובה יותר ממערכת הבחירות לנשיאות בארצות הברית.

מצדדי הפרישה דוחים כמובן את מה שהם מכנים מסע הפחדה של יריביהם, אבל גם באמתחותיהם נבואות זעם למקרה שבריטניה תצביע להישאר באיחוד. המשך החברות באיחוד, לדידם, יביא להמשך הצפתה של בריטניה במהגרים, ובמיוחד במהגרים מוסלמים אשר ישנו ללא היכר את הזהות הלאומית של המדינה. על פי חוקי האיחוד האירופי קיים חופש תנועה ותעסוקה בתוך גבולות האיחוד. אם טורקיה תתקבל כחברה באיחוד, או אפילו אם רק תבוטל חובתם של אזרחי טורקיה להצטייד באשרות כניסה לאיחוד (בתמורה לסיוע טורקי בבלימת גלי ההגירה לאירופה), הסכר ייפרץ כליל. נושא ההגירה מעורר את האמוציות הכי חזקות מבין הנושאים שעל הפרק, אבל מבחינת תומכי הפרישה הוא מהווה רק סימפטום לאובדן השליטה של אזרחי בריטניה על חייהם, נוכח מדיניות שמתקבלת בצורה שרירותית בבריסל. לכן על הבוחר להצביע לטובת פרישה אם בכוונתו להחזיר למדינתו את עצמאותה.

ישראל בוודאי תחוש בזעזועים שיפקדו את כלכלות העולם והשווקים הפיננסיים במקרה שתומכי הפרישה ינצחו (לאור הסקרים, השווקים כבר מגלים עצבנות וירידות רצופות). ועדיין יש לייחל לניצחון תומכי הפרישה, גם אם הדבר כרוך בסבל לטווח קצר.

מבחינה דיפלומטית, עדיף שישראל תתנהל מול כל מדינה לחוד, במקום מול פקידות אירופית שמבשלת החלטות אנטי ישראליות, ומצפצפת על הריבונות הישראלית על ידי בנייה בלתי חוקית של מבנים וכבישים לטובת הצד הפלשתיני. האיחוד כידוע מנפח את כוחן של עמותות המשתייכות לקצה אחד של המפה הפוליטית הישראלית, בשעה שהוא מכבד את ריבונותן של מדינות "נאורות" שמקפידות על זכויות אדם – כגון איראן וטורקיה. לפעמים מדינות כביכול ידידותיות באיחוד מתנצלות על הצבעתן העוינת כלפי ישראל, ומתרצות זאת באילוץ להתיישר על פי הקונצנזוס האירופי. אם יתפרק הרעיון של אירופה כמעצמה מדינית, הדבר יקל על התנהלותנו מול מדינות אירופה.

המסר שמשודר מבריסל הוא שאבד הכלח על מדינת הלאום ועל פוליטיקאים נבחרים, ועלינו למסור את השליטה לידי פקידים נטולי אינטרסים המייצגים רק את טובת אירופה. אולם כל מערכת ביורוקרטית מעוניינת בהעצמת סמכויותיה, ופקידי האיחוד אינם חורגים מהכלל ודוחפים לאיחוד פוליטי מלא. היה זה אותו דונאלד טוסק שהזהיר את עמיתיו, בפסגת המפלגות הדמו-נוצריות באיחוד שנערכה בתחילת החודש, מפני ניסיון לכפות איחוד מלא על אזרחי אירופה: "מתוך אובססיה עם רעיון אינטגרציה מיידית ושלמה, התעלמנו מכך שאנשים מהשורה, אזרחי אירופה, אינם שותפים להתלהבות האירופית". טוסק שלל את החזון האוטופי של אירופה ללא מדינות לאום, הסותר את המסורת האירופית. אין זה סוד שגם בישראל מתנהל מאבק דומה מול אליטות שמתייחסות למדינת הלאום הישראלית כאל דבר מיושן וצר אופקים, ורואות את נבחרי הציבור ואת הציבור שבחר אותם בצורה בלתי מחמיאה לחלוטין. הצבעה נגד האיחוד בבריטניה תקרין לטובה גם על הוויכוח הפנימי אצלנו.

כאשר האירופים מאכילים אותנו מרורים בזירה המדינית, הם מצטדקים שהכול נעשה למעננו, היות שהמצב הנוכחי מול הפלשתינים אינו בר קיימא. עלינו להציג אותה דאגה כנה לעתידה של אירופה: אירופה זקוקה לטלטלה רצינית, כי המצב שם אינו בר קיימא. משבר היורו נכנס לשנתו השישית ופתרון אין. האבטלה נוסקת, במיוחד אצל הצעירים. במדיניות החוץ אירופה מתקשה להגיב להתעצמותה הצבאית של רוסיה על ידי העברת תקציבים לצורכי ביטחון. ביטחון הפנים על הפנים, היות שאירופה הנאורה יצרה לעצמה בור דמוגרפי שהתמלא על ידי גורמים אשר בזים לאירופה ולערכיה. אם הבריטים יחליטו להישאר, הממסד האירופי ינשום לרווחה ויחזור לעסקים כרגיל, ואולי אף יראה את התוצאה כמנדט להמשיך הלאה. רק מקלחת קרה בצורת פרישה בריטית עשויה לאלץ את האיחוד לתקן את עצמו, לפני שמדינות אחרות באיחוד ילכו בעקבותיה של בריטניה.