עדי ארבל
עדי ארבלצילום: ערוץ 7

בימים אלה אנו נכנסים לשנת החמישים לשחרור ירושלים.

סביר להניח שבתקופה הקרובה עיקר השיח הפוליטי סביב ירושלים יוקדש לשאלת גבולותיה של הבירה. לשרי הימין תהיה זו הזדמנות נהדרת לגרוף הון פוליטי סביב הצהרות והבטחות לשמור על ירושלים מאוחדת לנצח נצחים.

אלא שדיבורים לחוד ומעשים לחוד. על פי חוק יסוד ירושלים וחוק יסוד הממשלה, אמורים כלל משרדי הממשלה לפעול בירושלים. אלא שכמעט כל משרדי הממשלה מפרים את החוק ברגל גסה ובמשך שנים רבות מעבירים בהדרגה את פעילותם אל מחוץ לעיר. יותר ממאה יחידות ארציות של הממשלה פועלות כיום מחוץ לבירה ומתייחסות לחוק כאל אות מתה.

בשנת 2007 קיבלה ממשלת אולמרט החלטה להחזיר את משרדי הממשלה לעיר הבירה. אלא שבשנת 2014 היו אלה ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לענייני ירושלים דאז נפתלי בנט שדחו בחמש שנים נוספות את יישום ההחלטה. זאת בתואנה שהיצע הדיור הקיים והמתוכנן בירושלים אינו מספיק. אלא שמחקר כלכלי שהזמינה תנועת 'התעוררות' מצביע על מגוון פתרונות דיור ואכלוס למשרדי הממשלה השונים, לו היה רצון אמיתי להחזירם לעיר.

כאילו כל זה לא מספיק, בימים אלה מבקשת הממשלה להוציא ארבע יחידות נוספות אל מחוץ לבירה: תאגיד השידור הציבורי, המדען הראשי של משרד הכלכלה, מיזם ישראל דיגיטלית והמטה למלחמה בחרם. נראה שהפוליטיקאית היחידה שכן רואה את טובת העיר לנגד עיניה היא השרה מירי רגב, שהחזירה את משרד התרבות לעיר כבר בשנתה הראשונה בתפקיד, וזאת למרות לחצי ועד העובדים.

על פי אותו מחקר, מדובר בפגיעה של יותר ממיליארד שקלים בחמש השנים הקרובים. גם אם לוקחים בחשבון את כוונת הממשלה להעביר לירושלים 850 מיליון שקלים באותן חמש שנים, היא מותירה את בירת ישראל עם גירעון משמעותי.

יתר על כן, אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של ירושלים מבוסס על היותה הבירה אשר ממנה פועלים כלל משרדי הממשלה. הוצאת משרדי הממשלה אל מחוץ לעיר, להזכירכם אחת הערים העניות בישראל, פוגעת ביתרון היחסי שאמור היה להיות לשוק העבודה בירושלים.

על פי שמונה מעלות הצדקה של הרמב"ם, המעלה הגבוהה ביותר היא לתת לעני את האפשרות לפרנס את עצמו, כדי שלא יצטרך לבקש שוב את עזרת הבריות. אם ממשלת ישראל רוצה לעזור לירושלים, לא כסף היא צריכה להעביר לה, אלא למלא את חובתה ולהחזיר את משרדיה לבירה. רק כך תוכל ירושלים לעמוד על רגליה ולהחזיר אליה את האוכלוסייה היצרנית שנאלצת לנטוש אותה.

הכותב הוא מנהל הפרויקטים של המכון לאסטרטגיה ציונית