עמונה, לא עוד "מאחז"

אסור להתבלבל מרעש שעושים ארגוני השמאל: אנחנו בשלטון ויש ביכולתנו להסיר את איום ההריסה מעל עמונה. דעה

דוידי בן ציון , י' בסיון תשע"ו

עמונה, לא עוד "מאחז"-ערוץ 7
דוידי בן ציון
יוני קמפינסקי

היה זה בלילה חשוך אי שם בנובמבר 99'. הייתי אז תלמיד ישיבה תיכונית תמים ונלהב, והצטופפתי יחד עם אבי מורי על רצפת צריף בית הכנסת בחוות מעון.

נאמר לנו שח"כ צבי הנדל ושותפו אורי אריאל, אז מראשי מועצת יש"ע, "מנסים להשיג פשרה". אבל ראש הממשלה הטרי אהוד ברק הצליח לשטות בנו בתחבולותיו ולשחק "הפרד ומשול" בין הנהגת ההתיישבות לאנשי השטח.

הסוף היה כואב. לא רק המכות הפיזיות שחטפנו, ועוד איך חטפנו, אלא בעיקר תחושת הבלבול וחוסר הבהירות לגבי מי סגר מה, ועם מי, ובעיקר למה.

התבגרנו מאז, עברנו איזה גירוש או שניים, והנה אנחנו פה, הרבה פחות תמימים והרבה יותר "עם יד על ההגה".

סוגיית עמונה מחזירה אותי לשם.

יש מי שאומר לנו שבג"ץ כבר פסק והחליט. אחרים טוענים שזו טעות להיאבק על עמונה כשיש דברים רבים וחשובים שמקודמים כל הזמן. מצטער, אני לא מקבל.

האמירה ש"עוד דונם ועוד עז וככה נכבוש את השממה", הייתה נכונה בימים עברו. הצעדים הטקטיים היו אולי נכונים לשעתם, אך השעה התחלפה. בבה"ד 1 למדתי שאחת מצורות הקרב נקראת "השהיה", כלומר נסיגה מתוכננת כדי לנצח במערכה. זה היה נכון כשההתיישבות ניצבה בעמדת המגן האחורי.

משהו במשקל הכוחות השתנה. קואליציית הימין מורכבת מטובי נבחרינו אשר מוכיחים יכולת טובה בניתוח היעדים המבוצרים, בניית שיטה חכמה ויציאה להתקפה מדויקת עד לניצחון. זה אפשרי.

במרחב הפוליטי צריכות להדהד האמירה של יו"ר סיעת הבית היהודי, ח"כ מועלם-רפאלי ש"העתקת היישוב אינה פתרון נכון" ושל שר התיירות לוין ש"זה דבר מקומם, זו תהיה נקודת שבר".

עמונה אינה עוד "מאחז בלתי חוקי" שגם עליו יש להיאבק אך בגבולות מובנים. עמונה היא יישוב מן המניין.

לעמונה אין דורש. שמעתם נכון, אין כיום ולו ערבי אחד שטוען לבעלות חוקית על הקרקע. יתרה מכך, נניח שיש דורש, למה לפנות כשאפשר לפצות? כשמדינת ישראל בנתה את פי גלילות היא לא שאלה את בעלי הקרקע מה דעתם אלא פיצתה אותם. כך גם עיריית הרצליה שחויבה לשלם מיליוני דולרים כפיצוי לבעלי קרקעות שעליהן נבנה פארק הרצליה.

מציאת פתרון להשארת עמונה במקומו הנוכחי תהיה לא רק מניעת דומינו משפטי בכל יהודה ושומרון, אלא בעיקר אמירה ברורה לארגוני השמאל הסהרורי המנסים בשארית כוחותיהם להיאבק בהתיישבות, אמירה שאנחנו כבר לא פראיירים. לא עוד הורדת ראש והעתקה ל"ארץ מובטחת ללא כיסוי", לא עוד משפחות ברוכות ילדים במחנה פליטים זמני, אלא מימוש מלא של המנדט הלאומי שהעניק העם לנבחריו. ובלי להתנצל על כך.