לשווא אנחנו כועסים על אמנון לוי והסדרה שהנפיק על החרדיות שהצליחה לרתק חצי מיליון איש למסך הטלוויזיה. החרדיות החורקות שיניים על שהגיע בן אדם משום מקום והציג אותם כחבורה מטומטמת ושפוטה על ידי הגבר החרדי צריכות להפנים שאנחנו ב-2016. עם כל הוולגריות שבדבר, חרדיות חבויות ומצלמת טלוויזיה זה הכי 2016.
טלוויזיה היא כלי בידורי שאנשים משלמים כדי להשתמש בה ולחלץ עצמם באמצעותה מהשגרה המייגעת. הם רוצים לצחוק, לרתוח, להימתח, וכן, גם להציץ. הטלוויזיה מחויבת לספק את התמורה והיא עושה זאת בהצלחה. כדי להתייעל היא סוחרת בטינופת, בדם, ברגשות של אנשים, וכמובן הולכת על הקצה. רק על הקצה.
מצלמת הטלוויזיה של אמנון לוי לעולם לא תבוא לשכונת רמת אהרן בבני ברק או לקרית בעלז בירושלים בשל העובדה הפשוטה: הוא ייצא משם ללא סחורה. ללא סחורה הצופה נרדם. הצופה נרדם הרייטינג צולל. הרייטינג צולל אין פרסומות. ואז לא טוב. לא טוב משום שאמנון לוי מקבל עקצוצים מלמעלה. זה הסיפור בארבע מילים.
חרדיות - אוח כמה שהן מסקרנות את החילוני המציצן. אבל לא את אלו מהמיינסטרים. את אלה הוא מכיר מהיום יום. הוא פוגש בהן ברחוב, בשכונה הסמוכה, בסופר המקומי, באזור של ההורים. הן "נורמטיביות". החילוני רוצה 'הרדקור'. הוא רוצה להציץ לחרדיות "האמיתיות". אלו שמספרים עליהן סיפורי אגדות. אלו שמבססות ומסדרות לו את התורה המעוותת שהונחלה לו משחר נעוריו נגד המשפחה החרדית, האיש החרדי, האשה החרדית.
אז יש את 'מאה שערים'. קבלו פרופורציות: החרדים מונים כיום קרוב למיליון נפש. במאה שערים מתגוררות כמה מאות משפחות בלבד. רוב רובו של מיליון הנפש החרדים אינו מזדהה עם משנתן של מאות המשפחות הדרות במאה שערים ומה שהן מייצגות. תורתן אינה תורת החרדים. אמונתן אינה אמונת החרדים. אבל את מר אמנון לוי וכל עורכי הסדרות הטלוויזיוניות על הציבור החרדי הנתון הזה פשוט לא רלוונטי.
במשך שנים מכרה הטלוויזיה המסחרית לצופים החילונים הרעבים את החרדי זורק הטיטולים, משליך האבנים, מצית הפחים. החרדי העקום שמתעב את המדינה, את המין הנשי, את האנושיות המקובלת. זה עבד להם עשרות שנים. אמנון לוי הוא בסך הכל עוד חייל נאמן הדואג שההצגה המכוערת הזו לעולם לא תיפסק.