במה צופים הילדים
במה צופים הילדיםצילום: מרים אלסטר/פלאש 90

מבעד לעדשה שלי אני פוגשת מגוון גדול של ילדים מכל גווני הקשת הדתית והעדתית.

חלקם ביישנים ומופנמים, חלקם שובבים ומרגישים מיד בבית.

אבל יש דבר אחד שמאחד את כולם, משהו שכאשר אני שולפת אותו בגרסה ממוזערת אני תמיד זוכה בחיוך מתרגש ובאמון מלא.

יש לו מכנסיים צהובות וחולצה כחולה, הוא אמיץ בצורה יוצאת דופן אך יחד עם זאת ענו. אם לא עליתם על זה תבררו אצל הזאטוט הראשון שמזדמן לידכם.

קצת פתטי לכתוב על סמי הכבאי, אבל תרשו לי לדבר על זה לרגע.

מדיה שכוללת סרטים וסדרות היא חלק מהחיים של הילדים שלנו, גם אם אנחנו עושים את זה בלית ברירה, גם אם אנחנו מגבילים, וגם אם אנחנו בוחרים את התכנים בקפידה. זה כאן.

כמו רובכם, אני מניחה, אני מנסה למצוא את האיזון הנכון, מה שמעמיד אותי לרוב בתפקיד השוטרת בכל מה שקשור למחשב.

השבוע החלטתי לנסות משהו קצת אחר.

אחר הצהריים אחד גררתי סל כביסה אדיר ממדים והתיישבתי ליד יוצאי חלצי הבוגרים יותר לפגישת היכרות עם החברים שלהם. האמת, זה היה אפילו מעניין להכיר את פרץ ויוחנן. פתאום קצת פחדתי אז עצמתי עיניים והם החזיקו לי את היד, והעיקר זכיתי סוף סוף להבין למה הילדים שלי מצווחים מול הבלגן שאני אומרת להעלים מהר "וואקה וואקה" (את ההמשך המורכב אני לא זוכרת תסלחו לי).

אימא משעמם לך? שאלו אותי הילדים בסיום הפרק כשאני מוחה מעין אחת דמעת התרגשות ומהשנייה דמעה של צחוק. מה פתאום אתה לא רואה שאני מקפלת כביסה? פזלתי לערמה שנותרה מיותמת ואז התחלנו לשוחח.

להפתעתי גיליתי שהילד שלי, שעונה לי תמיד במילה אחת ("בסדר") על השאלה המעניינת "איך היה היום בבית ספר"? מגלה לי כ"כ הרבה דברים על עצמו על הרגשות שלו, היחסים החברתיים והראייה המיוחדת שלו את העולם. לא דיברנו עליו, דיברנו בכלל על פרץ. אולי דווקא בגלל שדיברנו על פרץ. אחר כך בארוחת ערב ניסינו לנחש מה הולך להיות בפרק הבא והתפרענו קצת עם הדמיון.

אבל בפשטות היה כיף, להתחבר עם עוד נדבך מרכזי למדי בחיים של הילדים ולא מהצד המבקר והמגביל אלא ממקום של שותפות חווייתית.

אז מה אני מציעה לכם? קחו כיסא, אפשר גם פופקורן ואם אתם ממש עסוקים אפשר לגרור סל כביסה או ערמת ירקות לקילוף ותשבו לראות עם הילדים את הסרט האהוב עליהם. ההנאה מובטחת.

-----------------------

רבקי פרידמן, אמא לארבעה בנים וצלמת ילדים ומשפחה