הרבנות הראשית
הרבנות הראשיתפלאש 90

מצבה של הרבנות הראשית לישראל (ושלוחותיה המקומיות) הוא באופן כללי גרוע מאוד.

זה נכון בכשרות, זה נכון בנישואין, זה נכון במקוואות וזה נכון באופן כללי במילוי תפקידה העיקרי, שהוא יצירת הנהגה "יהודית-רבנית" במדינת ישראל. העסק כרגע רע בכל, מהמון סיבות (די אם נזכיר שמי שעמד בראש המערכת במשך עשור שלם ועד לפני שנים ספורות קרוב היום יותר מתמיד לאגף התורני במעשיהו, וזה כמובן לא התחיל שם).

עד כאן אני מסכים לכל הביקורת המוטחת כבר תקופה ארוכה ברבנות הראשית, מסכים מאוד אפילו.

אלא שמכאן והלאה ישנם שני מסלולים אפשריים: 1. לשבור. 2. לתקן.

תיקון יכול להיות בדרך של שינויים בכוח האדם, שינויים בחקיקה בנושאים הללו, שינויים מבניים בשיטות העבודה של מערכות הדת (למשל: ממש לא בטוח שכל החיה הזו שנקראת "מועצות דתיות" היא לעניין בשנת 2016, בהחלט יתכן שצריך לשנות גישה), רפורמות בניהול עצם ענייני הדת (ראו למשל את הצעת פורום קוהלת לשינוי פני מערך הכשרות והפיכת הרבנות ממבצע לרגולטור), ועוד ועוד.

הצד השווה שבכל אלו הוא אחד: הבנה שהרבנות ומערכת שירותי הדת חייבים להתאים את תפקודם הטכני והמבני לשנות האלפיים, ואפשר לעשות את זה בלי שום פשרות הלכתיות.

אלא שכאן נוצרת קואליציה בלתי קדושה בין שני זרמים שהתוצאה של פעולתם תהיה אחת. הזרם הראשון הוא הזרם שמבקש לשבור את הרבנות, במוצהר. לזרם הזה לא באמת אכפת מה יקרה ברבנות. הזרם הזה פשוט רוצה לפרק אותה, והאסטרטגיה היא לנגח אותה בכל מקום, כשצריך וכשלא, כשהיא הבעיה וכשהיא בכלל לא קשורה.

רוצים דוגמה יפה: קחו את הפוסט של נאמני תורה ועבודה שעורר סערה (וב"ה נמחק בינתיים), המאשים במשתמע את הרבנות הראשית בזה שכהן וגיורת אינם רשאים להינשא בישראל. עזבו לרגע את זה שתוך זמן קצר התברר שמדובר בכלל בגיורת רפורמית, כלומר אשה לא יהודיה.

הבחירה לשים דווקא את הרבנות הראשית במרכז "הגריל" כאשר לכולם ברור ששאלת רישום הזוגיות האזרחי לא מוטלת לפתחה של הרבנות הראשית, אלא לפתחם של 80 חברי הכנסת היהודים-חילונים בכנסת ישראל, נראית עניין לא מקרי. העניין הוא לנגח מפה, לנגח משם, לנגח כשצריך והרבה מאוד כשלא צריך, עד שהחומה הזו פשוט תישבר ותקרוס.

ה"שותפים" שלהם, למרבה האירוניה, הם הפוליטיקאים החרדים ובעיקר כמה ארגונים שפועלים במחנה החרד"לי (המחנה שאני נמנה עליו, כידוע). אלו מסרבים להודות בבעיותיה של הרבנות הראשית, ומתעקשים להפטיר כדאשתקד שהכל נפלא. הרבנות מתפקדת מצוין, אין בעיות בשום מקום, וכל הבעיות נובעות רק מדבר אחד, מקמפיין חיצוני שמעוניין להחליש את הרבנות על מנת לפגוע בזהות היהודית של המדינה.

עכשיו, שלא תטעו חס וחלילה, קמפיין כזה כמו שהם מתארים אכן מתקיים, ובהחלט יש מי שמנצלים את מצבה של הרבנות על מנת לנסות לפגוע בזהותה היהודית של המדינה. אלא שלמרבה הצער לקמפיין הזה יש עבודה קלה מאוד כי הוא לא צריך להמציא כלום, מצבה של הרבנות דרעק באמת.

אנשי הזרם הזה הם כמו אותו מהנדס פושע שנותן אישור בטיחות לבנין שיסודותיו רקובים. כאשר הבניין קורס לבסוף מי שאשם הוא המהנדס. לא בגלל שהוא ערער את הבניין או גרם לערעור היסודות. המהנדס אשם משום שתמונת המציאות שהוא הציג גרמה לכך שאיש לא יטפל ביסודות המעורערים עד שבסוף הם ירקבו כל כך והבניין כולו יקרוס תחתיו.

כך גם עלול לקרוס, תוך שנים לא רבות, הבניין הזה שנקרא הרבנות הראשית לישראל, אם לא ייעשה טיפול מהיר ויסודי בכל היסודות הרקובים שבתוכו.

לשואפי תיקונה של הרבנות אין חיים קלים. הם מוצאים את עצמם מואשמים תדיר משני הכיוונים במה שאין בהם. מצד אחד מאשימים אותם מי שמתחזים להיות שוחרי הרבנות בניסיון להרוס את הרבנות הראשית לישראל.

מצד שני מאשימים אותם שואפי הריסתה של הרבנות בשמירה והגנה על ממסד בעייתי ומסואב. אולם, אם חפצי חיים אנחנו, חפצי שמירה על אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, חפצי שמירה על מעמדה של היהדות בתוך מדינת ישראל, אין מנוס מצעידה בדרך הקשה והמורכבת הזו.