נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין נשא אחר הצהריים (רביעי) נאום מיוחד בעברית בפני מליאת פרלמנט האיחוד האירופי בבלגיה.
״מכל כיוון שלא נביט על זה, העבר שלנו, ההווה שלנו, והעתיד לו אנו מצפים, קשורים יחד, ישראל ואירופה בקשר שלא ינתק,״ פתח הנשיא את נאומו בפני מליאת הפרלמנט בה חברים 751 מ-28 מדינות האיחוד, אשר הועבר בשידור חי לכל העולם כשהוא מתורגם לשפות שונות.
במליאת הפרלמנט ישבו נציגי כל הסיעות ושרי החוץ של האיחוד האירופי אשר הודיעו השבוע על אימוץ היוזמה הצרפתית ואשר עתידים לקחת חלק בגיבוש ההמלצות של דו״ח הקוורטט האמור גם הוא לראות אור בקרוב.
״כפי שהאנושות לא הייתה יכולה להיות מה שהיא ללא אירופה, כך אירופה לא הייתה יכולה להיות מה שהיא בלי העם היהודי. האינטרסים המשותפים שלנו ועוד יותר מכך, הערכים המשותפים, מכתיבים את ההווה שלנו ומעצבים את העתיד שלנו," אמר הנשיא ליושבים במליאה.
הנשיא התייחס בדאגה ובכאב אל הביקורת הנמתחת על ישראל מצד האיחוד האירופי ולתחושות המתפתחות בישראל כלפי אירופה ואמר "אני מרגיש שהביקורת הרבה הנשמעת על ישראל באירופה נובעת בין היתר מחוסר הבנה וחוסר סבלנות. גם בישראל מתפתח חוסר סבלנות", הזהיר הנשיא "יש כאלה המפתחים כעס ותסכול כלפי מהלכים אירופאים, כלפי מה שהם חווים כביקורת לא הוגנת לפרקים ואף נגועה בפטרונות, ובסטנדרט כפול".
הנשיא הבהיר כי כמו האיחוד האירופי, גם ישראל היא מפעל מדיני נועז וכמוהו גם ישראל עומדת בפני מבחנים קשים ומורכבים והדגיש: "ישראל מוכרחה בראש ובראשונה להישאר בית לאומי, מקלט בטוח לעם היהודי. כבדו את שיקול הדעת הישראלי גם כאשר הוא שונה משלכם, כבדו את הריבונות הישראלית ואת התהליך הדמוקרטי שבו מתקבלות הכרעותיה, כבדו את נחישותה וחובתה של ישראל להגן על אזרחיה. עבורנו זהו צו שאין קדוש ממנו."
הנשיא התייחס להשגת הסדר קבע עם הפלשתינים ואמר: "אני מדבר היום בפניכם בשמם של אזרחי ישראל, סבים וסבתות, אמהות ואבות, שקצה נפשם ורוחם ממעגל הדמים שבו נמהל גם דם אהובינו, דם הבנים והבנות שלנו. אני מדבר בפניכם בשמם של צעירים וצעירות המבקשים לחיות בארצם, ולא למות במולדתם. אני מדבר היום בפניכם בשמה של אומה השונאת את המלחמה והחפצה בחיים ובשלום."
הנשיא הדגיש את מחויבותה של ישראל להסדר ואמר: "מאז שנת 93' בה נחתמו הסכמי אוסלו, המנהיגות הישראלית הנבחרת תומכת בפתרון שתי המדינות לשני העמים. בהכירי את הפרלמנט הישראלי, כל הסדר מדיני שיובא בפני הכנסת בישראל על ידי ממשלה נבחרת, יאושר.״
בצד זה, התייחס הנשיא ליוזמה הצרפתית וקרא לאירופה להביט אל המציאות נכוחה: "בחלוף שנים של משאים ומתנים שנכשלו בזה אחר זה כשהם גוררים אחריהם גלי אלימות וטרור רצחניים, נדמה שההנחה בדבר 'היעדר רצון טוב של הצדדים', לא רק שהיא שגויה מיסודה, אלא שהיא מתעלמת מהנסיבות, מהיכולת ומהמצב הנוכחי בשטח, שבהגדרה יכשילו כל ניסיון למשא ומתן להסדר קבע."
"לצערי היום, לא מתקיימים התנאים המאפשרים הגעה להסדר קבע בינינו הישראלים והפלסטינים", אמר הנשיא ומנה שלוש סיבות מרכזיות לכך- מנהיגות פלסטינית מפוצלת בין הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון ובין החמאס בעזה שחותר להשמדת ישראל, מצוקה כלכלית קשה אשר מערערת את היציבות ומזינה את האלימות, "ולבסוף, המאפיין היסודי ביותר של היחסים בין הישראלים לפלסטינים היום, הוא חוסר האמון הטוטאלי בין הצדדים, בכל הרמות, בין ההנהגות ובין העמים," סיים הנשיא.
"היוזמה הצרפתית שאימצו מוסדות האיחוד רק לפני ימים אחדים," אמר הנשיא, "סובלת בדיוק מאותם פגמים מהותיים. הניסיון לשוב למשא ומתן לשם משא ומתן, לא רק שהוא לא מקרב אותנו לפתרון המיוחל-אלא שהוא מרחיק אותנו ממנו. חתירה זו, להסדר קבע כעת, היא כרוניקה של כישלון ידוע מראש, שרק תדחוף את שני העמים עמוק יותר לחיק הייאוש."
הנשיא פרש את השקפתו באשר למקומה של הקהילה הבינלאומית במאמצים להשגת הסדר בין ישראל לפלסטינים: "אם הקהילה הבינלאומית באמת רוצה ושואפת להיות שחקן קונסטרוקטיבי הרי שעליה להסיט את מאמציה מחידוש המשא ומתן לשם משא ומתן- אל עבר בניית האמון בין הצדדים ויצירת התנאים ההכרחיים להצלחת המשא ומתן בהמשך. בנסיבות הקיימות כולנו, מוכרחים לשאול את עצמנו מה אפשר לעשות היום ולא מה אי אפשר. ואפשר לעשות. אם אירופה מעוניינת לשמש כגורם קונסטרוקטיבי בחתירה להסדר עתידי הרי שיהיה עליכם, מנהיגיה, למקד את המאמצים בעת הזאת, בבנייה סבלנית ושיטתית של יחסי האמון. לא באמצעות משיכת השקעות אלא באמצעות השקעה. לא באמצעות חרמות, כי אם באמצעות שיתוף פעולה."
הנשיא מנה ארבעה תנאים הכרחיים לבניית אמון: "ראשית, רתימת הכוחות המתונים באזור, ובראשם ירדן ומצרים, במטרה למנוע התעצמות צבאית שמקורה מעבר לגבולות, למגר את הקיצוניות ולשמור על יציבות האזור. שנית, פיתוח הכלכלה הפלסטינית, תשתיות בעזה וביהודה ושומרון. יש לשקם את עזה ולפתור את הטרגדיה האנושית במסגרתה מוחזקים כמיליון וחצי פלסטינים כבני ערובה בידי ארגון טרור. שלישית, השקעה במיזמים משותפים שמהותם יצירת אינטרס משותף. ולבסוף, חינוך- הכשרת הלבבות בשני הצדדים לאפשרות של חיים בכבוד הדדי."
בסיום הנאום אמר הנשיא, "אני מאמין ביכולת של שני העמים האלה לחיות אלה עם אלה- מהסיבה הפשוטה שאין לנו ברירה אחרת. אם חפצי חיים אנחנו, אנחנו מוכרחים כבר היום להשקיע את מרב מאמצינו במה שאפשר להשיג, ולא במה שאי אפשר, לטובת עתידנו ועתיד ילדינו. צעדים קטנים, יצרו מציאות גדולה. עזרו לנו לצעוד קדימה, צעדו יחד איתנו."