התחלה: תשרי תשמ"ד, רמת השרון. "משפחה מאוד ערכית וציונית, עם הרבה התנדבות ועושר תרבותי". עם זאת הסממנים היהודיים לא היו מאוד חזקים. האם היא מורה בפנסיה, ואביו שנפטר לפני 13 שנה היה מהנדס. הצעיר מבין ארבעה בנים.
לימודים: היסודי היה ב'גולן', "אמי לימדה שם וזה הקל עליה". הוא היה תלמיד שלא עושה בושות לאמא.
תיכון: 'רוטברג'. מגמת הנדסת מחשבים, "שזה חמש יחידות לימוד בהכול" מתמטיקה, מחשבים אלקטרוניקה ועוד. "הבנתי שעם הבונוסים אני לא צריך להשקיע יותר מדי, ולכן התמקדתי בעיקר בשני דברים".
הדברים: לחימה משולבת הכוללת ג'ודו, קראטה, אגרוף, אגרוף תאילנדי ועוד. הוא היה אלוף הארץ בענף. אז לא כדאי להיתקל בו בסמטה חשוכה, למרות הטענה ש"אני כבר לא באותה רמה".
צבא: הוא התחיל בטיס. "לא רציתי, אבל האמנתי שמי שטוב צריך לנסות". חמשת החודשים בקורס עברו עליו בטוב, "חוץ מדבר אחד קטן שלא הייתי טוב בו - לטוס". בהמשך עבר למגלן, ו"בכל שנה אני עושה חודשיים מילואים".
האינתיפאדה השנייה: תפקידו היה כופת מחבלים, כלומר לתפוס את המחבל בידיים. "בסולם הערכים שלי הצבא היה הדבר החיובי ביותר שאני יכול לעשות. זה היה התור שלי לשמור על אזרחי המדינה". הוא לא עונד דרגות כתף, אבל קידמו אותו לפיקוד והיום הוא משמש מפקד חפ"ק מג"ד של יחידת מילואים מובחרת.
עשור ללבנון השנייה: הטיול אחרי צבא שלו היה שביל ישראל, אחריו הוא טס למחנה קיץ שמאוד קסם לו. "הייתי באטלנטה ג'ורג'יה, עסקנו בזהות יהודית-אמריקאית". הוא בדיוק קיבל את תואר המדריך המצטיין כשהתקבלה הודעת ההקפצה מהחברים שבארץ. בתוך 20 דקות התארגן, כשדמעות החניכים והמדריכים זולגות בלי הרף. כעבור שעתיים וחצי היה על טיסה לישראל, "הגעתי למקום הכינוס לפני חברים שהיו כאן".
סטייל יום כיפור: הוא יצא למלחמה עם נשק לא שלו, אפוד של מישהו אחר ובקבוק מים שמילא אחרי שאזרחים הביאו שתייה קלה. הוא נלחם בדאבל ובראשף, אבל הפטריוטיות לא התערערה: "הקצינים וכל מי שסבב אותי היו מעולים. המפקד שלנו, ערן ברקת, הציל את החיים שלנו לא פעם אחת, וגם האזרחים היו מסורים".
התובנה: כשסיים את הצבא הבין שמה שהוא ראה כמעשה חיובי מאוד, שירות בצבא, נתפס בחו"ל במקרה הטוב כמשהו מעניין ובמקרה היותר סביר כמעשה שלילי.
ההתגייסות: הוא החל ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית, ובמקביל הצטרף לכל ארגון אמריקני שנאבק על התודעה של ישראל בעולם. "הלכתי גם לכנסים של אנטי-ישראלים, כדי להבין מה הטענות". במקביל החל לטוס לחו"ל "כדי לשפר את תדמית ישראל בעולם".
שיפור התדמית: "רוב האנשים בעולם לא מתעניינים במה שקורה בישראל. מתוך אלה שכן, חלק איתנו וחלק נגדנו. את אלה שנגדנו שומעים יותר". קהל היעד של שיחותיו הוא דווקא הרוב שבאמצע, "אלה שלא מתעניינים בנו, כי הם שומעים כל הזמן את מי שמקלל אותנו".
שליחות עם כנפיים: הוא יצא לשליחויות רבות, הארוכה בהן הייתה למשך חצי שנה מטעם ארגון stand with us בהתנדבות מלאה. "שני עד שישי דיברתי בתיכונים ובקמפוסים, בימי שבת בבתי כנסת, ובראשון בכנסיות". לפעמים היו אלה שיחות ולפעמים דיבייטים.
אופטימי: "אפשר לנצח בזירה הזאת". בארגון 'נוצרים למען ישראל' חברים שלושה מיליון איש שמטרתם היא עבודה חיובית בקמפוסים. ארגון stand with us שלפני עשור שכן במשרד קטן, מקיף היום כ‑15 משרדים בעולם. אבל נעשות גם טעויות. חלקן נובעות מחוסר היכרות עם השיח של "הארגונים להשמדת ישראל".
השיח: "המסר שלהם הוא שדאעש זה בסדר, ישראל זה רע. ישראל היא נקודת הייחוס של הרוע המוחלט בעולם". בגלל חוסר הבנת השיח ודרך פעולת המנגנון, נעשות טעויות על ידי השמאל והימין.
טעות שמאלית: "הארגונים להשמדת ישראל טוענים שישראל אונסת תינוקות באופן שיטתי כדי להפחיד את העולם הערבי. השיח לא קשור ליו"ש או להפעלת יותר או פחות כוח, וכאן השמאלנים טועים".
טעות ימנית: "מי שלא מיישר קו עם הימין הופך לסמולני ובוגד. הארגונים האלה משקיעים זמן ואנרגיה לפצל את הקהל בישראל, ולפעמים הימין הוא כלי משחק שהוא אפילו לא מבין".
סטאז': בתום הלימודים עשה התמחות בוועדות בכנסת, "נהניתי מאוד והרגשתי שאני לומד המון". התחנה הבאה הייתה מנהל פרויקטים בקונגרס היהודי-ישראלי. "התעסקנו במאבק באנטישמיות, חיבור ליהדות התפוצות ובעיקר ליהדות אירופה".
פורום קהלת: אחרי שנתיים של לימודים לתואר שני במנהל עסקים בתל אביב ולתואר שני בהיסטוריה של יהדות ארה"ב באוניברסיטת חיפה (במקביל), הוא חזר לירושלים והיום משמש סמנכ"ל 'קהלת'. זהו "פורום מחקר ומדיניות שמטרותיו לעגן בחקיקה את היות מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, לחזק את המשילות ולקדם חירויות פרט". בלי לבזבז זמן הוא גם התחיל דוקטורט, ובמקביל "מעביר הרצאות על שיפור התדמית של ישראל ומה קורה בחו"ל".
שיפרתי לבד: "כל אחד יכול לעשות המון". הרשתות החברתיות והטיסות משם לכאן ומכאן לשם גורמים לכך שכל אחד נפגש עם הרבה אנשים, "לעולם אינך יודע איפה יהיה האדם שלפניך בעוד חמש שנים". כל אחד מראה פנים אחרות של הארץ. "יש שמראים את תל אביב ואומרים שאנחנו הכי מתקדמים במזרח התיכון, ויש שמראים את חברון ומסבירים שזו הארץ המובטחת. הכול טוב, רק צריך להתאים את המסרים לאדם שעומד לפניכם".
להעביר הלאה: יש לו הרצאה קצרה ב‑TED שנותנת כלים להסברה, והשאיפה היא לעשות סדרת רשת של סרטונים קצרים עם טיפים ודרכים להסביר.
'באתי לעשות שבת': הספרון על שבתות שעשה במשפחות רבות רואה אור בימים אלה. "אני מגיע ממשפחה ערכית שאני מאוד אוהב, אבל השבת לא הייתה חלק מהתרבות שלנו". היום הוא מגדיר את עצמו "חילוני די דוס", אחרי שעבר תהליך ארוך שהחל בילדותו.
התהליך: "מגיל אפס לא רציתי לאכול בשר וחלב יחד. לא היה נהוג לעשות אצלנו בר מצווה בגיל 13, אז בגיל 16 דפקתי על דלתו של הרב אדלשטיין ואמרתי לו: 'אני יהודי, מה עושים?'". בהמשך הוא שמר כשרות "בערך" כמה שידע, ובצבא החל לשאול את החיילים הדתיים באופן קבוע. כשעבר לירושלים, החליט שזו "עיר הקודש" ולכן יתפלל בצורה מסודרת. גמרא הכיר דרך גיל ברינגר, וכשחלק דירה עם שותפים דתיים בכל יום חווה בית ספר להלכות.
שבת שלום: הוא הוזמן לביתם של סיון וידידיה מאיר כשגרו ברמת השרון, ואחר כך התארח רבות אצל הוריו של ידידיה, הרב אליאב והרבנית זיוה מאיר. דרכם התוודע לשבת יהודית ולעולם היהודי בכלל. אחר כך החל לעשות שבת בבני ברק ובעכו, בהרצליה ובתפוח וגם עם חילונים שאפשרו לו לשמור. "העם שלנו מקסים. אני מכיר את האנשים לא דרך סיורים מודרכים, אלא דרך אירוח בשבת". בספרון, שבו 160 עמודים, חוויות, קולות וניחוחות של מקומות, משפחות וקהילות שונות בארץ.
אם זה לא היה המסלול: לפני התפקיד ב'קהלת' הציעו לו מנכ"לות בחברה עסקית שבה היה מרוויח פי חמישה, "למרות שמשלמים לי בקהלת בצורה הוגנת ואני אוהב שם את הצוות, זה בכל זאת מגזר שלישי". הוא סירב מיד להצעה, אבל המציע החכם אמר לו לחשוב על כך עוד שבוע. "עניתי בכל זאת לא, כי חשבתי על ההרגשה שאיתה אקום בבוקר".
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב: למרות שעדיין אין ילדים בתמונה, "אני איש של בוקר" והקימה היא בין חמש וחצי לשש, "תפילה, דף יומי, חדר כושר, מקלחת ועבודה". התפקיד מאפשר להגיע לא מאוד מוקדם לעבודה וזה יתרון.
מוזיקה: ללא כותרת: "שיר מפה ומשם, רוק אמריקאי, ישראלי חדש, לא ז'אנר מסוים".
שבת: "אני ממשיך להיות בשבתות אצל אנשים". החלום הוא לבנות בית שבו השולחן ייראה בדומה לאופן שבו אורחיו מקבלים אותו. "השולחן פתוח למי שבא להתארח, הרבה שירה ודברי תורה, והרבה שיח על פוליטיקה ואקטואליה מתוך הבנה שאנחנו חיים בתוך עמנו וצריך לעסוק במה שקורה ואיך זה מתכתב עם התודעה וההיסטוריה שלנו".
אוכל: אין התפנקות בתחום, "צ'יפס בתנור ושניצל".
עתים לתורה: דוסים היכונו: דף יומי, שניים מקרא ואחד תרגום, משנה יומית, משנה ברורה יומית, עלי שור ועוד. "אני נותן יותר מ‑10 שעות תורה בשבוע". כחילוני הוא הרגיש ש"גנבו לי את הזהות", והוא מתקשה להשלים עם הקלות בהתמודדות עם לימודי החול מול הקושי בהתמודדות עם לימודי יהדות: קריאת כתב רש"י, למשל, או ביטוי המילים הארמיות של הקדיש. "חטא הבורות הוא קשה וצריך לטפל בו".
פנאי: לחופשה אמיתית הוא לא יצא הרבה זמן, אבל אוהב לטייל "באקסטרים", שזה אומר "טיול ים לים ביום אחד" עם חברים תחת הסיסמה "לא באנו ליהנות, באנו לטייל". הוא עושה הרבה ספורט, מתאמן עדיין בלחימה משולבת ואפילו סיים מרתון מלא ראשון בתל אביב.
אחזקת הבית: "אני מאוד אוהב שהכול נקי ומסודר", ועם זה הוא מסתדר. אבל בישולים לא ממש וכביסות הוא לא אוהב, אז "חברים, או אמא או מכבסה".
חשש: "שיקרה משהו רע לאנשים שחשובים לי ושאהיה מוטרד מזה".
דמות מופת: "ביהדות אנחנו מאמינים בחוסר שלמות". אז אין דמות אחת ויחידה, אבל הוא כן לקח מכל אחד מהמשפחה תכונות טובות, "ואצל כל אדם אני רואה משהו טוב ואומר 'את התכונה הזאת אני גם רוצה' וככה משתפרים".
משאלה: "שאצליח להגשים את עצמי במובן האישי של בניית בית ורכישת בית. ובמובן הלאומי שאצליח לתרום לעם ישראל. בשביל זה אנחנו כאן".
ofralax@gmail.com