אולי לא שמתם לב, אבל אוטוטו החופש הגדול מגיע. ואם כבר הזכרנו אוטו, בואו נדבר קצת על המקום שאנחנו מבלים בו לא מעט במהלך נדודינו בין הצימר לים, לסבתא אי שם.
באטמוספירה הצפופה שבין מכסה המנוע לתא המטען מתרחשות חלק מהדרמות הגדולות של האנושות. קחו זוג הורים שהתכוננו לצאת בשמונה בבוקר ועכשיו שתים עשרה, מתבגר שנותק בכוח מהמחשב, מתבגרת שחשבה שבכלל צריך לנסוע למקום אחר, פעוט היפראקטיבי ותינוק שהיה אמור לאכול אבל כולם שכחו מזה. הוסיפו עוד ילד שחוטף בחילות בנסיעות, כמה תיקים שלא נכנסו לבגאז' ועכשיו נדחסים לכולם ברגליים, ומקום אחד באמצע שאף אחד לא מוכן לשבת בו. אין מה לומר - מתכון נהדר לשעתיים-שלוש של שקט נפשי. אני באופן אישי זוכרת נסיעה אחת שבה שקלתי די ברצינות להוריד שניים מהחבר'ה בצומת חשוך אי שם. נמנעתי מזה רק בגלל שהם היו בני ארבע ושבע.
אז מה עושים כדי לשמור על שפיות? אם יש מקום, לוקחים טרמפיסט - לא ייאמן כמה יפה כולם מתנהגים. אבל אם זה לא ישים, עוברים לתוכנית ב' - מסלול הסחת הדעת. אין אפס, כשעסוקים מפלס המריבות יורד פלאים. ניסיון רב שנים (וילדה אחת יצירתית במיוחד) הניבו אצלנו כמה משחקי נסיעות חביבים, ואני שמחה להגיש לכם אותם כשירות לציבור.
ההסחה הקדושה: אם הילדים במצב רוח צדיקי, לכו על תחרות שינון משניות או פרקי תהלים. אם שם המשפחה שלכם במקרה מטס, אתם יכולים לשנן את כל התנ"ך.
ספירת מלאי: משחק מוכר, אך תמיד נחמד. מחלקים את יושבי המכונית לשניים, ומכינים מראש לכל קבוצה רשימת חפצים או דמויות שהם צריכים למצוא בטיול. מכונית ורודה, תמונה של ארנב, אישה עם סל ירוק. אל תפחדו להתפרע עם הרשימה, מדהים כמה דברים מופרכים החבר'ה שלנו הצליחו למצוא במשך השנים.
ההסחה המילולית: אין על משחקי מילים בנסיעות, והנה שניים לדוגמה. לראשון קראנו "תן שם". בוחרים קטגוריה. נניח, ציפורים. עכשיו מוזמנים נוסעי המכונית להמציא שמות של עופות דמיוניים, כשהמטרה היא שהשם יישמע כמו שם של ציפור אמיתית. מה דעתכם על טפטפנית שחורת זנב, למשל, או סלילנית מרקרקת? עוד קטגוריות מוצלחות הן פרחים (על השחילתנית המפוספסת שמעתם?) או שמות תנ"כיים. תודו שזבדניאל בן חובצן נשמע אותנטי לגמרי.
ערבוב פתגמים: הזכויות על הרעיון הבא שמורות לחבר'ה של הבן שלי מרחובות, וזה הולך ככה - לוקחים שני פתגמים (רצוי כאלה שהרעיון שלהם דומה) ומנסים לשלב אותם. האפקט די מבלבל, אולי אפילו תמצאו את עצמכם מגרדים רגע בראש ומנסים לפענח מה בדיוק לא בסדר. הנה כמה דוגמאות: "לזרות מלח על היבלות", "היהלום שבקצפת", או "תפסת אותי עם המכנסיים מתחת לחגורה". יש לי עוד רשימה ארוכה של פתגמים ושל הסחות נוספות, אבל אני לא רוצה שמרוב דובים לא תראו את היער.
נוסעים אל הלא נודע
הרעיון הבא קצת מוזר, אבל גם הוא שומר על שקט מופתי בנסיעות. ביצענו אותו רק פעם אחת ובהצלחה מסחררת, אבל אני לא יכולה להתחייב על כלום. תכף תבינו מדוע.
מעשה במשפחה שביום העצמאות בבוקר הייתה לגמרי לא סגורה על עצמה. זה בכה וזאת בכתה, האחד רצה פארק למנגל והאחת רצתה בילוי ערכי וציוני (לא מוזיאונים, אמא, מה יש לך?). זה רצה לטלוויזיה של סבתא, וההוא בכלל רצה להישאר בבית. ואז, מישהו זרק רעיון מבריק: נסכים בינינו שלא מסכימים, וגם נחליט שלא מחליטים. ניכנס לאוטו, וניסע לאן שהרוח תיקח אותנו. או במילים אחרות: נתחיל לנסוע, וכל ילד לפי התור יחליט לאן פונים. ממש ווייז אנושי.
מה נאמר ומה נדבר? היה רגע של מבוכה קלה כשטרמפיסט רצה לדעת לאן אנחנו מגיעים ונאלצנו לענות שאין לנו מושג, אבל חוץ מזה זאת הייתה חוויה מכוננת. "ימינה!" ציוותה הקטנה, והכניסה אותנו לסיבובים חסרי תוחלת (אך משעשעים) בתוך כפר סבא. הבאים בתור הוציאו אותנו לכביש שש, וכשכולם סיימו לפנות לאן שהם רצו, עצרנו את המכונית, יצאנו החוצה, והבטנו סביב. גילינו להפתעתנו שנחתנו בפארק לאומי שלא שמענו עליו בחיים: תל קקון שבעמק חפר. "יאללה, אפשר ללכת הביתה", צחק מאן דהוא, "כבר יש לאמא מה לכתוב בטור..."
אבל באמת, זה היה סוג של נס. הרי יכולנו למצוא את עצמנו תקועים באיזה אזור תעשייה בדרום תל אביב, אבל הגענו לאחלה מקום שבעולם. היה שם מבצר עתיק ומגניב מימי הצלבנים, כמות מבקרים הגיונית בהחלט, ואפילו שולחן פיקניק ריק ומוצל שחיכה במיוחד בשבילנו. התברר שמדובר גם באתר עם מורשת קרב, ולוחות זיכרון תיארו סיפורים מרגשים על חללי מלחמת העצמאות שנפלו בכיבוש התל. מה עוד אפשר לבקש? נוף העמק נשקף למרגלותינו, רוח נעימה נשבה, וחוץ מלהקת זבובים נודניקית זה היה פשוט מושלם.
תהינו איך יהיה אם ננסה את אותו הפטנט שוב. לאן נגיע? סביר להניח שיש הרבה פינות חמד לא מוכרות בארצנו היפה, וכדי למצוא אותן רק צריך לרדת מהדרך הראשית. אנחנו רגילים להיות מכווני מטרה, וזה בוודאי לא דבר רע להיות אמונים על "דע מאין באת ולאן אתה הולך". אבל לא יכולתי שלא לחשוב כמה טוב מדי פעם להרפות, ולתת ליד ההשגחה להנחות אותנו בשקט.
eramati@gmail.com