הדרך אל בית משפחת אלפרט במושב בית גמליאל רטובה ומלאת שלוליות.

מגבי המכונית שלי פועלים במרץ למרות שלוח השנה מראה על חודש אייר, ושאך לפני יומיים לא היה אדם שלא התלונן על עומס החום הכבד והבלתי נסבל. נדמה שאין יותר מתאים משבוע פרוע שכזה לשיחה עם מומחה לענייני מזג אוויר, לשאול אותו האם באמת כדור הארץ משתגע, להבין את חשיבות מלאכת החיזוי מעבר לתכנון טיול או תליית כביסה ותוך כדי לבקר בירושלים של פעם.

השמיכה של כדור הארץ

"תמיד היו מצבים קיצוניים במזג האוויר, יש נטייה לשכוח אותם", מרגיע פרופ' פנחס אלפרט לפני הכול, עוד בטרם הספקנו להיכנס לביתו. "בנוסף לכך, כשאנחנו נעשים מבוגרים, יש לנו נטייה להיות יותר רגישים לשינויי מזג האוויר. כשהיינו ילדים לא הרגשנו כשהיה שרב של 40 מעלות ולמחרת הטמפרטורה הייתה 25 מעלות. ככל שאתה מבוגר יותר, הרגישות שלך למזג האוויר גדלה. לכן אי אפשר לסמוך על מה שאומרים זקני צפת, כי הם לא זוכרים מה באמת היה". אנחנו צוחקים, אבל אם חשבתם שהמסר של אלפרט מרגיע, טעיתם. "אנחנו לא מסתמכים על הזיכרון של האנשים. אנחנו מבצעים מחקרים ומדידות. המסקנה היא שקיימת מגמת התחממות של כדור הארץ והקצנה במזג האוויר. זה נובע מכך שהים מתחמם והים הוא הדלק של כל מזג האוויר".

אם הייתם תלמידים טובים בבית הספר היסודי, בוודאי למדתם שהמים שמתאדים מן הים הם אלה שנפגוש שוב כשירדו עלינו בצורת טיפות גשם. אבל למחזור המים בטבע הוסיפו החוקרים בשנים האחרונות גורם נוסף. "לאחרונה יש הוכחות שמקורם של חלק מהמים שנמצאים בימים ובאוקיינוסים הוא בכוכבי שביט ובמטאורים של קרח. ההנחה היא שיש אלפים כאלה שמגיעים אלינו מדי יום ומתאדים באטמוספירה", אומר פרופ' אלפרט.

אבל העלייה בכמות המים שנמצאת בעולמנו דווקא לא משמחת. היא גורמת לעלייה בטמפרטורות וגם לגשמים כבדים או פתאומיים, ולפעמים גם וגם.

קיימת הרבה דיסאינפורמציה בכל הקשור לשמירה על איכות הסביבה, קיימות, התחממות כדור הארץ, החור באוזון ומה לא. היכן נמצאת האמת?

פרופ' אלפרט, שהיה ראש בית הספר ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל אביב, כמעט כועס על השאלה. "המדיה חוטאת חטא חמור ביותר, כי היא יוצרת אצל הציבור את הרושם שיש על זה ויכוח. האמת היא שכמעט כל מי שחוקר את שינויי האקלים והתחממות כדור הארץ, סובר שהוא מתחמם ושאנחנו הולכים למקום לא טוב. בודדים אומרים אחרת. המדיה מציגה את זה כאילו יש שוויון בדעות. זהו שוויון מדומה שאיננו נכון".

התחממות כדור הארץ, מסביר הפרופסור, נובעת מגזי חממה. כששרפתי כמה ליטרים של דלק בדרך לריאיון, הרכב שלי ייצר כמה קילוגרמים של פחמן. קילוגרם פחמן מול קילוגרם דלק. הגז הזה נפלט לאטמוספירה, נשאר שם ומשמש כמו שמיכה לכדור הארץ. כך גם ארובות של מפעלים שונים.

אתה חושב שהמדינה מספיק מעודדת את הפחתת השימוש בגזי חממה?

"מעט מאוד. לפני כמה שנים הופיע שמעון פרס בכנס בקופנהגן והבטיח שנקצץ 20 אחוזים מהגידול בייצור גזי חממה. כנראה שגם בזה ישראל לא עומדת. האט ער געזאגט", או בעברית - אז הוא אמר. "ישראל הקציבה כמה מיליארדים למניעת פליטת גזי חממה והתקציבים האלה קוצצו. נשאר מהם רק חלק קטן. 200 מדינות חתמו על אמנות. יש הרבה מדינות שעומדות בזה. הולנד למשל הצליחה במשך ארבעה ימים ברצף לייצר אנרגיה אלטרנטיבית". ישראל רחוקה מאוד מהמצב שאליו הגיעה הולנד, אבל פרופ' אלפרט עצמו אומר ועושה. הרכב שלו היברידי, ועל גג של מבנה בחלקה שלו נמצאים קולטים רבים שמייצרים כבר חמש שנים חשמל המספיק לחמישה עד שבעה בתים. הוא היה רוצה לראות עוד אנשים עושים כמוהו, אבל הוא לא תמים. "הפסיקו את העידוד של הצבת לוחות כאלה. מי שמניח אותם כמעט לא מרוויח, אז אנשים הפסיקו".

לראות מחשב בפעם הראשונה

פרופ' פנחס אלפרט הוא אולי מושבניק מהשפלה, אבל במקור הוא ירושלמי שורשי. אבי סבו הגיע מסלונים בשנת 1867, "חמש עשרה שנים לפני הביל"ויים". השנה שבה עלה סבו-זקנו לירושלים הייתה גם השנה שבה ערך מרק טווין את סיורו המפורסם בארץ. טווין לא חדל להשמיץ את ישראל וכתב ברשמיו מהסיור: "נדמה לי שמכל הארצות בעלות הנוף המדכדך, ארץ ישראל מחזיקה בכתר. הגבעות קירחות, צבען דהוי, וצורתן רחוקה מלשובב את העין. העמקים הם מדבריות מכוערים המעוטרים בשוליהם בצמחייה דלה שפניה כמו אומרות יגון וייאוש". טווין הבטיח לא לשוב לכאן יותר. לעומתו, מספר פרופ' אלפרט, אבי סבו נשק לאדמת הקודש ואמר "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". העולה החדש היה מלמד בחורבת רבי יהודה החסיד והתיישב בירושלים שמחוץ לחומות, בבתי ויטנברג. אחרי שנפטר נטמן בהר הזיתים, בקבר שלא ניזוק משום שהיה עשוי מאבן פשוטה.

פנחס אלפרט נולד בתשרי תש"י, שנה וחצי אחרי קום המדינה, וגדל אף הוא בבתי ויטנברג, צמוד למאה שערים. ביתו היה היחיד בשכונה שהניף את דגל ישראל ביום העצמאות. לפני עשור נהרס הבית ובמקומו נבנה בניין רב קומות לציבור החרדי. החינוך של פרופ' אלפרט היה מגוון מאוד והחל בחיידר של סבו ובתלמוד תורה 'עץ חיים', והמשיך בממ"ד 'מוריה' בשכונת הבוכרים. "אבי מאוד רצה שנלמד מדע, גיאוגרפיה והיסטוריה. מצד שני, הוא רצה את הגירסא דינקותא". את שנות התיכון הוא עשה ב'דוגמא', שהפך לימים לתיכון הימלפרב.

התחלה בחיידר וסוף בתיכון דתי זו בהחלט משרעת רחבה. מדוע לא למדת בישיבה תיכונית?

"אבי לא רצה שנלך לפנימיות. כשהייתי בן 13, הגיעו לביתנו שני ראשי ישיבות תיכוניות וביקשו שאלמד אצלם. הרב יהושע יגל, ראש מדרשיית נעם, הכיר את משפחתנו ושוחח עם אבי". האב, שלא רצה בכך, הסביר שאין לו כסף לשלם את שכר הלימוד. הרב י'גל אמר שיערוך לנער הצעיר מבחן, ושאם יעבור אותו יהיה לו פטור משכר לימוד. פרופ' אלפרט זוכר עד היום את הבחינה, שהייתה קשורה לערלה וחולין שהתערבבו זה בזה. הוא עמד בה יפה. "אני לא יודע אם היום הייתי עונה נכון על השאלות", הוא מודה. ובכל זאת, האב החליט כי בנו יישאר בבית. ראש הישיבה השני שביקש שפנחס הצעיר ילמד אצלו היה ראש ישיבת נתניה.

בגיל 16 היה פרופ' אלפרט חתן תהילים ארצי. "זו הייתה תחרות שמשרד הדתות קיים פעם או פעמיים", הוא מספר. "באזור שבו גדלתי נהגו להגיד תהילים כל הזמן. עד היום אני אומר תהילים בקביעות". הוא מטפס על כיסא ומגיע אל הספרים הכבדים שאותם קיבל אז במתנה ונמצאים בספריית הסלון. מקראות גדולות של כל התנ"ך, "זה היה לפני 50 שנה בדיוק".

אחרי סיום התיכון הוא המשיך לעתודה ועשה תואר ראשון במתמטיקה, בפיזיקה ובמחשבים. "הייתי המחזור הראשון של לימודי מחשבים בארץ, מיד אחרי מלחמת ששת הימים. באותה תקופה הגיעו המחשבים הראשונים. זה היה מחזה שאי אפשר לשכוח. לקחו את האולם הכי גדול באוניברסיטה העברית. אולם שמכיל 300 איש בישיבה ועוד 100 בישיבה על המדרגות. האולם התחיל להתמלא ואז המדרגות, ולבסוף הביאו אנשי ביטחון. נעמדו למעלה המוני אנשים ובחוץ הצטופפו רבים, כולם רצו לדעת מה זה מחשב". את הדוקטורט שלו עשה פרופ' אלפרט על מחשב באוניברסיטה באמצעות כרטיסיות עם ניקובים. הוא בנה מודל מטאורולוגי. "הייתה לי ערימה של כמה מאות כרטיסים עם ניקובים לפי סדר מסוים. אם הערימה הייתה נופלת לי מהיד, כל המודל שלי היה הולך לאיבוד".

מיד בסיום התואר השני בפיזיקה ועוד לפני הדוקטורט, הוא היה מפקד מכינה קדם-אקדמית לבני עדות המזרח. ראש העתודה האקדמית דאז, סגן אלוף לב, שכנע את שר הביטחון דאז, משה דיין, לאתר חיילי צה"ל בעלי אינטליגנציה גבוהה, אבל נטולי סיכוי להגיע לאקדמיה בשל מצב סוציו-אקונומי נמוך. "היו כמה מאות חיילים כאלה שעברו מיונים. לבסוף הגיעו 30 לכל אוניברסיטה. אני הייתי אחראי על ה‑30 שהגיעו לעברית. הפנימייה שלהם הוכרה כשטח צבאי סגור ואני עשיתי להם מסדר בכל בוקר, כולל סידור מיטות". בתום השנה הזאת פרצה מלחמת יום הכיפורים. חיילים חדשים כבר לא נכנסו לתוכנית, אבל מי שהיה בה הוכיח את עצמו והחיילים סיימו תארים במגוון מקצועות.

מטאורולוג עדיף על טייס

כשסיים את התואר השני שלו בפיזיקה, היה בטוח פרופ' אלפרט שהוא יישלח לפתח את הנשק העתידי של ישראל בדימונה או במקום אחר בארץ. לאכזבתו הודיע לו הצבא שחסרים לו חזאים. הוא לא ידע אז שהאכזבה תהפוך לאהבה גדולה.

את מלחמת יום כיפורים עשה כחזאי בצמוד למפקד חיל האוויר. המטאורולוג תמיד חייב לדעת את יעד התקיפה והשעה שבה המבצע אמור להתרחש, "אפילו הטייסים לא תמיד מקבלים את המידע הזה". החזאים מייעצים למפקדים מתי כדאי ומתי לא כדאי להעלות מטוסים ולהוציא מבצעים. לאורך השנים עסק המחקר של פרופ' אלפרט במודלים לחיזוי מדויק יותר, והיו לכך השלכות מעשיות וסיוע לצבא, "התחום האקדמי שלי היה קשור ישירות בחיל האוויר". באופן חריג, הוא שירת במילואים כמעט 40 שנה.

"השימושים הצבאיים של החזאות הם הרבה מעבר למה שאנשים יודעים. בגין הודיע בזמנו בכנסת שהוא דחה את תקיפת הכור העיראקי בגלל מזג האוויר. ההצלחה של בנות הברית ב‑6.6.1944 בנורמנדי הייתה קשורה קשר הדוק למזג האוויר. הם השתמשו במזג האוויר כדי לסדר את הגרמנים, שלקחו חופשות כי הם לא ידעו שתהיה הפוגה במזג האוויר הסוער". גם במלחמת ששת הימים ההרס של מטוסי חיל האוויר המצרי, מבצע שנתן רוח גבית עצומה למלחמה, אומר פרופ' אלפרט, היה כרוך ישירות בחיזוי ובמזג האוויר.

לדבריו, בתקופת ההמתנה שלפני המלחמה השמיים היו מכוסים מדי בוקר בערפילים וטיסה של מטוס מיראז' מכאן למצרים ארכה כמה שעות. "המצרים עשו חשבון ואמרו 'יש לנו זמן שהערפילים יתפזרו פלוס זמן הטיסה שלהם מישראל לכאן' וכך כיוונו את משמרות הכוננות. מה שחיל האוויר עשה, וזה מעולם לא התפרסם, הוא שמטוסי צה"ל יצאו מישראל כשהשדות עוד היו מכוסים בערפילים. הם הגיעו למצרים דקות אחרי שאלה התפזרו, כשהמצרים בכלל לא דאגו וחשבו שיש להם עוד שעה להיכנס לכוננות. כך הפתיעו הטייסים הישראלים את המצרים".

גם בזמן מבצע אנטבה היה חשש כבד מסופות פתאומיות שמתחוללות באזור והיו יכולות לשבש את החילוץ. "אני תחקרתי את הטייסים ששבו משם". בסרט המפורסם מתחוללת סופה, אולם בפועל מזג האוויר היה שקט. גם במלחמת המפרץ הסתייעו הגנרלים האמריקניים בתחזיות של פרופ' אלפרט ועמיתיו.

בחלקה הגדולה הסמוכה לבית משפחת אלפרט נבנה המגדל המטאורולוגי הראשון בארץ. השטח הסמוך לנחל שורק הוא לא רק אזור נדל"ני מבוקש, אלא עדיין שטח שמתקיימת בו פעילות חקלאית רבה. חלק מהשכנים והחברים של פרופ' אלפרט נעזרים בו כדי לדעת מה צופה מזג האוויר ואם כדאי לכסות את התבואה שנקצרה, או שאין צורך לטרוח. "כיום מספק המגדל שלנו נתונים למשרד החקלאות בכל מה שקשור לאזהרה מפני קרות ושרבים. שני אלה גורמים נזקים קשים מאוד לחקלאות, וידיעה מוקדמת מביאה את החקלאי לפתוח ממטרה, מה שמונע את הנזקים".

לקראת החופשה הגדולה, עונת הטיולים ובמיוחד תקופת הרביצה על שפת הכנרת, ראוי להזכיר את הדוקטורט של פרופ' אלפרט, שעסק בסערה שמתרחשת בימת הכנרת בכל יום בין השעות אחת ושתיים אחר הצהריים. הוא בנה ופתר מודלים מתמטיים והוכיח שזו בריזה שמגיעה מהים התיכון (ועוברת אחר כך לאורך כל קו האורך הזה בשעות הבאות של היום). "בחורף הבריזה הזאת לפעמים לא מתפתחת, אבל בקיץ זה כמעט כמו חוק". הכנרת המזמינה והרגועה מתחילה לסעור מדי יום באותה שעה, והסערה הזאת מסוכנת. "השומרים עם הספינות יודעים שהם צריכים לגמור ארוחת צהריים לפני אחת, בגלל אנשים שלא יודעים על הסערות ונכנסו לכנרת עם סירה, כשהם בקושי יודעים להחזיק את המשוטים". אתם, שכבר יודעים עליה, מתבקשים לתכנן את השנ"צ בדיוק לשעה הזאת, או סתם לצאת להפסקת צהריים על החוף.

המחקר של פרופ' אלפרט נוגע גם לעונת החורף ולשיטפונות. מפתיע, אבל מי שיכול לתת מידע על שיטפונות קרבים ובאים הן דווקא האנטנות הסלולריות. "התקשורת בין האנטנות נעשית באמצעות קרני מיקרו והן מושפעות ונבלעות במים. גילינו לפני עשור שאפשר לבנות מפות גשם ולנטר אותן באמצעות העמודים הסלולריים". פרופ' אלפרט ותלמידיו חקרו אירוע של שיטפון בנחל דוד שבעין גדי, שבו תייר נפטר. רעייתו של התייר ניצלה כשטיפסה על קיר והצליחה להיכנס לחור בסלע. "לקחנו את הנתונים מחברת הסלולר, וראינו שבשיטה שלנו היה אפשר לדעת ששעה קודם לכן התחיל לרדת גשם על ההר. לקח זמן עד שהגשם הצטבר לשיטפון, כלומר היה אפשר לתת התראה על השיטפון עוד לפני שהתרחש". השיטה הזאת, שיכולה להציל חיי אדם, עדיין איננה אופרטיבית, אבל המדע בהחלט נמצא בדרך לשם.

מ'תורה ועבודה' עד 'תורת החיים'

למשפחת אלפרט שמונה ילדים ולא מעט נכדים. כמה מהם גרים במושב, סמוך לפרופ' אלפרט ורעייתו. תוך כדי שיחתנו אחד הנכדים קופץ לשתות מים בדרך לבית הספר, ומתעניין בשלום סבו. ילדים ונכדים אחרים גרים בכוכב השחר, בראשון לציון וביד בנימין. בן אחד שלו הוא הרב יובל אלפרט, אשר משמש כראש הגרעין התורני ביפו, ובן אחר, איתן, הוא עוזרו של הרב שמואל טל מישיבת 'תורת החיים'. הגיוון האנושי במשפחה מצריך מבחינתו הרבה אורך נשימה, במיוחד על רקע העובדה שפרופ' אלפרט עצמו הוא חבר בתנועת 'נאמני תורה ועבודה' ואף כיהן כחבר מזכירות שלה במשך עשור. לתנועה הוא הגיע דרך אחותו, יפה רוזנבלום, פעילה פמיניסטית ומקימת אתר 'קולך', שהייתה בין מייסדי התנועה.

כשהוא מדבר על התנועה ומטרותיה הוא מזכיר בין השאר את נושא העגונות ומסורבות הגט והצורך לקדם הסכמי קדם נישואין. לדבריו, "הרבנות לא עושה מספיק בתחום הזה". הוא גם היה רוצה לראות את החרדים משרתים בצבא, ואת בחורי ישיבות ההסדר משרתים בצה"ל במשך שלוש שנים. "זה עוול. מה, בשם התורה לא ניתן שירות מלא? את יודעת איזה חילול השם זה? אני יושב באוניברסיטת תל אביב ואני רואה מה חושבים על החרדים, ואת יודעת מה? במידה מסוימת בצדק. כתוב 'האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה', איך יעלה על הדעת כזה דבר?".

התחושה היא שהיום המבט של 'נאמני תורה ועבודה' הוא אחר, פנימה לתוך הציונות הדתית. אנשי התנועה עוסקים בהעברת ביקורת על תלמודי התורה הציוניים, הגרעינים התורניים ומוסדות החינוך הממ"ד.

"הנושאים הם אותם נושאים, אבל היום הצעירים מובילים. אנחנו את שלנו עשינו. יבוא ראש אחר ויוביל את התנועה לכיוונים אחרים", הוא אומר, אבל בהחלט מסכים עם האמירות של התנועה כיום. "מאוד חורה לי שיש אנשים שהם נגד לימודי החול. אני חושב שחבל מאוד שבאקדמיה אין ציבור דתי באותם אחוזים שהיו צריכים להיות. כמו האחוזים הגבוהים שאנחנו רואים בצבא, למשל. האקדמיה מפסידה את מיטב המוחות שהיו צריכים להשתלב בכל שדרות החיים".

פרופ' אלפרט אולי היה שותף למאבק נגד המדיניות החרדית בנוגע לאי גיוס לצבא, אבל כבר שנים מתארח בביתו האדמו"ר מספינקא לשבת בכל שנה. "שאלו אותי למה אתה, איש נאמני תורה ועבודה, מביא את האיש הזה עם הגרביים הלבנות והשטריימל לכאן? עניתי שאני חושב שזה רע מאוד לציבור שלנו שלא מכירים יותר מקרוב את הציבור החרדי. חוסר ההיכרות היא אם כל חטאת, והילדים שלנו גדלים בלי להכיר את העולם היקר הזה". לפני שנים אחדות מינה אותו נשיא אוניברסיטת תל אביב לעשות מאמצים להביא סטודנטים חרדים לאוניברסיטת תל אביב, והיום לאט לאט התהליך מתרחש, "עם פטירתם של הגדולים, מתרחשים הרבה שינויים".

זהותו הדתית של פרופ' אלפרט איננה מוחבאת באוניברסיטה. הוא חבר בוועד בית הכנסת וכבר שנים מעביר שם מדי בוקר שיעור בהלכה. "נוכחים בו גם דתיים וגם לא, וגם אנשים מרמת אביב שבאים לשמוע רבע שעה שולחן ערוך ומשנה ברורה". כיום התעניינות של אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות בלימודי יהדות איננה דבר נדיר, אבל כאשר מדובר בשיעור הלכה, התופעה בהחלט מסקרנת. "שאלתי כמה פעמים מישהי שהשתתפה במשך שנים בשיעור: אני מסביר בכל פעם שצריך לעשות ככה וצריך ככה, למה לך להקשיב? איך זה מסתדר לך? היא ענתה שזה חשוב לה מאוד, זה מזכיר לה את הבית ושחלק מהדברים היא מתחילה לעשות". פרופ' אלפרט דווקא לא מאמין בהחזרה בתשובה. הוא היה מעדיף שהתהליך יתחיל מלימוד ביוזמת האנשים עצמם.

כחלק ממחקרו באקלים וסביבה, פרופ' אלפרט עובד עם ירדנים ועם ערבים מן הרשות הפלשתינית. ערב האינתיפאדה השנייה הוא היה באוניברסיטת א-נג'אח בשכם והתקבל על ידי מי שנחשב היום לראש ממשלת פלשתין. הוא נסע רבות לירדן ויש לו ידידים ברשות הפלשתינית. הדאגה שלו לשלומם מביאה אותו לשמור על עילום שמם.

אתה מאמין שיש סיכוי לעשות משהו עם החברויות האלה?

"כן, רק ככה. אני מאמין גדול בשלום שיבוא באמצעות קשרים אישיים. יש להם פחד לדבר על זה בגלל חמאס ודעאש, אבל אני מאמין בזה". אבל אלפרט לא תמים, ומסייג: "אלא אם כן זו הדרך לגוג ומגוג. אני לא יודע להגיד לך".