שנה לפני: "כדאי לך כבר להתחיל ללמוד את הפרשה. חשוב שתבוא בביטחון לשבת בר המצווה ותהיה מוכן היטב לקריאה שלך. איך אומרים אצלנו המבוגרים: קשה באימונים – קל בקרב. אתה תקרא באופן מושלם כי אני אלמד אותך הכול: מילים, טעמים, דגשים, שווא נע, שווא נח, שווא ישן כמוך עד הצהריים – הכול".
חצי שנה לפני: "טוב, זה לא צחוק, עכשיו אתה ממש צריך להתחיל ללמוד. אתה לא חייב לקרוא את כל הפרשה אם אתה לא רוצה, אבל מה שתקרא חייב להיות מושלם. ואל תדאג, אני אלמד אותך הכול: תלישא גדולה, תלישא קטנה, מונח סגול, מונח אתנחתא. לא, לא ביקשתי שתביא לי מוסף אתנחתא. תהיה מרוכז. ממחר אנחנו יושבים חזק על הפרשה עד שייצא עשן, הבנת?"
שלושה חודשים לפני: "אוקיי, נשמע לא רע בשביל ניסיון ראשון. מה פתאום, לא זייפת, קורה שמשקפיים נשברים סתם כך בלי סיבה. הכול בסדר. רק תשתדל לא להתייאש מהעניין של הטעמים. תחשוב שזה כמו ללמוד מנגינה של שיר חדש שאתה אוהב. כן, אני יודע שאתה אוהב היפ הופ. האמת שזה גם נשמע ככה".
חודש לפני: "נו בסדר, תקרא את המילה פתח בפ"א רפויה, מה כבר יכול להיות. העיקר שנספיק השבוע ללמוד עד החצי... טוב, נו, שיהיה שדיאור בשי"ן שמאלית... בסדר, שיהיה קמץ גדול. אפילו הדוד יעקב לא יחזיר אותך על זה. כן, אני יודע שיעקב חירש. רק לא ידעתי שאתה יודע".
שבועיים לפני: "אל תילחץ, אתה תקרא את הפרשה מצוין. בעצם אתה כבר מוכן, עכשיו רק צריך לעשות חזרה של כמה דקות מדי יום, ואז אתה תהיה מושלם. אתה כבר מושלם. אולי דבר אחד כדאי שתתקן: שמת לב שקראת קודם את המילים 'ויאמר אליו אלך'? אז מה שכתוב הוא 'ויאמר אליו לא אלך'... עזוב, לא אמרתי כלום. תקרא איך שבא לך, לא קריטי".
עשר שעות לפני: "יהיה בסדר, ילד, אל תיקח את זה קשה. זאת רק קריאה בתורה. עכשיו, נכון שלא התאמנת כמעט שבועיים, אבל אני בטוח שתעבור את זה. בוא ואתן לך טיפ אחד אחרון: האמת שלא משנה איך תקרא, העיקר שתעשה את זה בשקט ובמלמול. ותשתדל מאוד שאף אחד לא יבין מילה".
חמש דקות אחרי: "שכוייח, מזל טוב, קראת את זה פשוט נהדר! בקול רם ובהיגוי ברור, ובלי אף טעות, ועם בג"ד כפ"ת בראש מילה! אין לי מושג איך עשית את זה, אבל כל תג היה במקום. אפילו את המפיק בה"א הדגשת. כל הכבוד, אמרתי לך שתצליח. הייתי בטוח בזה, לא חששתי לרגע. כן, אני יודע שאלו גלולות ציאניד בכיס החולצה שלי. רק לא ידעתי שאתה יודע".
כניסה למצוות עשה
כפי ששניים-שלושה קוראים אולי ניחשו, בילינו את השבת האחרונה בבית מלון לרגל כניסתו של היורש למצוות. בשבילנו זאת הייתה התנסות ראשונה בארגון אירוע בסדר גודל כזה, ואפשר לומר שהוא עבר בהצלחה לא רעה. אפשר אפילו לומר שזה היה אירוע נהדר, אם משווים אותו לחתונת הפל-קל באולמי ורסאי. מובן שמאירועים כאלה אפשר רק ללמוד וללמד, ומכיוון שכבר רכשתי ניסיון קצר, ארשה לעצמי לשתף אתכם בתובנות שלי בנושא. ובכן, לפניכם חמישה כללי זהב לעריכת שבת בר מצווה בבית מלון.
1. האמת? לארגן את האירוע זה הרבה יותר קל ממה שזה נראה. כל מה שצריך הוא להפסיק לחיות חצי שנה לפני האירוע, כלומר להפסיק לבצע כל פעולה שאינה קשורה אליו ישירות – למשל לנשום – ואחר כך לבצע עוד פחות. מי שיתמיד בזה, מובטח לו שהשבת תעבוד לו בדיוק לפי התוכנית. של הקב"ה.
2. החשוב ביותר באירוע כזה הוא לחשוב על הכול. שבת בר המצווה מורכבת מפרטים קטנים, ועל בעלי השמחה להיזכר בכל פרט שיכול לסייע או להפריע לחגיגה. וכשאני כותב על פרטים קטנים, אני מתכוון מילולית. תתחילו בלהוריד את התווית מהחליפה החדשה.
3. החלק החשוב הנוסף של שבת בר מצווה הוא ההנחיה. אתה יכול לחגוג בלי בית כנסת ראוי לשמו, בלי אוכל ראוי לשמו, אפילו בלי חתן בר מצווה. איכשהו תצליח להסתדר. אבל רק מנחה – אחד שיגיש קטעי קישור ויחבר בין חלקי השבת והארוחות – רק הוא יוכל לסדר לך את הראש ולהרגיע אותך למשך השבת כולה. כמובן, אלא אם עשית את הטעות שלי ולקחת את ההנחיה על עצמך.
4. מי שמכין סרט בר מצווה שמיועד להקרנה במהלך האירוע – לפני השבת או אחריה – כדאי שיידע את מגבלות השימוש במכשור ובכוח האדם של בית המלון. מתברר שהמסך, המקרן המקומי והחיבורים שלו מכווננים לסרט ביחס מסך של 3:4. אתם כמובן יכולים להכין סרט על מסך רחב של מחשב, רק כדאי שתכינו את עצמכם לדבר הבא: במקום הכיתוב "שולחים לך את איחולינו, שתזכה להמון מזל, הצלחה שמחה ופריחה", מה שיופיע על המסך הוא רק "חולינו, זל, חה חה חה".
5. מניסיוני האישי, יש שתי אפשרויות לערוך שבת בר מצווה בבית מלון. האחת, לקחת את המוזיקאי והשחקן נעם יעקובסון (גילוי נאות: חבר שלי מזה חמישה ימים) כדי ללוות את השבת והשעות הסמוכות לה בנגינה, שירה וצחוק שירימו את האירוע. האפשרות השנייה היא לוותר ולהישאר בבית. מזל טוב ושבת שלום.