אדוה נוה,
תושבת שערי תקווה,
גמלאית של משרד הרווחה,
נשואה, אם לשלושה וסבתא לתשעה
אדוה נוה התחילה לכתוב מכתבים למערכות העיתונים אחרי חתימת הסכמי אוסלו.
"היינו קצת מיואשים ונפגשנו עם אורי אריאל, שהיה אז מזכ"ל מועצת יש"ע. ניסינו לחשוב על דרכים לסיכול ההסכם, ואורי אמר שקשה לדעת איזו טקטיקה תצליח, אבל בין היתר כדאי שנתחיל לכתוב מכתבים למערכת".
עם צאתו לאור של 'בשבע' לאור, התחילה נוה לכתוב גם לעיתון זה.
על אילו נושאים את כותבת?
"לרוב אני כותבת על נושאים לאומיים כמו שלמות הארץ וביטחון, וגם על ענייני רווחה, שקרובים ללבי מתוקף עבודתי וגם בגלל שהרווחה הוא נושא שחשוב לעסוק בו".
את מרגישה שהמכתבים משפיעים?
"קשה לי להעריך עד כמה הם משנים את המדיניות של הקברניטים, אבל לא מעט אנשים אומרים לי: 'את מבטאת בדיוק את מה שאנחנו רצינו לכתוב ולא כתבנו'. צריך גם לזכור שכשהתחלתי לכתוב, בזמן אוסלו, היו הרבה פחות כלי תקשורת לאומיים והייתה אווירה של סתימת פיות לימין".
בעידן הרשתות החברתיות, יש בכלל עוד מקום למכתבי הקוראים?
"לדעתי כן. הרבה אנשים עדיין קוראים עיתונים, וחשוב שיהיו שם תגובות".
נוה, מטבע הדברים, היא קוראת קבועה של העיתון ולוקחת אותו כבר בימי חמישי מנקודת החלוקה במקום מגוריה ("ביום שישי לפעמים נגמרים העיתונים").
מה את חושבת על 'בשבע'?
"לדעתי הוא עיתון טוב מאוד. אני קוראת אותו כמעט מההתחלה ועד הסוף, ואוהבת במיוחד את הטור של עמיאל אונגר והמדור המשפטי של יאיר שפירא. זה עיתון שלא חושש לומר את האמת שלו ומייצג ציבור גדול".
יש מכתב שקיבלת עליו תגובה מיוחדת?
"כן, לאחר פיגוע בנתניה, פורסם שהמשטרה בודקת אם הרקע פלילי. כתבתי אז מכתב על כך שהקורבן בעצם נרצח פעמיים. התקשר אליי אביו של הנרצח ואמר שהמכתב ריגש אותו, כי הוא הרגיש בדיוק כמוני".