מרדכי בן חורין, 85, נשוי ואב לארבעה, אדריכל, תושב סביון
הוא אדריכל בעל שם עולמי, שאחראי לתכנונם של לא מעט בנייני משרדים ומוסדות ציבור בישראל. הוא חילוני, תושב סביון וקורא נלהב של 'בשבע'.
את העיתון הוא לוקח בימי שישי מערימת העיתונים המונחת בתיבת הדואר של היישוב. "אני רואה את העיתון, מביא הביתה ומתחיל לדפדף ולקרוא", מספר בן חורין. "אני קורא ומרגיש איכות. אני חש שיש לי ביד עיתון שמדבר את היהדות, שאני מכבד מאוד. עיתון של אנשים טובים, מלח הארץ, עם המשפחתיות, הערכים ואהבת ישראל. מי שמכיר אותי יודע שאני כמעט לא קורא עיתונים. אני נהנה לקרוא רק ספרים", הוא מציין. "והנה פתאום, אני מוצא את עצמי קורא את 'בשבע' ומרגיש א-מחיה".
מרדכי בן חורין נשוי לאביבה ואב לארבעה, דור רביעי בארץ. הוא נולד וגדל בעיר פתח תקווה בבית שומר תורה ומצוות. "בבית הספר היסודי למדתי ב'נצח ישראל' ובהמשך בתחכמוני בירושלים. אמנם היום אני חילוני אבל אני רואה את עצמי יהודי, שורשי ובן חורין בהשקפותיי הפוליטיות, בדיוק כמו שמי", הוא מבקש להבהיר.
את לימודי האדריכלות סיים בהצטיינות בטכניון בחיפה והצטרף בתחילת דרכו המקצועית למשרדו של אביו, המהנדס משה בן חורין ז"ל. בין עבודותיו הרבות ניתן לציין את בית אסיה, מצודת זאב, מגדל מגורים בדיזנגוף בתל אביב ומלון לאונרדו פלאזה בירושלים. כמו כן, הוא תכנן מספר רב של בתי כנסת, פנימיות ובתים פרטיים בכל הארץ, ביניהם גם את ביתם של שמואל-פלאטו שרון ואהוד ברק. בברנז'ה המקצועית והחברתית שבתוכה הוא חי, בן חורין בולט בהשקפת עולמו השונה. "אף פעם לא הייתי 'משלהם'. לפני שנים רבות תכננתי את מרכז ספיר על שם אשתו של שר האוצר דאז פנחס ספיר. אני יודע שהיו רינונים מאחורי הגב שלי ואמרו 'מוטי לא משלנו, לא חבר הסתדרות, איך אתה לוקח אותו?', אבל בכל זאת נבחרתי לעבודה הזאת. כל חיי אני אומר את דעתי בלי להתבייש. כנראה ששילמתי על כך לאורך השנים מחיר אישי ומקצועי. הייתי מועמד לפרס ישראל מספר פעמים וגם לפרסים מקצועיים אחרים, ואני יודע באופן ברור שההשקפות שלי עיכבו את זכייתי. אבל אלו דעותיי ואני לא מתכוון להתנצל על כך או להסתיר אותן".
המציאות המדינית והביטחונית בישראל מטרידה את מנוחתו. "אני חושב שהבעיה נובעת משני הצדדים. הערבים חיים על שקר והם חוזרים עליו שוב ושוב ומאמינים לשקרים של עצמם. אצל היהודים הבעיה היא של בורות אדירה וחוסר היכרות עם המציאות. לכן אני חושב שקול של עיתון כמו 'בשבע' חשוב שיישמע", הוא טוען ומיד מוסיף: "אני מאושר במשפחה שלי ובחיים שלי, אבל מוטרד מאוד מהמצב בעם. בסופו של דבר, אני לא פוחד מהערבים או מהאמריקאים, אני פוחד מעצמנו. משפה של שנאה או השמצות הדדיות. הייתי שמח לו היו בין כל חלקי העם יותר אהבה וכבוד הדדי".