יריית הפתיחה של המאבק
תואר הסקופ המהדהד ביותר בתולדות 'בשבע' שמור לאמירתו הנחרצת של ר' אברום שפירא זצ"ל, זקן הרבנים דאז, שפורסמה בלעדית מעל דפי עיתון זה. כשנה לפני הגירוש מגוש קטיף, הגיעו לידי 'בשבע' ציטוטים של הרב שפירא אודות חובתם ההלכתית של החיילים לסרב לבצע את פקודת העקירה. הדברים פורסמו לראשונה בעמודי החדשות של העיתון, ומיד למחרת פרצה בעקבותיהם סערה ציבורית נרחבת מימין ומשמאל. גם הדיונים שנמשכו עוד שנים אחר כך בעקבות פסק זה, זכו לבמה מעל דפי העיתון.
"אתם יושבים בבית אל, לא?"
רבים שעושים את הקישור בין ערוץ 7 ל'בשבע', משוכנעים במאת האחוזים שמשרדי העיתון שוכנים גם הם בבית אל, ולכל הפחות ביישוב הר ברכה. אז זהו שלא. תלכו הכי רחוק שהייתם חושבים על 'בשבע' ותמשיכו עוד קצת. משרדי העיתון ממוקמים בבניין הניצב בלב התעשייה הגוש-דנית: על הציר המרכזי של רחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה, בין הקניון הגדול למחלף גהה. מי אמר עיתון של מתנחלים בלבד?
רואים מכאן, רואים משם
הראיונות מעל דפי 'בשבע' הביאו דמויות על קשת גיאוגרפית רחבה, המשתרעת מהשכן באותה קומה של משרדי העיתון, ועד לאלסקה המושלגת. המרואיין הקרוב ביותר של 'בשבע' היה בעלי חברת 'שרגאי דגלים וסמלים', השוכנת לצד משרדי 'בשבע' בבניין הפתח-תקוואי. יום העצמאות היה הזדמנות מתאימה לשמוע סיפורים מאחורי הקלעים של ייצור הדגלים. שנים לאחר מכן, בגיליון לקראת חג הפסח, הביא מדור 'עניין אישי' את סיפורו של שליח חב"ד באלסקה, הרב יוסף יצחק גרינברג, שתיאר את חוויות השליחות מחממות הלב בארץ הקרח.
המודעה שלא פורסמה
למאבק נגד העקירה מגוש קטיף וצפון השומרון הייתה שותפה גם מחלקת המודעות של 'בשבע'. המודעות הפסטורליות שבמרכזן קראווילות אדומות רעפים, שהבטיחו פתרון לכל מתיישב, מצאו את מקומן מעל דפי כל העיתונים באותה תקופה, פרט ל'בשבע'. העיתון סירב לשתף פעולה עם האשליה שביקשה מנהלת סל"ע למכור לתושבי היישובים ולציבור בכללותו. ואם כבר גבולות בפרסום: ב'בשבע' גם לא תיתקלו לעולם במודעות פרסום לסיגריות.
הטור שנכתב על ערש דווי
קולו של השדר הפופולרי אדיר זיק אמנם נעלם מעל גלי האתר עם סגירת ערוץ 7, אולם אוהדיו הרבים יכלו להמשיך ולטעום מהגיגיו מדי שבוע מעל דפי 'בשבע'. זיק, נחוש ונאמן כתמיד לשליחותו, לא הפסיק לכתוב את הטור עד השבוע האחרון לחייו.
את טורו האחרון ל'בשבע' כתב בהיותו על ערש דווי בבית החולים, ומשם תיאר את חוויותיו באופטימיות ובאמונה שאפיינו אותו תמיד: "דלקת ריאות קשה הביאה אותי להיות מאושפז בימים אלו במרכז הרפואי הדסה עין כרם. גם אני, כמו יהודים טובים אחרים, מעדיף להשתמש בביטוי החיובי 'בית רפואה', או 'מרכז רפואי', מאשר בביטוי השלילי 'בית חולים'. אני מקבל טיפול רפואי מרופאי עין כרם, אך מלבד זאת אני, כמו המטופלים האחרים, אפוף חסד ומצוות ללא קץ וגבול. עזר מציון, ארגונים נוספים, אנשים פרטיים – כולם נוהרים יומם ולילה ומשתדלים לעזור. בני משפחתי המתלווים אליי מקבלים אוכל, ביגוד וארוחות חמות חינם מארגוני החסד שפועלים כאן. ארבע פעמים ביום מופיעות קבוצות זמר ונגינה בחדרי המחלקה האונקולוגית כדי לרומם ולחזק את רוחנו. גם בשבת יש תפילות וסעודות לכל מי שנשאר בבניין הדסה. יהודים צדיקים עוברים ועורכים קידוש בכל אחד מהחדרים, והכול בצניעות, בכשרות, בענווה... אנא, הם מבקשים, זכו אותנו בכך שתעזרו על-ידינו במצווה. אני מקבל טיפול רפואי מצוין – ואפוף חסד יהודי. שבת שלום יהודים. בעזרת ה' אנחנו ננצח!".
נעים להכיר: אודי דוידי
אמנים שהפכו פופולריים במגזר הדתי וגם מחוצה לו, עשו את תחילת דרכם מעל דפי 'בשבע', והתראיינו בו לראשונה. כך אודי דוידי, שלאחר צאת אלבומו השני לפני קרוב לעשור, חשף לראשונה ב'בשבע' את סיפורו האישי והמשפחתי, ומאז הניב שפע של אלבומים והופעות; חנן בן ארי התראיין בריאיון ראשון מיד עם הפיכתו של הסינגל 'איזון' ללהיט בפלייליסט של גלגלצ, וגם הוא נמצא כיום בנסיקה מתמדת; ביני לנדאו, היוצר הנחבא אל הכלים שחדר ללבבות רבים מכל המגזרים, העניק ל'בשבע' ראיון בלעדי שבו שיתף בתהליכי היצירה ובקשר גם עם הקהל התל-אביבי.
האיור שהרגיז את המשטרה
איור של יוסי שחר לכתבה "רישיון להרוג", שפורסמה ב'בשבע' לפני כשנה, הצליח לעורר את זעמו של היועץ המשפטי של המשטרה, תת ניצב שאול גורדון. הקריקטורה, שביקשה להמחיש את המציאות שבה המשטרה שוללת רישיונות נשק מתושבי יו"ש ובכך מונעת מהם הגנה עצמית נדרשת מול פעולות טרור, האירה לטעמו של גורדון את המשטרה באור שלילי "ושמה את המשטרה לקלס". גורדון תקף את האיור במסגרת דיון בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, וקרא לעורכי העיתון לקיים חשבון נפש.